גרמניה/10 שנים לפני
"כן המפקד". תומר סימן לו לשתוק וסגר את המחשב בתנופה.
"תומר", רמי צפה מראש מה תהייה תגובת הסוכן שלו להודעה שהוא הולך להנחית על ראשו, "אני מצרף לכם עוד מישהו".
"מה זה מה זה מה?!" מרום ואדיר התחילו להראות סימני התעוררות וחריקות מרגלי הברזל של המיטות הודיעו על כך בהתלהבות.
"ארתור הס", התעלם רמי מהערותיו של תומר מביט במחשב ששפע ידע על הבחור, עיני האפורות כמו ומביטות בו מהתמונה. "סוכן מוסד בגרמניה. הוא טוב במה שהוא עושה, יהיה לכם יותר קל ככה". הוא חתם. זורק כוס תה נוספת לפח.
"אין מצב רמי!" שערו הג'ינג'י של תומר העיד על אופיו הסוער שלא אכזב אף פעם. "אתה לא יכול לבוא עכשיו, שניה לפני, ולדפוק לנו עוד מישהו!!!" הוא קם מהכיסא, צועד בכעס במרחב הלא קטן שלהם. "אתה לא יכול לעשות אתזה!!" תומר שנא אנשים חדשים. שנא.
"עובדה שכן". קולו של המפקד היה צונן כמו פחית בירה ששכחו במקרר, "אל תשכח מי המפקד בין שתינו, כנראה שאני כן יכול להחליט דברים".
תומר שתק.
"תקשיב", ניסה רמי לרכך את הדברים, "הוא אחלה גבר, דיברתי איתו. אתם תסתדרו". הוא העביר יד עייפה על עיניו, כאילו יש לו זמן עכשיו לבעיות חברה של הסוכנים שלו.
"תודה באמת. מתי הוא מגיע?"
"בעוד… חמש דקות".
תומר פלט אנחה קורעת לב וניתק את הטלפון. זורק אותו על הכיסא המסתובב, כולו רוח תזזית.
"מה קרה אחינו?" ניגש עליו אדיר, עיניו חצי עצומות, "למה ככה צעקות על הבוקר? עוד יתקשרו לרווחה". סחט צל של חיוך מפניו הלועטות של חברו.
"דבר ראשון", הראה לו תומר את השעה, "באחד עשרה וחצי אצל משפחות מתורבתות זה כבר אמצע היום". הוא עדכן את שני החברה הישנוניים.
"יא! לא ידעתי שאנחנו משפחה!" קפץ מרום מהמיטה בפרצוף קונדסי, "אני האבא! מי האמא בסיפור?"
"נפטרה". ענה תומר בפרצוף שניסה הראות רציני, ממרפק את ארז בידו.
"לא נכון!!" שיתף ארז פעולה עם השיגעון שהתפתח, "לא הבנתי! אז מה אם אני בצבא?! אני אמור לדעת מהמוות של אמא שלי חודש אחרי?!"
אדיר ומרום גאו בצחוק, תופסים את ביטנם בכאב בעודם עוקבים אחרי ארז שהתיישב על המיטה, ממלמל 'ברוך דיין האמת' בעיניים עצומות. כשבא לקרוע את החולצה עצר אותו רותם.
"נשמה אתה ממש לא קורע את החולצה האחרונה הנקייה שלך אם כל הכבוד למוות של אמא!!" הוא תפס את ידיו כשדפיקות נשמעו על הדלת.
"הנה מה שרציתי להגיד:" אמר במהירות, מילותיו רודפות אחת את השנייה, "רמי דחף לנו בחור חדש למשימה, ארתור הס. גרמני מבית. והוא ברגע זה מגיע". הוא ניגש אל הדלת בצעדים מהירים.
"תנסה לנשום בין מילה למילה!" צעק מרום מאחורי גבו, "זה יכול להיות מעניין!!!" החבורה מאחוריו פרצה בשאגות צחוק 'שלא שוות את הבדיחת קרש הזאת' לדעתו.
"היי". חייכו עליו נמשים, "אני ארתור הס, רמי סיפר לך עליי?" העברית של ארתור הייתה מושלמת ברמה יוצאת דופן. הוא נכנס אל החדר, חיוך מרוח על פניו, "סורי חברה", הניח יד על חזהו במין הזדהות, "אני יודע שלא כיף שמישהו נופל עלייך בהפתעה. ולי לא כיף להיות אותו מעצבן מדובר". ארז חייך, הטיפוס המרצה שהוא לא נתן לו להשאיר את ארתור מובך בכזאת סיטואציה והוא ניסה לשתף פעולה כמה שיכל.
ארתור המשיך: "אבל כמו שאצלכם זו הייתה פקודה. ככה גם אצלי. אז בבקשה אל תתעצבנו עליי". הוא סיים, "זה היה דבריו לאומה של ארתור מכובדכם".
הם מחאו כפיים בחיוך, תומר לא. הילד שבו התנגד לבן אדם חדש במארג הכל כך עדין שבנו יחד, "בוא. אני אראה לך את המיטה שלך".
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
2 תגובות
מפרק לפרק את יותר ויותר מסקרנת!
עד לאן תגיעי???
העם דורש את כל הסיפור כאן ועכשיו!!!!!!!!!!!!
טוב מאוד מאוד
עולה פרק חדש כל יום חמישי?