רוצה לראות!

דקה לשבת / וירא

לא הרבה פעמים קורה החיבור המופלא הזה בין פרשת השבוע לזמן שבו היא יוצאת. השבוע זה קורה. וככה אנחנו מרוויחים שתי ציפורים במכה.

כ' מרחשוון יום הולדתו של הרבי הרש"ב ופרשת וירא מתחברים.

הרבי הרש"ב, ילד קטן, מגיע לסבו ה"צמח צדק" ובוכה לו מדוע השם נגלה לאברהם ואליו לא. תשובת סבו אינה מאחרת לבוא, כשיהודי צדיק מחליט לימול בגיל כל כך מבוגר , 'מגיע לו'…
וואו. כל הכבוד לאברהם אבינו, סיפור של מסירות נפש אמיתית ומעוררת התפעלות!

אך, בואו נודה שזה גם מייאש. אם אפילו הרבי הרש"ב , שגם כילד היה צדיק, בוכה שהוא לא זוכה לזה, אז איפה אנחנו בסיפור הזה?? לכאורה זה לחלוטין לא שייך אלינו! אז למה מספרים לנו את זה? בשביל להגיד לנו מה אנחנו שווים לעומת אברהם?!

קודם כל, נבין למה אברהם אבינו זכה לזה. אמרנו בגלל מצוות המילה? אז מהי בעצם?
מצוות המילה החדירה פה בעולם הזה הגשמי את האלוקות, שהגוף הגשמי יצליח להרגיש אלוקות. הרי הקב"ה נגלה לאברהם גם לפני המצוה הזאת, אבל רק אחרי המצוה הזאת אברהם הצליח שהקב"ה יתגלה אליו, עד שגם הגוף שלו יכל לשאת זאת.

בתכלס, כל יהודי נימול בגיל 8 ימים (ולפי ההלכה גם נשים נחשבות מהולות).

אז בעצם הגילוי אלוקות שקרה לאברהם , קורה אצל כל יהודי ויהודיה, בזכות מצוות המילה, וזה החלק אלוקה ממעל ממש, הקב"ה בתוכנו ממש ממש !!

אז על מה בכה הרבי הרש"ב? על זה שהגילוי האלוקי הזה קיים בתוכנו, אבל אנחנו לא רואים אותו !
ומה עונה לו סבא שלו?

העניין הוא לא מה אברהם עשה, העניין הוא שאברהם עשה ! פעל!  מסר את הנפש שלו ! פשוט מחליט למול את עצמו…

ופה זה קשור אלינו – יש את מצות המילה הגשמית, ובה אנחנו מקבלים את הגילוי אלוקות הזה, כל אחת ואחת מאיתנו .

רק מה, בשביל שנזכה לראות את זה, אנחנו צריכים לקיים את מצות המילה הרוחנית – בראש ובראשונה אנו מוכרחים לדעת, שזה שכתוב "וירא אליו ה'" – הכוונה היא אליו ממש, לכל אחד ואחת !
ולכן הידיעה הזאת אוטומטית מעוררת אצלנו רצון ותשוקה עצומה עד כדי בכי לראות את זה בעינים שלנו!!! ובשביל זה נעשה הכל! נכניס קדושה במעשים הגשמיים שלנו , בדברים הקטנים של היום יום וכך נהפוך את הגוף הגשמי שלנו וממילא כל העולם מסביבנו יהיה מוכן לגאולה , בגלוי !

אז, שיהיה לנו בהצלחה, ונזכה לראות בעינים שלנו ולבכות משמחה, נאו.