תפריט
ים זה לא אני בכלל. אולי הוא לא ירגש אותי יותר. שונאת להתנפץ
חזק לחוף, לבלוע מים ירוקים מלכלוך. זה שורף בבטן, במקום שפעם
היתה לי אהבה.
אני לא ים בכלל. לא יכולה כלום כבר. רק הוא. שואג ת'לילה שלו על
חול רטוב. בוכה מלח לשמש, פולט מליוני צדפים שתקעו לו גרון. לא
בולע אותם שוב.
אני לא. ים. לא. וכמה רציתי להיות. לחזור לאן שהתעלמו ממך
אתמול, להישיר מבט לגרגירים, להבין כמה קטנים הם. כמה לא
היתה להם ברירה. להסכים לסלוח.
ים זה לא אני.
זה לא היה מאוד פעם כשחשבתי שכן, האמת. ליטפתי גלים במקלדת
חורקת, משהו חייך בי כשתכלת רחוק הפך קרוב יותר, סנוור לי עין.
לא בעטתי במים שקטים מידי. לא דמיינתי אותי משתנקת על קו
שקיעה. צוללת עמוק עם שמש. יש עוד צד לעולם, אף פעם לא הייתי
בו.
התגעגעתי מידי, כנראה. יהיה מגעגע יותר, אני יודעת. אף אחד לא
נשאר לתמיד. כולם ייגמרו בסוף. ישאירו חתימות לב עדינות בידיים
אחרות. ישירו געגוע לתו בודד. יסדקו מיתרי קול.
אין לי למה לדבר. מי יסכים להקשיב למילים רועדות שאעז לנשוף
החוצה. מי יחבר אותיות שאיבדתי, ימתח שובר גלים מבפנים.
אין. לי. למה.
ואיך זה פשוט, לעמוד ככה, חשופים מול דברים שהחבאנו כי לא יכולנו
כבר לנשום מרוב שהיו, מרוב שנגסו בנו צחוק, שפוררו לנו כעס.
פשוט לנשוך בכוח שפתיים. זה לא חוזק, חולשה כנראה.
הלוואי יכולתי לחבק אצות שנולדו בי, לצחוק לרוח, לשתות את כולי
עד תום, להקיא בקצף נקי לחול.
הלוואי היה לי חוף.
הלוואי הייתי ים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
מה זה היה. אמאלה.
.
וואו.
הכתיבה שלך יפה כל כך.
זה מסוג הפוסטים שאני נשארת לבהות במילים.
פוצצת לי ת'שכל מרוב הדיוק.
את אחת הכותבות האהובות עליי כאן💌
ליטפתי גלים במקלדת
חורקת, משהו חייך בי כשתכלת רחוק הפך קרוב יותר, סנוור לי עין.
.
המילים שלך.
💔
זה מרגשש! באמתת הפוסט הזה נגע בי כל כך, וצימרר.
את מיוחדת.
את צריכה להאמין בזה
פצפונת,
אני קראתי את זה שוב ושוב ושוב בלופים
ומשהו בי נרגע.
המילים שלך פשוטות ויפות
עושה לי משהו טוב וחם בלב, רגוע.
המילים שלך הן תרפיה לנפש
תמשיכי לכתוב, פצפונת❤️
תודה לך.
וואוו
@פצפונתת
אני ממש מזדהה
הלוואי הייתי ים
והיה לי חוף
אוהבת אותךך
ותודהה חזקהאחת
פצפונת.
זה….
וואו.
המילים שלך מלטפות
מחבקות
צועקות
מדממות כאב.
כמה הייתי רוצה לחבק אותך.
כמה שאני מזדהה איתך.
הלוואי היה לי חוף.
הלוואי הייתי ים.
פצפוננת💙
.
.
.
אעע, מה קראתי?
היי, וולקאם באק.
חזרת?
מרגש לראות התקדמויות ותהליכים, תראי בקיום של כמה מציאויות של דברים את מכירה!..
כמויות אומץ זה דורש. להכיר בהם, להניח את זה על השולחן.
ותודה שאת חולקת איתנו מילים שלך.
וואוו.
אני קוראת שוב ושוב ולא נרגעת
זה מדהים,
זה יפה,
זה..
פשוט.
תודה פצפונת❤️🩹
ו..
תמשיכי לכתוב, טוב?🥹
.
.
ואוו
מטריף חושים.
_לא בעטתי במים שקטים מידי. לא דמיינתי אותי משתנקת על קו
שקיעה. צוללת עמוק עם שמש. יש עוד צד לעולם, אף פעם לא הייתי
בו._
תמיד מול הים מפחיד אותי האינסוף הזה, כוח הטבע, החור השחור, הצד השני של העולם- –
ו… הכוח האנושי לבחור.
הלוואי היה לי חוף.
הלוואי הייתי ים.
מילים שלך מזוקקות, חדות- רכות, חיות.