אני לא יודעת אם זה המקום לכתוב את זה, אם לא אני מבקשת סליחה מראש:
אני נמצאת בבית שלי, לימודים דרך הטלפון, שלוש ועידות ביום, בקיצור- מאד קשה.
וחוץ מהכל-
יש לי שלוש אחיות בבידוד, ומי הצדיקה ששומרת עליהן?
כמובן שאני!
הן קטנות אז צריך להעסיק אותן סביב השעון,
ודדדדדדדדי פשוט נגמרתי,
כל הבוקר אני שומרת עליהן ובצהרים ובערב- שומעת שיעורים,
בבקשה תעודדו אותי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
וואו! איזה אמיצה.
תצליחי המון המון!
גם לי הייתה תקופה כזו בראשית הקורונה, זה באמת מתיש נורא!
אלופה שאת מתפקדת בכל החזיתות, זה ממש לא ברור מאליו.
תני לעצמך חיבוק בשמי?
וואי כמה שאני מבינה אותך ומזדהה
פשוט מצב הזויי
אני ממש מקווה שעד שזה עלה המצב יותר טוב..(אני מחכה לשמוע..!)
אני יכולה לתת לך טיפ קטן שלי אישית עוזר- כשאת מרגישה לחץ או שהקושי הזה מאיים למוטט אותך פשוט תעצמי לרגע אחד את העיניים ותגידי לה' שאת הקושי הזה את עוברת ביחד איתו. לא משנה מה אני יעבור אני איתך.
זה מחזק
זה מזכיר שאחרי הכל כל מה שקורה פה מנוהל ע"י אבא שלנו שאוהב אותנו ויודע מה הכי טוב בשבילנו..
בהצלחה??
עידוד! עידוד! עידוד!
וברצינות: כולן פחות או יותר במצב שלך.
אם את שומרת על אחים שלך בבוקר במקום ללמוד (לא חושבת שהייתי עומדת בזה את פשוט אלופה!) אז אני עושה לאחים שלי כל בוקר הקרנה רק בלי פופקרן.
הם יושבים ומקשיבים למורה לאנגלית ברתק.
המורות צריכות קצת כאלה תלמידות מצטיינות.
בקיצור כולן בסגר ואין שום מקום לצאת אליו?
וכולנו משתגעים ומתבודדים להנאתנו.
בהצלחה לך בבידודךך
לאדעת עם זה מעודד אבל אני יספר לך באיזה סיטואציה אני נמצאת ברגע זה שאני כותבת את התגובה
אז ככה חח
באוזניה אחת אני בשיעור דינים אם אני לא טועה חח באוזניה שניה אני עם אמא שלי בטלפון מסבירה לה משהו שהסתבכתי עם הזום של אחותי
בעין אחת אני בתוך המצגת/שותפות תלוי את מי את שואלת חח אותי או את המורה ?? ובעין השניה אני מסתכלת על אחותי הקטנה שמשחקת לידי
ביד אחת אני מכינה אוכל לאחים שלי(אמור להיות גמלי חח) וביד השניה אני כותבת לך תגובה
טוב זה המצב בבית שאמא חיונית ואבא עובד לילה?♀️
ויש רק חמישה מכשירים ו6 ילדיםם
וקיצער שמח פהה היוםם חחחח
ואוווו ? אלופה אחת!
אני במקומך הייתי מתחרפנת.
איזו אחות!
בהצלחה!
אני איתך יקרה,
לא יודעת איך לעודד אותך
היי לך.
קודם כל זה בדיוק המקום לכתוב את זה.
אויש, באמת מאתגר ממש.. עכשיו את טוב יותר, פחות עמוסה? כנראה נגמר להן הבידוד מאז שהעלית את זה..
מחזיקה לך אצבעות!
אני גם כרגע במציאות דומה לזו.
שתי הההורים שלי עובדים, וכל האחים שלי פה בבית!!
ומי שומרת עליהם? אני!
ועוד אני צריכה לתמרן בין הזומים והמורות לא מבינות שכל המשפוחה פה בבית.
לא יודעת אם זה מנחם, אבל תדעי שאת לא לבד?
נשמע מתסכל מאד מאד.
אולי בערב תפני לך חצי שעה שהיא רק רק שלך?
זה יכול לתת לך מרווח נשימה.
אני יודעת שביקשת עידוד ולא עצה.
אבל, אולי זה יעזור.
ואל תדאגי מותק, כל תקופה קשה עוברת בסוף.
זה יעבור בעז"ה.
ותעריכי את עצמך על מה שאת עושה.
זה ממש לא מובן מאליו.
וואו זה קשה ממש.
את אלופה אמיתית!!
חחח וואי
לפני כמה ימים אחותי בת 5 נכנסת לחדר כזה ומציצה של הזום שלי והיא כזה "וואי שוב פעם המורה הקרציעה הזאת"
שולחת הזדהות
דבר ראשתון- בטח שזה המקום לפרוק:)
דבר שני- אני לא יכולה לעזור לך, כי אני לפני הקטנה…?