אז למה באמת?
סופשבוע טוב לכולן!
(או סופשבועיים? כי לא דרשתי בשלומכן כבר 14 יום…:()
מתחילות חומש חדש – ולמרות שהיו הרבה הפסקות באמצע, מרגש אותי שהחזקנו מעמד כל שמות וכל ויקרא. כפיים לנו;)
בפרשת דברים אדמו"ר הזקן בוחר לדבר על פסוק מההפטרה – "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". ציון, ירושלים, תצא מהגלות בצורה של משפט, ושביה – היהודים שחוזרים לירושלים – ייפדו בצורה של צדקה.
וכמו שאנחנו מכירות (קצת) את אדמו"ר הזקן, הוא הולך בעז"ה להסביר לנו כל מילה במשמעות העמוקה שלה בהקבלה לעבודת ה' שלנו.
אז קדימה, צוללים!
מה זה ציון? ציון זה מלשון נקודת ציון, סימן. זוהי פנימיות הלב של היהודי – האהבה הטבעית המסותרת בכל אחת מאיתנו.
האהבה הטבעית פירושה אהבה שנולדנו איתה, מעצם זה שאנחנו יהודיים. כמו שבן תמיד אוהב את אבא, גם אם האהבה הזו תסתתר מתחת לאלפי שכבות – בכל יהודי יש אהבה טבעית ופנימית לאבא שבשמיים!
רק שלפעמים היא מכוסה… נמצאת בגלות, בבור עמוק. וצריך לפדות אותה משם! אבל לפני שאנחנו ניגשות למשימת ההצלה, בואו נראה איפה היא כלואה ולמה:)
במצב הנורמלי, כשהאהבה הטבעית לא מסותרת – היא 'פועלת ישועות';) התפקיד שלה הוא לעורר אהבה חזקה יותר מהאהבה הטבעית – אהבה שאנחנו מצווים עליה בכל יום, "ואהבת את ה' אלוקיך".
בכוח האהבה הטבעית לעורר בנו אהבה כל כך חזקה לקב"ה, עד כדי מסירות נפש – "בכל נפשך"! ומסירות נפש היא לא רק לקפוץ לאש אם מציעים לנו בטעות להתנצר. אדמו"ר הזקן כותב, שמסירות נפש היא פשוט לקיים תורה ומצוות. אולי זה נשמע מוזר במבט ראשון, אבל תכלס, כמה קשה לנו לפעמים לקיים את הדברים הכי בסיסיים…. ומי כמונו יודעות שבאמת צריך מסירות נפש בשביל זה.
הנה, זה מה שאדמו"ר הזקן אומר: "ואהבת בכל נפשך, במסירות נפש, ולא מסירת הגוף בלבד… והיינו על ידי קיום תורה ומצוות".
ומי נותן לנו כוח למסירות הנפש הזו? האהבה הטבעית. [זה נושא שמרחיבים עליו הרבה בחסידות, איך בדיוק האהבה הטבעית מולידה אהבה חזקה יותר. אני כמעט בטוחה שהיו פוסטים קודמים שהתעכבנו על הנקודה הזו ולכן פחות נכנסת לזה עכשיו כי זה נושא שלם]
מה עוד האהבה הטבעית הזו עושה?
היא ממלאת לנו את הלב. ללב יש שני חלקים, החלק הימני והחלק השמאלי. הם בעצם ה"שביה" מהפסוק – כי הם הולכים אחרי האהבה הטבעית, אחרי ציון.
את החלק השמאלי, שהוא מקום משכן הנפש הבהמית – היא ממלאת במרירות. מרירות על זה שאנחנו כל כך גשמיים ושקועים בטרדות והנאות של העולם הזה, במקום להתעסק רק באלוקות. תנועה של קווצ' כזאת, למעוך קצת את הנפש הבהמית, שתרגיש אומללה שהיא כזאת אנוכית.
ואת החצי הימני, מקום התפשטות הנפש האלוקית – היא ממלאת בשמחה. שמחה של מצווה! שהרי בכל מסירות נפש שלנו אנחנו עושות את רצון המלך. ומה יותר נעלה מזה? אושר על זה שזכינו לעבוד את הקב"ה, עד שנרצה לרקוד כל היום.
וכל זה – המצב האולטיבטיבי. המצב שאמור להיות. רק מה… אנחנו בגלות… ציון, האהבה הטבעית, פנימיות הלב היהודי – נמצאת בכלא:(
איפה?
בתוך הנפש הבהמית… בתוך כל הרצונות והתאוות שלה לעולם הזה. החלק השמאלי מלא במרירות על כל מה שאין לנו בגשמיות, במקום מרירות על כמה שאנחנו רחוקים. והחצי הימני מלא בשמחה על גלידה במקום שמחה מנטילת ידיים. גם "שביה" נמצאים בגלות!
אז איך מגיעים לגאולה?
"ציון במשפט תפדה" – במשפט הכוונה על ידי הלכות התורה. כשלומדים תורה, שהיא חלק מהקב"ה, זה מאיר ומגלה את האהבה שהתחבאה עד עכשיו.
"ושביה בצדקה" – צדקה היא מידת החסד והרחמנות. כשנסתכל על הלב שלנו, ונראה איך הוא מלא בענייני עולם הזה במקום בענייני קדושה – כמה שהוא מסכן! ונרחם עליו שהוא נמצא כל כך רחוק מאיפה שהוא אמור להיות –
אז, מידה כנגד מידה – הקב"ה גם הוא ירחם עלינו, וייתן בליבנו בינה – ללכת אחרי נקודת הפנימיות, אחרי "ציון", ובעז"ה נזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
שבת שלום!
מקורות:
ליקוטי תורה פרשת דברים, מאמר ד"ה ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
את אדירה, וזה עוד יותר.
ממ, השבת מטות מסעי, לא?
טעיתי בחת"ת????
בכל מקרה, זה מהמם!
רק עכשו גיליתי את הבלוג הזה, והוא מהמם בעיני!
לקחת מאמרים של הרביים ולהפשיט אותם בצור כל כך מובנת!
את מהממת!
כן, דברים זה שבוע הבא… הפאדיחה שלי?? (המשפיעה שלי אומרת ללמוד בשבת את הפרשה של שבת הבאה אז אמממ בדיעבד)
יש גם יהודים שלא הצליחו 'למסור את נפשם' בעת הצורך, מה זה אומר על האהבת הטבעית שלהם?
ממליצה לך בחום ללמוד תניא פרקים י"ח-כ"ה. אדמו"ר הזקן מתעמק שם ממש באהבה הטבעית. פרקים יפהפיים!
מורכב לי ללמוד את זה לבד. תודה בכל אופן.