אם כבר נס – אז עד הסוף…?!

דקה לשבת / קרח

בפרשה שלנו מספרים לנו על נס מופלא. הקב"ה אומר לכל שבט להביא מטה, ומי שמטהו יפרח סימן שהקב"ה בחר בו לכהונה. ואכן מטה אהרון פורח וכך כולם נוכחים לדעת שבו בחר השם לכהונה.
אך קורה משהו מעניין בסדר הנס עצמו , הנס קורה בסדר של טבע , קודם פרח, אחר כך ציץ, ואחר כך צומח הפרי – השקד.
זה ממש לא מובן, הרי שצמחו שקדים על מקל זה נס גלוי, ועוד במהירות תוך יום, מדוע צריך הקב"ה להכניס טבע של סדר צמיחה רגיל?

אלא , שהקב"ה רוצה שנגלה דוקא בתוך העולם את כבודו, שאנחנו הנבראים נגלה אותו פה בעולם, בתוך הטבע!! לכן גם נס נעשה בדרך של טבע להראות שזה כל מטרת הבריאה .
בטבע של היום יום, לא בדברים הגדולים, שם למצוא את כבודו של השם, לזכור שהוא מהווה אותנו כל פעם מחדש כדי שבכל רגע נהיה קשורים איתו,
בכל רגע יש לנו אפשרות להחליט שהרגע הזה יהיה אחרת ובו נגלה את כבוד השם – נגלה שהטבע לא הוא ששולט ,אלא יש פה את הקב"ה שהסתיר את עצמו פה , והוא האמת הקיימת, נעשה מצוה ונתחבר למי שציוה אותנו לעשות אותה . כך נתאחד עם מעל הטבע, בתוך הטבע.