מחקרים מצאו שיש הרבה מאפיינים משותפים בין מורים לבני אנוש
סוף כל סוף צנחתי למיטה, מותשת ברמות אחרי יום מפרך שכלל תיזוז מסיבי ביו העבודה לבית והבית לעבודה והערב נשים שבאמצע התכנון והמבחנים שאני חייבת לבדוק והילדים שמשתגעים בלי מסגרת ובסי שתהיה בריאה שמנסה לבדוק את העצבים שלי כל פעם מחדש.
ספר המצוות לרמב"ם, אגרת קודש. קריאת שמע ולילה טוב. לפני שיהיה בוקר
"וואה וואה" צרחות היסטריות העירו אותי כעבור שעה וחצי. שניאור. מתפתל כולו. "מה קורה מתוק שלי? אתה לא מפרגן לי לישון קצת?" "וואה וואההההה" הוא הגביר את הווליום. נעלב.
בדיקת נוהל לילה זריזה. מסקנה – זה האוזניים. אקומלי ובקבוק וחזרה למיטה "וואהההה" מתנגד במרץ נשמע מהלול. הצחקתי אותו עם הדרישות שלי
הוא נרדם בסוף. בסוף. לא אחזתי מה השעה רק יודעת שהפעם האחרונה שהסתכלתי בשעון הייתה ב3:09
ברבע לשבע השעון צלצל. כרגיל. לא מתחשב במה שעברתי הלילה וכמה שעות (לא) ישנתי . גם כרגיל.
נטילת ידיים. התארגנות זריזה והשכמה מהירה של כולם.
"בוקר טוב מותק שלי. הגיע הזמן לקום". מוישי. לוי. שרהלה. ישראל. בסי. חני. בעצם לא, היא מוחה "אמאאאאא הזום שלי מתחיל רק בשמונה וחצי" השמיכה שלה מיידעת אותי. "גם שלי, וזה לא רק בכלל. לקום חני!" קערת מים נשפכת. ישראל. "לא לקפוץ בשלולית! לא לקפוץ אמרתי!" מאוחר מדי. שתי ילדים רוקדים לי במים של הנטילת ידיים. מאושרים.
מלבישה שתיים. מזרזת חמש אחרים להתלבש גם הם. ו"הצמיד שלך איפה שהשארת אותו חמודה" וקוקו. אויש השיער הנפוח הזה של בסי. מה יהיה הסוף איתו? "אמא אני רוצה צמה" רק זה מה שחסר לי עכשיו "אין לי זמן לזה עכשיו חמודה, מצטערת" באמת מצטערת. ובאמת שאין לי זמן.
קורנפלקס וחלב ועוגיות וחלב שנשפך כמובן על הרצפה ולא בוכים על חלב שנשפך. "וגם לא מורחים אותו ילדון!" מאוחר מדי, ועכשיו יש לי גם תינוק חלבי רטוב שחייב החלפת בגדים דחופה. איזה כיף לי
מעבירה תדרוך יומי. איפה כל אחד צריך להיות ומה לעשות. מחברת שלוש ילדים לזומים וכעבור דקה שוב כמובן כי "אמא זה נסגרררר"
הפלאפון שלי מזכיר את קיומו. מתזכר על השיעור שאמור להתחיל בעוד שתי דקות
נכנסת לחדר. נועלת. פותחת את הזום. רצה לשים פאה. חוזרת.
פותחת את הפלאלפון לנוהל תירוצי בוקר להשתמטות מהזום. 7 הודעות חדשות. דינה לא יכולה להכנס עכשיו כי היא עם האחים הקטנים וההורים בעבודה. חיונים. צדיקה שהיא. לתהילה נפל החיבור בבית מעומס יתר ולדבורי אין מחשב זמין
עונה להן ולעוד 3 הודעות דחופות וזהו חייבת לפתוח כבר את המצלמה. מאוחר!
"בוקר טוב בנות יקרות. בבקשה לפתוח מצלמות"
כמה דקות של בוקר טוב ומה נשמע ונוכחות. התחלת תפילה. רעשים חשודים שבוקעים מאחורי הדלת מספרים לי שכדאי שאגיע לראות מה קורה שם. אני מגיעה. נחרדת. מפשרת בין הניצים ומציעה תעסוקה
חוזרת לזום. הבנות מסיימות תפילה. מסתכלת עליהן ומתזכרת את עצמי לבדוק מה קורה עם אסתי שלא נכנסה לזום כבר כמה ימים וחנה החיובית בבידוד ושיינא שכבר הרבה זמן לא בדקתי מה איתה וכדאי מאוד שאעשה את זה
מסיימים תפילה. מתחילים שיעור. מסיימים. נשארת כמה דקות בזום עם תלמידה שצריכה לברר נושא מסויים. מתקשרת לעוד אחת.
נשארו לי שמונה דקות ואני צריכה להכנס לשיעור הבא. יוצאת מהמבצר (קרי החדר הנעול)
מנחמת ומרחמת ילדים אומללים שרוצים את אמא איתם. ובצדק. מתקתקת סנדוויצ'ים. חותכת ירקות והפלאפון מתריע שאין לי שנייה יותר לנשום
נכנסת לחדר. נועלת. פותחת את הזום ואויש. הראש הכואב שלי מזכיר לי שתכננתי להכין לי קפה ולהכניס משהו לפה היום. ולא הספקתי כמובן
זום נגמר ועוד אחד וטלפון משמעון, בעלי "אמרת שצריך לקחת את שניאור לרופא לא?" כן! המסכן עדיין משפשף את האוזניים
מתארגנת ליציאה. מארגנת ליציאה תינוק חמוד ועוד אחות שלו שמתעקשת להצטרף גם
בדיקה אצל הרופא וקנייה של טיפות וכעבור חמישים דקות מתישות אני פותחת את הדלת של הבית. תינוק ביד אחת ומפתחות של אוטו ביד השנייה
עדת ילדים מתנפלת עלי בכניסה מודיעים לי מה שאני רואה. הם רעבים! ומשועממים! ועצבניים! נעמדת בקושי להכין משהו סביר לארוחה. רעבה ועצבנית ולא משומעממת בכלל
אורז ושניצל סויה. המצפון שלי מאותת שזה סויה כבר פעם שלישית השבוע אבל אני מתעלמת וחותכת כמה ירקות בשביל להשתיק אותו. מתנצלת באמת. אבל גם זה עולה לי במאמצים
מכינה צלחות, מאכילה ילד אחד, מדרבנת אחרת לאכול ומנסה להקשיב לשלוש אחרים בו זמנית ולעודד אחד שלא משתף לשתף גם כן, ואה, מנסה להכניס משהו לפה לראשונה ליום זה. לא בהצלחה יתרה.
מסיימים ומברכים ומחזירה בורחים לשים צלחת בפח, עוברת לניקיון בסיסי של המטבח המטונף וניסיון מיותר לעניין אותם בשיעורי הבית ובמשימות שלהם
והמורה של מוישי, שיהיה בריא ששולח ה-כ-ל להודעות שלי ומוישי שפתאום רוצה לעשות אותם וחייב לקחת לי את הפלאפון לזמן לא מוגבל בדיוק שאני צריכה אותו בדחיפות לשלוח מייל קריטי
הערב הגיע איכשהו. מקלחות. ארוחת ערב ולמיטה. למיטה אמרתי. למיטה! סיפור אחד קצר. אי אפשר עוד. לא. אני לא מרשה שוקו. לא מיץ. קח כוס מים. כן לבד. אני יודעת שאמרתי שאסור לקום אבל אין לי כוח. לכי לשירותים. איפה המוצץ שלך נפל? לילה טוב מתוקים שלי. לילה טוב אמרתי. לילה אמרתי! לילה!
הקטנים במיטות. הגדולים ערים בשקט יחסי ואנחנו מתפנים סוף סוף לאכול ארוחת ערב ביחד
אוכלים. מדברים. מסיימים. שמעון נעמד לשטוף כלים ואני מתיישבת על הספה. צונחת יותר נכון.
קוראת מיילים דחופים. עונה להודעות. חוזרת ל3 שיחות שלא נענו בזמן שהייתי עם הילדים
מסיימת. זורקת את הפלאפון לצד. טטית חמודה מגיעה לקחת לי אותו לביקורת. כרגיל. "אני מבינה חנילה שדעתך לבדוק מה שלום הכביסה שלילית הא?" "אהה" היא עונה לי כתשובה. לא מרימה ראש "יש לך רבע שעה להיות על הפלאפון שלי ואח"כ את מטעינה אותו. ולא להכנס כמובן להודעות" הראש שלה מהנהן לכיווני. יפה מצידה
אני נגשת לבדוק מה שלום הכביסה. מסתבר שלא טוב. מכניסה מכונה. בעצם מוציאה את הבגדים הנקיים מבפנים ואז מכניסה. מורידה מהחבל מה שיש. תולה את הבגדים הרטובים. מורידה יבשים. מקפלת. משגרת ילד לחלק את הערמות בחדרים
שולפת את הפלאפון שלי מילדה אחרת. שולחת אותה לטאטא את המטבח והסלון
מתיישבת בעייפות ופותחת את המחשב. חייבת לבדוק מבחנים "זה קריטי מירי?" שואל בעלי שרואה אותי בוהה במסך בעיניים אדומות מעייפות. "את לא ישנה נורמלי כבר כמה לילות. תנצלי את הזמן ששניאור ישן. לפני שיעיר אותך" הוא צודק ב100 אחוז אבל יש לי מבחנים של 7 כיתות לבדוק. מתי אני אספיק? "הלוואי שלא היה" אני עונה לו. אבל בהחלט קובעת לעצמי "שעה וחצי בדיקה ואחר כך ללכת לישון. לא משנה באיזה אמצע היית" מכוונת טיימר. בתקווה שאשרוד את השעה וחצי הזאת.
שרדתי אותה איכשהו. בדקתי מבחנים של 23 בנות. נשארו לי רק עוד 5 כדי לסיים עם הכיתה הזו לגמרי אבל אני עומדת בזמן שהגבלתי לעצמי. יודעת שאני גורמת עם זה לעוד דחייה של יום לפחות בהבאת הציונים לבנות ולמרמור רציני מצידן. כותבת על המבחן האחרון ציון והארה ו"סוגרת את המחשב, אל תדאג" מודיעה לשמעון שבא לבדוק מה איתי. התלמידות לא חולמות אפילו כמה מאמץ מושקע בציון שהן מקבלות
ספר המצוות לרמב"ם, אגרת קודש, קריאת שמע ולילה טוב
בוקר. זום. אני מסבירה את החומר ואח"כ מחלקת אותן לחדרים ונותנת משימה. שיעשו משהו ולא רק יבהו במסך (בי במקרה הטוב או בלא יודעת איפה במקרה הפחות טוב). בתקווה שאכן יעשו משהו ועוברת בין החדרים כדי לוודא אם התקווה שלי מתממשת. בחלק כן ובחלק לא. לא ציפיתי ליותר מזה
נכנסת לעוד קבוצה לבדוק. הבנות שקועות בשיחה (לא קשורה לחומר. אל דאגה) ולא שמות לב שנכנסתי. עד שאני קולטת את זה כדי לרמוז להן שיקלטו שאני פה אני קולטת משפט אחד "אוף המורה הזאת עם המשימות שלה. גם כן. אין לה כוח ללמד אותנו אז היא מביאה לנו מליוני שאלות" "לגמרי. ועל זה היא מקבלת משכורת" עונה לה אחת. ועוד אחת מוסיפה משהו אבל אני כבר לא שומעת
אוף. המורה. הזאת. אין. לה. כוח. ללמד. אותנו. על. זה .היא. מקבלת. משכורת.
שותפות שלי
אני לא מורה ולא בת של מורה
ולא הייתי נוכחת בסיטאוציה הזאת. הייתי באחרת. שונה.
שגרמה לי לחשוב רגע אחד מה קורה באמת מאחורי המסך של המורה בזום
וכמה דורש ממנה בתקופה ההזויה הזו להכנס אלינו לשיעור ולחייך ולהגיד בוקר טוב ומה איתך
ורוצה לשתף אתכן שאחרי שחשבתי על זה וקצת כתבתי שלחתי הודעה לכמה וכמה מורות מתוקות ומקסימות שלי. שעם כמה מהן אני לא כל כך מסתדרת בלשון המעטה
הודעה שפשוט אומרת תודה על כל מה שהיא עושה כדי ללמד אותי.
וההודעות השמחות שקבלתי מהן בחזרה סיפרו לי שוב את מה שהבנתי. שהמורות שלי הן יצורים אנושים לגמרי שעוברים דברים לא קלים בחיים ויש להם דאגות ולחצים בשפע, וכמו כל יצור אנושי הן זקוקות ושמחות לתשומת לב. ליחס. לתודה שרואה את המאמצים ומעריכה אותם.
וכמה חבל שאנחנו לא כל כך זוכרות לעשות את זה ומקבלות כמובן מאליו את מה שלא. בכלל.
וכמה טוב אנחנו יכולות לעשות. להן ובעיקר לנו
תודה שקראתן עד לפה:)
אני
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
68 תגובות
וואי הכנסת אותי לזה ברמותת
אמא שלי מורה וזה נראה בערך ככה…
כל היום ילדים על המוח ואנחנו 10 אז בכלל.
קיצר, תעריכו?
וואי. 10 ילדיםם
באמת להעריך!
איזה קטעים
עשיתי משהו דומה לשלך
דמיינתי אצלי מה המורות שלנו עושות ואחר כך כתבתי איזה משהו ושלחתי למנהלת שתעביר לכל הצוות (גרר טיפה פדיחות אבל היה שווה)
אוי איזה מאמי את
בטח המורות שלך ממש התרגשו
אלופהה
הואווווו
אמלה.אמלה.אמלה
אני מאמינה במאה אחוז שזה קשה,
להיות גם מורה וגם אימא,
מטורף.
אין ספק , שאני חייבת לכל מורה ומורה שהייתה לי, שיש לי או שתהיי לי הרבה מאד.
ללא ספק.
תודה אלופה, הכתיבה שלך מעניינת בטרוף, לא הצלחתי להפסיק לקרוא אפילו שזה היה מלא!
אין ספק ספיקא?
ותודה על המחמאה:) באמת יצא ארוךךךך ואת אלופה שקראת הכל
אוויי איזה מתוקה את. שאת חושבת על הצד שלהם. אהבתי ברמות. אמא שלי גננת וזה לא אותה רמה אז מורות.. מעריכה אותם ממש.
אהבתיי ממש שהראית את זה ככה.
חח תודה מותק?
את כותבת מהממם
ונכון כל כך
וגם אחרי כל הפוסט זהה
אני אומרת
אין. לי. כוח. למורה. שלי.
נמאס. מעבודות.
תודה נשמה♡
ואני אומרת אחרי הפוסט הזה :
אין. כוח.
נמאס. לחלוטין. מעבודות. ומבחנים.
אבל המורה שלי צדיקההה
ואוו
איזה יפה כתבת!!!
ממש הכנסת לאווירה. אמאלה עכשיו אני קולט שזה ממש אבל ממש קשה!!
ועד כמה צריך להעריך באמת.
תודה על זה (נראה לי שגם מורותי יאמרו לך תודה)
נ.ב. מי שכתבה את הפוסט המדהים הזה זו חני העורכת?
אם כן- תזכרו שאמרתי:) ואת כותבת מדהים וזה המקום לומר תודה על כל הניוזליטרים שכתובים בכיף ובזרימה ומעוררי חשיבה!!
ואם לא- את כותבת מהמם והסגנון שלכן דומה ממש:) וזו מחמאה ענקית, לדעתי..
תודה. מותק את! (אגב המותק אמצתי אחרי המורה שלי שקוראת לנו תמיד מותק – חני מותק, ריקי מותק. איזה מותק של מורה היא הא?)
בכיף על זה:)
ותודה על המחמאה. אבל אני לא חני העורכת. (לו הייתי היא הפוסט הזה לא היה עולה אחרי חודשיים כמעט?)
וזו אכן מחמאה ממש!
ואוו
את מהממת
בתחילה התלבטתי אם זו באמת מורה…
מדהימה!
יש לך כישרון, גדול.
כל הכבוד שאת מנצלת אותו:)
חח לא אני לא מורה
תלמידת י"ב רגילה לחלוטין
תודה:)
תלמידת י"ב רגילה לחלוטין…
מובן, אני רק בט', כמובן שכעת התגובה שלי לפח.
??
סכהכ טטית
לא מבינה כלום מהחיים שלה
לא צריך לשים עליה
ולא צריך לקחת אותה ברצינות
סורי שפרקתי פה..
ממ האמת שלא הבנתי את הקשר… קשת הבנה אנוכי;)
אפשר הסבר?
סורי, אני לא יכולה עם הזלזול הזה
ואוקי
תזהו אותי
מתוקיות
אין בעיה
אבל מה לעשות
ככה אני מרגישה
ביי
לא הייתי פה
מהה
מה הקשר?
בכל גיל יש את הייחודיות שלו, ומטטיות יש הרבה מה ללמוד, לא פחות מיאלפיות ויבתיות!!
(אם כי חתיות ומטה חמודות וחכמות עד שהן מגיעות לאתר הזה… כאן זה לא המקום שלהן!)
וסתם שאלה… את כפחית? נשמע שבכפר יש הרבה זלזול בטטיות…
חחח
לא אני לא כפחית:)
וסורי שכתבתי אתזה פה, זה לא היה נכון… מצטערת, הכותבת, את מהממת!!
לא קשור אליך
סתם עצבים
פשוט, כשאת (באופן רנדומלי, כן?! הכוונה לא אליך)
רואה תגובה של מישי, מחמיאה לך, וכל זה, את יכולה להיות מוחמאת, אבל אז היא אומרת לך שהיא בכיתה ו', ואת– אוקי
לא יודעת כלום מהחיים שלה, זה לא באמת שווה מחמאה.
ודיברתי גם לעצמי. ?
איך את יודעת שאני בכיתה ט?
או שהכוונה אליך?
חחח כי אני גם בכיתה ט, וכן, כתבתי אתזה באתר…
לכן?
בקיצור
את מהממת, באמת
ואני מזדהה.
אהממ, 'הכותבת' סורי:) שהתחלנו כזה להתכתב על דברים לא קשורים בגלל התגובה שלי…
ואו ממש….
מעריכה תמורות שלי כל כך ❤❤
ולהמשיך ללמד, כשכל הילדים בבית, וחייבים עזרה, ולהחזיק עד הדקה האחרונה של השיעור אם הדלת נעולה, ובמקרה הרע להמשיך ללמד אם הילדים מקפצים מסביב.. אני רואה כמה זה קשה להתרכז וללמד ככה!!
ממש אהבתי!!
יש לך כתיבה יפה שתדעי לידע כללי
אמא שלי מורה ?
חירפון
ויש את המנהלת והמפקחת כמובן
תודה:)
*קולטת ?? חח איזה טעותת
את כותבת על רמה!! הסגנון שלך יפהה
אהבתי ממש!!!
(חח עליתי על זה שהת' שלי במקלדת לא עובדת רק אם לוחצים חזק)
את מדהימה מדהימה מדהימה!!!
תלמידה חמודה בטירוףף
וכתבת כ"כ טוב שהייתי בטוחה שזה אמיתי..
חבל שא"א לעשות אלפי אהבתי.
את כזו בוגרת!!!
איזה ראית השני ורגישות לזולת נדירה ישלך.
שאפו. שאפו. שאפו.
כתבת פה פוסט על דמות שהיא לא תמיד אהודה על התלמידות והצלחת להכנס לנעליים שלה כל כך טוב ובצורה כזו אותנטית ורגישה.
זה מעדי על כזה ראש גדול והבנה רחבה.
מעריכה אותך:)
תודה רחלי❤
ואו!
כתבת מושלםם!!!!
וכל כך נכוןןן:-)
תנקיו(:
וואו נכנסתי לזה ללגמרי הייתי סגורה שזה אמא והתלהבתי:) אבל לא משנה, עשית את זה טוב!
ואת צודקת לגמרי..להעריץ אותם פשוט! בכללי להיות מורה זה תפקיד תפקיד אבל בתקופה הזאת בכלל קשוח להם.
חח לא לא אמא?
ואת צודקת ממש
אמממ…
הייתי ממש רוצה לקרוא את זה..
אבללל זה ארוך מידייי רק מלהסתכל על זה חחח?
אם זה ממש שווה צדיקות תכתבו ליי?
ממ אין הנחתום מעיד וכו' אז נחכה להמלצות:)
שווה שווה
ואוו האמת שאמא שלי גם מורה ואני מכירה ת'צד הזה של גם להיות מורה בזום + אמא להמון ילדים קטנים ב"ה.
ואני יודעת כמה זה קשה. ואני מעריכה את המורות שלי. מעריכה מאוד!
ואת פשוט אלופההה שהבאת את זה למודעות של כולן כי זה חשוב! צריך להעריך את המורות שלנו!
ואת כותבת מהמםם!
תודה לך❤
וקלעתי לאמת? כי את יודעת שרק ניסיתי להכנס לראש הזה ואני לא באמת שם:)
ותודה?
כן, מאוד, אפילו יותר מידי.
וואו זה היה בום לפנים.
אני לא מפסיקה להאשים את המורה, שהיא לא עונה למיילים, לפלאפונים.
וכשאני חושבת על זה, אין ל הזמן לנשום!
וואי זו פשוט תקופה מזעזעתת.
והכתיבה שלך קיפה את זה בצורה מעולה!
השגחה פרטית שהגיע בזמן. ב"ה!
וכן, יש למורות עומס כזה מטורף שצריך להתפלא על הפעמים שהם כן עונות
ותודה:)
הכותרת משנה.. ???♀️??♀️
ממ??
חח זה פשוט מצחיק ואאוצ' כזה..
חח חשבתי בהתחלה שאמרת הכותרת מְשַׁנָּה. אח"כ הבנתי שאמרת מִשְׁנֶה 🙂
חחח גמנייי
יאא
וואו, אני אוהבת את סגנון הכתיבה שלך, איך שלא יקראו לך.
תגידי, בא לך להעלות עוד פוסטים יפים כאלה?
אבל פליז תחליפי שם(תחזרי לשמך הישן, שמסתבר שיש לך אחד כזה – סתם לפי הסטטיסטיקה) כי 'לא משנה בכלל' נשמע הכי בנאלי שאפשר..
גם 'הכותבת', אגב, נשמע מדי נדוש?
אז מה את אומרת, איך את רוצה לקרוא לעצמך בפוסטייך הבאים?
בשבילי, תחליפי שם..?
תודה אבן דרך
לא מעלה בשם קבוע באופן עקרוני. רוצה שיקראו את הפוסט שלי בלי נגיעות אישיות ותבניות שצצות בראש ברגע שרואים שם ספציפי
לא חושבת שאגיע לכתוב בזמן הקרוב אבל קבלי קישורים ל2 פוסטים ישנים ונחמדים שלי פה :
* https://shutafotbaderech.co.il/lessonl/%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa/
* https://shutafotbaderech.co.il/lessonl/%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%99/
יששש
הולכת לקרואאא:)
היי זה היה ממש מרגש לי לקרוא את זה
יפה יפה יפה
(באמצע הקריאה חשבתי – אני במקומה חוטפת חום ונכנסת מתחת למיטה עד —)
תשלחי למורה שלך אם לא עשית את זה עד עכשיו!
והכותרת המשנית! גיחייי!!!
תודה:)
ממ לא לא שלתתי לה ולא רואה סיבה לשלוח לה את זה
שולחת לה הודעות מודות ומעריכות ומוקירות את המאמצים וזה מה שחשוב וזה מה שעושה לה טוב
ונראה לך יש לה זמן לקרוא כזה אורך? יש לה 10 ילדים בבית:)
איך שאת מטורפת…
וואו. זה היה עצום. הייתי בטוחה כולל כל כוחות הנפש שלי שזו מורה.
ואני אנסח לה משהו בקרוב. לכמה מורות.
כמה שהן משקיעות בנות ופעילות ועוזרות גם מעבר לעניני בית ספר ומעבר לשעות הלימודים. וההווי החברתי. לא מצליחה לדמיין את זה.
אבל את כן? אז תודה לך!
תקשיביי
החלום שלי היה להיות מורה
עכשיו נראהלי שכבר לא
חחח
אויש באמת? חבל ממש
אל תוותרי על החלום הזה. להיות מורה זה תפקיד לא פשוט בכלל בכלל אבל יש בו כל כך הרבה שליחות אמיתית
וואלה צודקת ברמות!!
מעריכה אותך ממש!
אבא שלי מורה.
תעריכו, הם יושבים ומשקיעים את הלב והנשמה למרות כל ה-"איזה מורה מעצבן!"
יום אחד ילדים יבינו שמישהו חייב לשים להם גבולות אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב אותם, משקיע בהם, נותן להם את הנשמה.
ואגב, חידוש: הוא בן אדם.
ואחרי שגמרתי את הגיגי: תודה רבה לך על הפוסט החשוב והנכון הזה!
שווה שווה
מעידה בפה מלא
וכתוב באומנות
אני התלהבתי:)
ואני פשוט מסכימה איתך לגמרי, הכותבת.
בול הדעה שלי, הכל כך שונה מרוב הכיתה שלי..
והבעת אותה יפה ממש, לייק.
לאיודעת מה אתכם.
המורה שלי לא מתקשרת אלי אם אין לי נוכחות כמה ימים ברצף בזום….
בקיצור,
צריך פה הדדיות.
הערכה ושימת לב ויחס והכל
ב ה-ד-ד-י-ו-ת!!!
אם אני מרגישה שלא מתייחסים כמו שצריך.
למה שיהיה לי מקום להעריך בחזרה??
את צודקת שלא כל מורה מתקשרת ומגיעה לתת יחס אישי. צודקת מאוד לצערנו.
אבל מה שניסיתי להעביר פה זה שגם היחס הכללי והרגיל וכל הדברים הפשוטים האלו נעשים בקושי עצום בתקופה הזאת.
זה שמורה מחייכת אליך או אומרת בוקר טוב זה וואו ענק ולא מובן מאליו בכלל שיש לה תינוקת צורחת בחדר ליד ועוד ילד בן 4 שמורח פלסטלינה על כל הרצפה וסתם עוד ילדת כיתה א' שנמצאת בזום ליד והיא שומעת את כל השיעור שלה והיא צריכה ביחד עם כל זה עוד ללמד ולהעביר חומר ולהגיש לבגרויות ולבדוק מבחנים וכל זה עם כל הילדים בבית + כל מה שזה כולל
להעריך. להעריץ. להודות.
תודה לכל המחמיאות החמודות
כיף לי ממש לקרוא ואני שמה לב לכל תגובה ותגובה רק לא מגיעה להגיב על כל אחת מהן אבל רןאה ושמחה מכל אחת כזאת?
?
?תגובה ליהלום מלוטש
וואו, וואו! אי נפעמת מהכתיבה המהממת והזורמת שלך, ועוד יותר מהמסר המדהים, תודה!! באמת הייתי צריכה את הנקודה למחשבה הזאת. רק שתדעי שבזכותך אני שולחת עכשיו למחנכת הודעה של תודה.
וואי שמחת אותי שאת שולחת הודעה למורה, ובטוחה שגם אותה?
וואו וואו וואו!!
באמת המורות שלנו צדיקות גמורות! צריך רק להראות להם שאנחנו יודעות את זה
100%
הכותבת,
תודה על הפוסטים ששלחת!
אני אלך לקרוא.
וזה לא כדי שתהיה לי סטיגמה על פוסטייך ודעות קדומות ומה שכתבת, אלא-פשוט, כדי שאני אדע לזהות.
וואו כל כך נכון
המורות שלנו צדיקות אמיתיות
וואי חח
תקשיבי קראתי הכל וזה מראה שהכתיבה שלך מהממת כי אני אחת שנורא קשה לקרוא ארוך אבל פה זה היה מתוק בטירוף אז חח לא הרגשתי כמה שזה ארוךךך עד שסיימתי
מהמם ונכון ממש!