אז למה באמת?

יום הולדת שמח!

לפרק הקודם

ערב-שביעי-של-פסח-מוצלח!
מתנצלת על שבוע שעבר, כל כך לא רציתי להשתמש בתירוץ הזה אבל בכל זאת – ערב פסח. נו.
אבל היום אנחנו כאן וזה מה שחשוב;)

מי יודעת מה קרה בשביעי של פסח?
קריעת ים סוף! הנס שהוא אולי הכי מדהים בהיסטוריה. על כל פרטי פרטיו – איך האדמה היתה חרבה ממש ואפילו לא קצת לחה מהמים, ואיך היא התחממה והפכה לטיט כשרגלי הסוסים של מצרים רק נכנסו לתוכה, וכמה שבילים שהיו בים, ועצי הפרי…
אבל שביעי של פסח, מחדש לנו אדמו"ר הזקן, לא נגמר שם.
שביעי של פסח – זה הזמן בו נולדו הנשמות שלנו, נשמות ישראל.
מזל טוב לנו!!!

אבל רגע.
מה זה אומר "לידת הנשמות"?
בואו ונראה מהם התנאים שצריכים להתקיים על מנת שתהיה הולדה, ואיך כל אחד מהם התקיים בדיוק בקריעת ים סוף.
מוכנות להסבת מקצוע למיילדות?;)
אז קודם כל, מתחילים מאיפה שהכל התחיל.
הקב"ה! שהנשמות שלנו הם חלק ממנו. חלק ממש. והם בטלות אליו בתכלית הביטול. כמו גיץ של אש שבטל לגמרי בתוך האבוקה ואפילו לא רואים שהוא שם. כמו שהציפורן שלי בטלה לגמרי למוח ואין לה מחשבות משל עצמה. היא אפילו לא חושבת על זה שהיא קיימת. כי כל הקיום שלה – הוא חלק מהגוף השלם.
ככה הנשמות בטלות ממש לקב"ה ומתכללות בתוכו.
אבל הרי אנחנו רואות שבתכל'ס הנשמה שלנו פה בעולם בתוך גוף… היא לא נכללת לגמרי בקב"ה! בעולם הזה הגשמי למטה הנשמה קצת נבדלת מהקב"ה.
אבל אמרנו שזה בכלל לא יכול להיות.
אז איך כן?

זו ההולדה – כדי שוולד יהיה 'יש', יהיה דבר בפני עצמו, כדי שהוא יהיה נפרד מהאבא – זו הולדה.
כל עוד העובר לא נוצר, הוא קשור לאבא ומתכלל באבא בדיוק כמו הנשמות שכלולות בקב"ה למעלה. כדי שהנשמות יהיו 'עובר', הן צריכות להיות נפרדות.
אבל איך??

ופה מגיע סדר ההשתלשלות.
עד עכשיו דיברנו עליו די הרבה – ארבע עולמות, עשר ספירות (ומי שלא זוכרת יכולה לרענן מהפרקים הקודמים), אבל בכלל לא שאלנו את עצמנו – למה? למה יש את סדר ההשתלשלות הזה? למה אנחנו לא פשוט קרובים לקב"ה בעולמות למעלה בלי להצטרך את כל המסכים האלה?
מסכים. מה זה מזכיר לנו? נכון…
אם הנשמות היו נשארות למעלה כמו שהן – הן לא היו מצליחות להפרד מהקב"ה. כמו הגיץ שברגע שנקרב אותו לאבוקה, הוא לא יצליח להשאר נפרד ממנה אלא הוא יתכלל בה לגמרי. בעצם, כדי שהנשמות יצליחו להיוולד, להיות 'יש' – היה צריך ריחוק. וריחוק עצום, כי הקב"ה כל כך כל כך גדול.
אז הנשמה קיבלה עוד מסך ועוד צמצום ועוד… עד שהיא יכלה להיפרד.
ומה זה עוד מזכיר לנו? את הים!
כתוב "כל מה שיש ביבשה יש בים". ובאמת הכל יש שם – הרים, גבעות, ועולם שלם של צומח וחי. אבל אנחנו לא רואים את כל זה. לא רואים!
זה בדיוק כמו המסכים והצמצומים וסדר ההשתלשלות! הים הוא בעצם סמל לעיבור של הנשמה. סמל לתחילת ההולדה.
אבל זה עדיין לא מספיק.
אמנם משלב של התכללות באבא הפכנו לעובר, אבל עדיין לא נולדנו – כדי שהעובר יהפוך לוולד, ליצור חי ממש, הוא צריך לצאת מהעלם אל הגילוי. לצאת מהרחם שהוא היה מוסתר בתוכה – לאוויר העולם, שם כולם יכולים לראות אותו.
הנשמה בעצם צריכה לצאת מההעלם של סדר ההשתלשלות שמסתיר ממנה את הקב"ה – ולהגיע לגילוי מחודש של המהות שלה, דווקא בתוך העולם.

כן. זו קריעת ים סוף.
המים מכסים – העולם הזה והספירות מסתירות ומכסות על האלוקות – אבל כשאנחנו בכוח שלנו מקיימים תורה ומצוות ומגיעים לדרגה הכי גבוהה שאנחנו מסוגלים להגיע אליה – אור הסובב כל עלמין שאצלו כל הדרגות שוות (כמו שהרחבנו בפעם הקודמת) – אנחנו הופכים ים ליבשה!
כי הים והיבשה שווים. ואז אנחנו בעצם מכניסים את הקב"ה – כמו שהוא בעצמו – בתוך העולם המצומצם והקטן הזה.

זו הלידה של הנשמה. כל אחת מאיתנו עברה מסלול של קריעה מהדבקות בקב"ה, מעבר כואב דרך מסכים שונים, אבל יש לנו כוח. ביום ההולדת של הנשמה שלנו – אנחנו יכולות להתקשר לאבא שלנו, דווקא מהמקום הנפרד!
כי לפני שנולדנו, זו לא היתה חכמה לאהוב את אבא. היינו חלק ממנו.
אבל עכשיו כשאנחנו הקטנות רצות לאבא ומחבקות אותו וצועקות "אנחנו אוהבות אותך!" אז זו החכמה הכי גדולה שיש. וזה הקשר הכי עוצמתי שיכול להיות.

ולכן היה צריך את סדר ההשתלשלות.

בעז"ה, עוד היום נזכה לראות את הקריעה של הנהר על ידי משיח צדקנו, ולעמוד בבית המקדש – הכי קרובים שאפשר.

מקורות:
ליקוטי תורה פרשת צו, ד"ה "הים ראה וינוס".
זה מאמר קצר ואני ממש ממליצה לעבור עליו גם אם לא כל שורה מבינים עד הסוף.
בספר זה בעמוד טז,
ובקישור זה בעמוד 60:

https://download.hebrewbooks.org/downloadhandler.ashx?req=16093

שבת שלום ומבורך!