אני תמיד נופל, הלוואי שקם 😵‍💫

מכירות את הרגע הזה,
ששוב האף נמרח על הכרית
ובראש פלאשבקים
על היום שעבר.
נגמר. לא ישוב עוד.
ואני חושבת על אתמול,
איך נצצו כוכבים בשמיים,
הבטחתי להם שמחר
יהיה שונה.
מחר אני באמת אקיים.
ואיך היום
האף המחוץ מסביר לכרית
ששוב שכחתי.
שוב נפלתי.
שוב מעדתי.
שוב.
ותסבירי לי, ילדה, יש אחריות להבטחות שלי?
יש סיכויים לרצונות שלי?
והאם אי פעם אני אצליח באמת?
יום אחד זה באמת יקרה?
ומחר?
מחר,
אני אזריח את
השמש שלי?
מחר,
אני אזריח את
השמש שלי.

מוקדש לכל מי שיש לה שמש שהיא מתאמצת להשיג כל יום.
מוקדש לכל מי שמבטיחה לעצמה הבטחות בלילה.
מוקדש לה, גם אם היא שכחה למחרת. גם אם נפלה שוב.
תאמיני לי, יש לך לב טהור.
יש לך נשימה מאירה. כמו השמש. יותר.
עד בת של אבא שיש לו אינסוף סיכויים בשבילך.
אוהבת❤️