ואת אף פעם לא תדעי…
עצוב לי היום,
כך היה גם אתמול
אבל אנ'לא משנה ת'פרצוף,
הראש לי כואב הלב שלי פועם
הראות עוד דקה יקרסו,
ואת לא תדעי את לא תנחשי אפילו לא קצת מהגשם
שנחת רק עלי שטף לי ת'לב
הטביע אותי במבול,
צללתי נחנקת חסרת נשימה בולעת מים במקום ידידות,
והעניים שורפות הכאב מלטף,
וזה אבסורד שרק הוא יודע,
כמה בכיתי כמה צעקתי קראתי אל תוך השמיכות,
חיפשתי אותך שתביני תקשיבי גם בלי שאומר שקשה.
במקום זה מצאתי אני את עצמי מלטפת לך את הכאב,
ככה יום ככה בלילה נשארתי לבד גיבורה,
אמרתי חבקתי חייכתי הצחקתי את הפחד שלך כשהיה,
והלב שלי בכה העניים דמעו ובכל זאת המשכתי לומר,
שהכול בסדר ואין שום בעיה-
טוב שזה לא בדיוק ששאלת,
ואני מבינה ואין לי מילה לומר לדון ולכעוס,
כי באמת שהיו לך עשרות בעיות וחיי הם על מי מנוחות,
אז מה הן צרות גדולות וכבדות לעומת מצב רוח נפול,
ועכשיו כמו תמיד אמשיך בדרכי לא תראי עלי כלום, באמת.
רק מחר אולי עדיף שלא תשאלי
כי זו כנראה תהיה עייפות.
ואני עדיין אוהבת אותך…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
אה- –
-אולי דווקא בגלל הצרות
היא תבין אותך יותר?
את כתבת כל כך יפה ונוגע!
שולחת חיבוק ממני ?
ואאו איזה יפה.
כתבת מהמם?
אמאל’ה ברייברית.
גיבורה שכמותך.
גיבורת רוח את, לא סתם.
אני כל כך …. אוף. זאתי אני שדברת עליה. לא גיבורה.
ואת— אאוצ’.
הכותרת קנתה אותי
אמאלה אני מזדה ברמות אחרותתת
???
סיפור שלי ושל חברה שלי,
סיפור שהיא לא מכירה כנראה?
מקווה לסוף טוב
הזדהיתי בחלק מסוים…
הכתיבה שלך מהממת, וגם את.
מעריכה אותך.
?
תודה?????
עכשיו אני באמת לא מסוגלת להגיב.
בול.