לפעמים יש איזה קונפליקט מה לעשות עם רגשות רעים. זאת הנוסחה שאני מצאתי לעצמי (מהקל אל הכבד):
1. לכתחילה: לתת להם לחלוף כענן סערה בשמיים, בהבנה ובהכלה.
2. במקרה שהם עקשנים הפעם: לתת להם מקום וביטוי ולא לחסום אותם.
3. אבל: אם רואים שהרגשות האלה נותנים לעצמם *יותר מדי* מקום ולא עוברים – להעיף אותם בכל הכוח.
כמובן שאני לא מתיימרת להיות פסיכולוגית, אבל זאת השיטה הכי טובה שאני הגעתי אליה בינתיים ואולי היא תעזור למישהי פה(: מוזמנות לחלוק עלי אם דעתכן שונה. אולי ככה תעזרו גם לי…!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
להעביר לגמרי. זה תלויי. כי אם לא תפתרי את זה עכשיו- זה יצמח.
כמו עשב יבש- אם את לא עוקרת אותו מיד, הוא מצמיח את השורשים ליבש!!! משהו כזה…
קיצור. לא תמיד כדי לעבור הלאה…
זו בריחה מהציאות…
אהבתי את התמצות.
אם אני הייתי כותבת את זה – זה היה באורך שלוש עמודים.
למזלכן – לא עשיתי את זה.
ובאגדה, אמרתי לך פעם שאת חכמה??
למה להעיף אם אפשר לקחת אותם ולהתקדם איתם?
אוי באגדה, מה העולם היה עושה בלעדייך?
מצטרפתתתת
באגדה, את כזאתי חכמה וחמודה
אני תמיד מכילה את עצמי, ב"ה. הגעתי למסקנה שאין לי מה לכעוס על עצמי שאני עצובה או בוכה, רק לתת לכאב להתנקז, לבכות, להוציא אותו על חפצים…
בקיצור, אני מסכימה איתך. אם זה רגש לא חזק במיוחד- אני נושמת עמוק, מבינה את עצמי (למה אני מרגישה ככה, ואומרת לעצמי שזה מוצדק) ומנסה לחשוב על דברים טובים, ואם זה חזק ממש- אני נותנת לעצמי להתפרק באיזו פינה שקטה, לצרוח בשקט… ואז אני חוזרת לעצמי וקמה מזה.
בקשר לסעיף השלישי- לא הכי הסכמתי, אין לי מושג איך מעיפים רגשות כך שלא ישאירו זכר… ובסופו של דבר תמיד הרגשות הקשיים עוברים מתישהו. לפעמים זה לוקח שעה, לפעמים יום, לפעמים שבועיים… אבל בסוף אני תמיד קמה. אז לא רואה טעם ב'להעיף' רגשות.
אני בעד ללכת אל השורש ולעקור אותו.
אלא אם כבר יודעים את השורש ועובדים עליו אז השיטה שלך מצויינת.
למרות שאני בוחרת לחוות אותם אבל אני חושבת שהמקרה שלי הוא שונה ולכן גם דרך ההתמודדות שלי שונה.
הי באגדה!
תבואי לעיתים קרובות יותר!
הי באגדה!
תבואי לעיתים קרובות יותר!
תודההה אהובות