אני לא יודעת. אני יודעת.

-"איך את מרגישה?"
– "לא יודעת"
– "מה שלומך"?
– "לא יודעת"
לא יודעת.
כלום.
איך לקרוא לרגשותי?
כבר שכחתי.
כי אני לא.
אני לא רוצה לדעת. ולא להרגיש את כל זה.
אני לא יודעת מה יקרה לי אם אני אנסה לקרוא לזה בשם. אם לא אתכחש למציאות הזו.
ניתוק.
מוחלט.
לא יודעת איך זה קרה.
לא יודעת מה אתה רוצה ממני אבא שלי. בתוך כל זה.
אבל אני יודעת.
אני יודעת שזה לא סתם.
שזה מדויק לי. בשבילי.
אבא.
אתה יודע.
אתה יודע מה אני מרגישה.
אתה יודע שזה לא קל לי.
אתה יודע אותי ואת כל כולי.
אתה יודע.
רק אתה יודע.
אבא-
אתה איתי.
נכון?