/גרמניה,10 שנים לפני/
"אז אתה ארתור". קבע תומר ביובש, משום מה היה נראה לארתור שהבחור לא מחבב אותו יותר על מידה. הבין אותו.
"ככה אומרים". ניסה בכל זאת לשחק את החבר הנחמד, משאיר את הכדור במגרש שלו.
הכדור הקטן התגלגל מצד לצד. לארתור לא היה בעיה לשחק משחק ותוך כדי לעשות עשר פעולות. לתומר כן. הוא נפסל פעם אחרי פעם בעודו מנסה לאלף את ארתור בינה משל היה תלמיד סורה באמצע יום לימודים.
"דיי תומר". הניח ארתור למשחק, "אני לא נהנה. אתה לא נהנה. חאלס". הוא התיישב על הספא, מכניס יד לקערת הביסלי.
דפיקות קלות נשמעו על הדלת. מהוססות.
"מי זה?!" שאל ארתור בחשד בזמן שדרך את נישקו, מוכן לקרב.
"אני". ענה קול צרצר וצעיר כשל נער, "אמיר".
ארתור הביט בארז וזה סימן לו להמשיך תוך שהוא מריץ את קולו של הבא בתוכנות זיהוי מתקדמות.
"אוקי. אמיר… " אמר ארתור בלגלוג, "לא שאני מאמין לך…"
הדפיקות חזרו. "אני מניח את זה פה והולך".
ארתור פתח את הדלת בתנופה מדלג על כל כללי הזהירות המינימליים בגסות. "את מה?!"
אמיר נרתע לאחור, "את זה" . הוא הגיש לארתור בצורה סתמית מעטפה סגורה, מנדלות כסף מסוגננות מחייכות עליו מין המעטפה, "אדון…" היפך לרגע אמיר במעטפה, "קרני. זה אתה לא?".
"לא…" הוא התקדם לעבר הדוור בצעדים מדודים. "מי הזמין אותך לפה?" הוא תפס בצווארנו של הדוור המשתנק מבכי.
"אני לא יודע כלום!!! נשבע!!! פשוט התבלבלתי בכתובות!!!" דמעות זלגו מעיניו, ארתור לא השתכנע.
ארתור סבב לאחור שהדוור עוד בידיו, "יש זיהוי?"
"כן. אמיר לרון. עולה חדש. בן עשרים. עובד דואר." ארתור העביר מבט מצמית באמיר מרגליו ועד קודקוד ראשו. אמיר חש כאילו קרן לייזר מפלחת את גופו ומהפכת איבריו.
"משוחרר".
הדוור רץ כל עוד רוחו בו. אך הוא לא הספיק לרוץ ולו יותר משני מטר ויריה פילחה את הלילה. הוא קרס על הרצפה כחפץ שאין לו הופכין, מתבוסס בדמו.
………………………………………………………………………………………
בית החולים—
.שקט סמיך עמד בחדר תופס מקום של כבוד.
"אמ…" החליטה מורן לשאול את השאלה שחנקה לה את הגרון במשך כבר יותר שבוע, "איפה אני?…"
הוא היה נראה מופתע. כאילו לא הייתה אמורה לדעת דבר על איכן היא עד למשך כל ימיי חייה. פחד קר, התנחל לליבה כמו נחש, לופת את מעייה לאגרוף מצ'וקמק.
"איפה את…?" חזר על השאלה, מנסה להרוויח זמן חירטוט על חשבון הברון.
הברון לא נתן לו את העונג, רצה מטבעות. ועכשיו. "איפה אני. שאלה פשוטה סך הכל".
הווילון בחדר הרעיש קלות, כמו מנסה לפזר את האווירה הרעה שהחלה להתפשט בחדר, הוא מסתיר, היא לא מאמינה.
כיף. כיף. כיף.
…תיבת דואר אנונימית-
היא מתחילה לשאול שאלות!!!
מה לענות לה???
—-
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
וואי איזה מתחחח😲😲
תודה לך!!!
#כתיבה אומנותית_ המבין יבין.
הכתיבה שלך מטורפת.
מחכה לעוד חלקים.
תודה לך סתם מישהי.
טוב לדעת שמישהו קורא:)
אמאלההה את עוד יותר מסקרנתתת!!!!
מוכרחה לציין שאיבדתי את זה – מורן לא נמצאת בבית החולים? או שזה מהפרקים שנמחקו?
אשמח אם תעשי לי קצת סדר, אולי תקציר יהיה טוב.
לא הבנתי את הקטע הראשון עם ארתור ההוא, אשמח להסבר קצר. (או שזה יובהר בפרקים הבאים?)
ספה כותבים עם ה' ולא עם א'.
קצת הפריעה לי ה'ככה אומרים' והתיאור של הכדור. נראה לי ניסיון חיקוי של יונה ספיר.
את לא צריכה לחקות אותה! יש לך סגנון מטורף משלך!!
מאחלת המון הצלחותתתת
יש לך את זה, ובגדולללל
תודה לך סימה!!! כיף לקבל תגובות שלך!!
אז ככה תקציר זריז:
סלע נחטף עלי ידי אחד בשם קייב שמספר לו סיפור על ארבע סוכני מוסד שנשלחו להרוג מבוקש ולפני תחילת המשימה מצרף להם המפקד סוכן מוסד בגרמניה בשם ארתור.
מורן מתעוררת בבית חולים. היא לא יודעת איפה.
בנוגע למה שאמרת, אני צריכה לחשוב עלזה. כי הקטע עם הכדור דווקא היה מעצמי, הקטע עם ככה אומרים חד משמעית העתקה:) אז לא הרגשתי אתזה אבל כשאומרים ככה:)
תודה על הערות!!! זה עוזר לי!
היי! את לא חייבת לשנות!
כלל ברזל אצל סופרת – תקשיבי לביקורת אבל את לא חייבת לשמוע לה!
אם את לא רוצה שאתן לך ביקורות – תגידי, אני אפסיק
פשוט זה מה שאני רוצה שיעשו בסיפורים שאני שולחת, לכן אני גם עושה את זה אצל אחרים.
ושתדעי שאם הסיפור שלך לא היה כל כך מושלם לא הייתי טורחת לכתוב לך את הערות הקטנות האלו!!
יש פוסטים שאני מדלגת עליהם – אבל על שלך בחיים לא!!!!!!!
ולגבי התקציר שכתבת פה – הוא ממש עשה לי סדר, כי בכלל לא קלטתי שזה קייב שמספר את זה. (אולי כדאי לך לחדד את זה באיזה משפט)
תודה רבה על כל הפרקים המושקעים🤗🙏
אני הכי רוצה שיש, ואל דאגה. רק שאני מסכימה איתה אני שומעת:)
תודה נשמה!!! איזה כיף לשמוע את זה.
ובכיף על התקציר!!!
תודה לך!
דווקא אהבתי את הקטע של היריעה…
החסרתי פעימה אחת. זה היה כל כך לא צפוי.
את באמת כותבת כמו יונה ספיר, אבל זה לא נישמע שאת מחקה אותה.
בסופו של דבר יונה ספיר כותבת בסגנון כתיבה שהוא מוכר.
עלילה מטורפת…