אה, שין? קודם כל, נדהמתי. קצרצר שהוא לא הייקו מפעים, ואין לו איזו כותרת מנוקדת, שזו בושה. איזה יפה זה! אבל– העברת את התחושה והמצב במדוייק. את תקומי, ברור! 'את תראי, כמו עוף חול את נשרפת אבל בוחרת בכל יום להמשיך לחיות, את אלופת העולם'.
היי, בתור מתחזה בינונית ומטה את לא אמורה להודות בזה שאת מתחזה! אני אמורה לחשוד בך. מה שנכון, אבל חנן, הכל מאהבה. אני בטוחה שהוא מוכן למחול על זה, בשבילך. הלוואי שאתפלל. בקושי על עצמי אני מתפללת, אבל מבטיחה להשתדל. נ.ב- הזכרתי אותך היום בתפילה, בשמונה עשרה, אולי.. זה עשה משהו?
נו, מה את רוצה? לא עברתי אף הכשרה מינימלית! למה ככה לומר לי? אני בסך הכל מתחילה! – את בן אדם נדיר, הארוש. יש מצב שזה עשה. היום רשמתי ניצחון אחד. לזכותי. קחי אחוזים, ילדה. קחי.
לפחות תנסי לחפות על היעדר ההכשרה שלך, למה להבליט כל כך? אחח, אייל גלבוע מתמוגג פה. – אני לא, בכנות. בקושי התפללתי, אבל כשנעמדתי לשמונה עשרה, נזכרתי בך, והרגשתי שאני חייבת לבקש במילה אחת או שתיים עלייך, להחזיר לך קצת. שין! את בנאדם אדיר, כל כך. ואני גאה בך, וואו. לא, האחוזים הם שלך, כל המאה. מגיע לך, יקרה אחת!
תנגבי את הדם, תחבשי את השריטות ותחטאי את הפצע, טוב? שלא ישרוף לך- – ואז את תקומי, בדיוק איך שאת. רק ככה את יפה.
למרות שלפעמים יבואו כאלו 'נצנוצים' של הגלות ויזכרו לך שהם קיימים ועד כמה הם מייאשים; את עדיין תצליחי! ותקומי, שוב ושוב ושוב. גם אם עבר יום או שבוע קשים, ואת מרגישה שאת כבר לא רוצה ואין לך כח – להמשיך. להמשיך. לא להתייאש. זה לא שווה להתייאש בכלל, אחרי הייאוש קשה יותר לחזור, ולכן צריך להשאיר את התקווה.
זה- – כנראה הלב שלי שמוצא אותם אצל האנשים שנוגעים בו, כי אני כל כך לא אדם של מילים.
לקום תמיד, כן. אבל לא לנצח תמיד. אדם שמנצח תמיד לא יודע איך קמים אחרי נפילה כואבת, הוא פשוט לא מורגל בזה.
אנחנו משתדלים מאוד, אבל עדיין אנחנו יכולים תמיד ליפול, וזה בסדר. כמובן שלא ניפול בדווקא מלכתחילה, וגם כשניפול אנחנו לא נגיד שזה היה נכון, אבל אנחנו לא הופכים למפלצות אימתניות ומנודות אחרי הנפילה. אם נפלת יש בך מספיק חוזק בשביל לנער את האבק, להסתכל אל האופק אחרי הנפילה, ולבחור לקום.
אני חושבת שאת אלופת העולם כבר עכשיו, ואת תצליחי. מה שלום השריטות והדם? הם שורפים?
23 תגובות
אה, שין?
קודם כל, נדהמתי.
קצרצר שהוא לא הייקו מפעים, ואין לו איזו כותרת מנוקדת, שזו בושה.
איזה יפה זה!
אבל–
העברת את התחושה והמצב במדוייק.
את תקומי, ברור!
'את תראי, כמו עוף חול את נשרפת אבל בוחרת בכל יום להמשיך לחיות, את אלופת העולם'.
לא הייקו. לא מנוקד.
אולי זאת לא שין, בכלל?!
כשאת הופכת את זה לנקבה אי אפשר לשיר, אבל בכל מקרה אני זייפנית.
הלוואי שאקום!!
תתפללי עליי.
היי, בתור מתחזה בינונית ומטה את לא אמורה להודות בזה שאת מתחזה!
אני אמורה לחשוד בך.
מה שנכון, אבל חנן, הכל מאהבה.
אני בטוחה שהוא מוכן למחול על זה, בשבילך.
הלוואי שאתפלל.
בקושי על עצמי אני מתפללת, אבל מבטיחה להשתדל.
נ.ב- הזכרתי אותך היום בתפילה, בשמונה עשרה, אולי.. זה עשה משהו?
נו, מה את רוצה?
לא עברתי אף הכשרה מינימלית! למה ככה לומר לי?
אני בסך הכל מתחילה!
–
את בן אדם נדיר, הארוש.
יש מצב שזה עשה.
היום רשמתי ניצחון אחד. לזכותי.
קחי אחוזים, ילדה. קחי.
לפחות תנסי לחפות על היעדר ההכשרה שלך, למה להבליט כל כך?
אחח, אייל גלבוע מתמוגג פה.
–
אני לא, בכנות.
בקושי התפללתי, אבל כשנעמדתי לשמונה עשרה, נזכרתי בך, והרגשתי שאני חייבת לבקש במילה אחת או שתיים עלייך, להחזיר לך קצת.
שין!
את בנאדם אדיר, כל כך.
ואני גאה בך, וואו.
לא, האחוזים הם שלך, כל המאה.
מגיע לך, יקרה אחת!
שיןןן!!
יאו יאו יאו
חחח
הלוואי ואדע לְמה ה'יאו' מתייחס…
תודה, חירות!
מדהים שין.
אני אקום.
בזכותך
❤
כולי תקווה שכך.
ויהא זה שכרי…
תודה, חרמשית!
אלופת עולם את.
כשאקום.
כשאקום אקרא אלופה.
מקווה בקרוב.
בינתיים כל ההפסדים שלי מצטברים,
והנצחון- – –
מונח סנטימטר ממך, בתוכך, בעצם.
מאמינה לי?
כל עוד זה תלוי רק בך- הכל בידייך.
וואי שיןןןןן מהמםםםםםםםםםםםםם
את מטורפתתתת
אני? חח
תודה!
תנגבי את הדם, תחבשי את השריטות ותחטאי את הפצע, טוב? שלא ישרוף לך- –
ואז את תקומי, בדיוק איך שאת. רק ככה את יפה.
למרות שלפעמים יבואו כאלו 'נצנוצים' של הגלות ויזכרו לך שהם קיימים ועד כמה הם מייאשים; את עדיין תצליחי! ותקומי, שוב ושוב ושוב.
גם אם עבר יום או שבוע קשים, ואת מרגישה שאת כבר לא רוצה ואין לך כח – להמשיך. להמשיך. לא להתייאש. זה לא שווה להתייאש בכלל, אחרי הייאוש קשה יותר לחזור, ולכן צריך להשאיר את התקווה.
מאמינה בך,
ומעריכה אותך מאוד. כי את אלופת העולם.
נקודה.
איך את מצליחה תמיד למצוא את המילים הללו, איך?!
-רק ככה את יפה- רעדתי כשקראתי את זה.
בעז"ה, מקווה שאצליח לקום תמיד,
מקווה להיקרא 'אלופת העולם'.
זה- – כנראה הלב שלי שמוצא אותם אצל האנשים שנוגעים בו, כי אני כל כך לא אדם של מילים.
לקום תמיד, כן. אבל לא לנצח תמיד. אדם שמנצח תמיד לא יודע איך קמים אחרי נפילה כואבת, הוא פשוט לא מורגל בזה.
אנחנו משתדלים מאוד, אבל עדיין אנחנו יכולים תמיד ליפול, וזה בסדר. כמובן שלא ניפול בדווקא מלכתחילה, וגם כשניפול אנחנו לא נגיד שזה היה נכון, אבל אנחנו לא הופכים למפלצות אימתניות ומנודות אחרי הנפילה. אם נפלת יש בך מספיק חוזק בשביל לנער את האבק, להסתכל אל האופק אחרי הנפילה, ולבחור לקום.
אני חושבת שאת אלופת העולם כבר עכשיו, ואת תצליחי.
מה שלום השריטות והדם? הם שורפים?
תודה, נקודה מהממת!
ואת צודקת כל כך. כל כך.
מהנהנת עם כל מילה שלך.
רק צריכה להאמין בעצמי שיש לי כח לקום, לממש הבטחה.
וזה יגיע, בעז"ה. לאט-לאט.
והשריטות?
כשהמצפון מתעורר, הנשמה, הן שורפות. מאד.
אבל לרוב ישן לי בפנים, ביוזמתי.
את מצליחה להכיל?
להסביר להם שישבו על הספה בנחת ויחכו לך?
שאת בדרך בלי לחץ, שלוקח לך זמן, וזה יקרה.
ואת קמה, אבל לאט-לאט, וזה יותר מבסדר גמור.
שלא יתעוררו בקול רעש גדול, זה כואב.
כן,אחרי ההפסדים הניצחון הרבה יותר מתוק.
מניסיון.
שין,וואו!!!
מנסיון…
איך שזה צודק, ומנחם.
תודה, בייגל!
אאוצ'.
?
רק ההתחלה כואבת.
הסוף יהיה טוב, ככה אני מקווה.