אחרייך.

טשטוש של געגוע קרס,
עוד מילה שאמרת, ונזכרתי.
עוד מקום שבו השלג נמס,
עוד מקום שאחר כך נשברתי.

טיפות געגוע נוטפות,
כאילו החורף התחיל,
בלי שום זוג ידיים עוטפות,
פתאום את לקחת גם אוויר.

חוט של כאב מתהדק,
במקום שהיה פעם שלך.
הלב משתולל, מתרסק,
לא, זה לא המקום שלו בך.

חלון מתכסה באדים,
ויד מציירת שם לב.
והיום לא מוקדש ציורים,
את לא פה כשהכל מסתובב.

מיטה קצת חולת אהבה,
עוד יום שקברתי עמוק.
בלילות סיוטים היא בוכה,
על האיש שהלך שם רחוק.

הבטחה נמקה במחברת,
והצבע ידהה עם הזמן.
כשהיא שם, היא לנצח מוסתרת,
היא שומרת, את כל, העבר.