הרגש האדום הזה 

נשמה וסימן שאלה /15

מניאר

לפרק הקודם

 

מכירות את אמנון ותמר?

לא, לא הפרח הצהוב הזה.

מהנביא, כן שמואל.

ואת דוד ויהונתן?

אני בטוחה שיש לכן רקע כלשהו בבסיס של ארון הספרים. ומן הסתם אתן מכירות את המשנה במסכת אבות "איזו היא אהבה שתלויה בדבר, זוהי אהבת אמנון ותמר ושאינה תלוי בדבר זוהי אהבת דוד ויהונתן".

אתן מן הסתם מכירות גם את המצווה ואהבת את ה' אלוקיך, וגם אהבת ישראל.

אני בטוחה עוד יותר שהלב שלכן בוער מאהבה להרבה דברים,  עיזבו הרבה דברים אפילו אהבה לאוכל ולשמיכה.

אז לחכמעשריות (טיפשעשרה בלע"ז) שכמנו יש הכרות עם הרגש האדום הזה. (מניאר המוזרה הזאת נהייתה עכשיו פסיכולוגית)

באו נעשה לכן הכרות חדשה.

יד ימין לפנים

אהבה – שותפה איקס.

איקס – אהבה

ללחוץ ידיים.

לשדר יציבות

מבט אמין

לשחרר ידיים

לא, זאת לא האהבה שאתן מכירות, זאת האימא של האימא שלה.

היינו

אהבה שלא תלויה בדבר.

והחילוק פה הרבה יותר עמוק וארוך.

אזהרה! תמשיכי רק אם את אמיתית, לא תחרטי אם תקראי את הכל.

——

האהבה שהיא תלויה בדבר, זה בעצם אהבה שהיא עם תנאי. כלומר:

אני אוהבת את פלומבה, (זאת הארנבת של חברה שלי.)

למה אני אוהבת את פלומבה?

כי הפרווה שלה נעימה, כי היא אוכלת את כל השאריות שיש בבית, כי היא בלונדינית, כי העיניים שלה כחולות עם ריסים ארוכות.

יש פה סיבה לאהבה שלי אליה.

ולמה האהבה הזאת יכולה להתבטל? כי היא תלויה במשהו ואז אוטומטי "בטל דבר בטלה אהבה".

זאת אהבה שמגיעה ממקום חיצוני, בנוגע לאוהב ובנוגע לנאהב.

בקשר לנאהב – פלומבה: אני לא אוהבת אותה אני אוהבת את המעלות שבה, את הפרווה שלה, את העניינים שלה, יודעות מה ואם אני עיוורת צבעים ואני רואה בכלל עניינים כחולות במקום חום? האהבה היא איך שאני משיגה אותה, שמתבססת על החיצוניות.

 

בקשר לאוהב –  אליי: זאת אהבה שאני משיגה בשכל שלי והשכל חיצוני לאדם. הוא לא פנימיות הנפש בעצמה, הוא כוח של הנפש.

אהבה שכזאת היא מחיצוניות האוהב אל חיצוניות הנאהב (פלומבה את סולחת לי נכון?) היא תלויה בדבר.

אם תתבוננו עמוק ותנתחו את הרגש כלפי הדברים שאתן אוהבות, תבדקו את המנוע של רכבת החיים והרגשות, תבינו שהאדם הוא קצת יותר שפל ממה שחשבתן עד עכשיו.

(חוץ מאהבה לאוכל, היא טהורה לגמרי;) )

לא זה לא אמור להעציב אף אחד ובמיוחד לא אותך, כי את בשונה מאיוון איוונוביץ יהודיה.  וכאן מגיע האדמוה"ז ובגאונות שאין שניה לה, מסביר על אהבת ישראל מהי.

על הנשמה, אב אחד לכולנה, שורש נפשם בה' אחד

רק שהגופים מחולקים.

וכל העושים גופם עיקר – אי אפשר להיות בינהם אהבה ואחווה אמיתית אלא התלויה בדבר לבדה. (מניאר נשמה שלי, 'גופם' זה לא רק הידיים, זה כולל את כל מה שהוא חיצוני לנשמה בבקשה אל תעשי מהם עיקר)

וכאן מגיע האהבה שהיא לא תלויה בשום דבר.

יש משהו שאת אוהבת בלי תנאים בכלל? ( לא רטורי)

מן הסתם, תכתבו זה מעניין, זה יהיה אחד מבני המשפחה שלך, משהו שיש ביניכם קשר דם, עצם בעצם.

וחוץ מהמקרים של נפשות תאומות, (כמו דוד ויונתן, ששורש נשמתם קשור) – אהבה של המשפחה זה הדבר הכי חזק בעולם.

ועוד יותר האהבה הנדירה הזאת, פלא הטבע הזה – אהבה בין אב לבן.

שבוע שעבר הסברנו, שהאהבה הזאת מגיע מעצם הנפש, מעצם המציאות של האדם לכן הוא אוהב את הבן שלו, בדיוק כמו שהוא אוהב את עצמו.

באהבה אמיתית – היא מפנימיות האוהב, אל פנימיות הנאהב.

ושום דבר לא מכסה על אהבה של הורים לילדים, שום דבר!!!!!

וכל שכן וקל וחומר לאבא שבשמיים.

בואו נפנים את התואר "אבא" או אולי יותר נכון את מציאותנו כבן.

האהבה של הקב"ה לישראל היא לעצם מציאותם, לא למשהו חיצוני בהם.

אבא אוהב את הבן שלו לא כי הוא חכם, ולא כי הוא יפה, אלא כי הוא הבן שלו פשוט. לא משנה באיזה מצב הבן בין כך ובין כך אתם קרואים בניי.

ומידת האהבה שלנו להקב"ה, זה כמו אהבה של בן לאביו, שהיא קשורה עם כל העצמות שלו.

ובגלל שהקב"ה לא שייך בו הפסק ושינוי. גם באהבה הזאת לא שייך הפסק או שינוי.

עד "להחליפם באומה אחרת,

איני יכול

אי אפשר.

יגחגידדחלחדחבעיבללגתגצ

תסלחו לי על המילים אבל אני שונאת להעביר רגש ותחושה נדירה שכזאת למילים מוזרות, זה נדיררר!!!

ויש פה עוד נקודה שלא כדאי לפספס.

האהבה הזאת, שמצד היותינו בנים להקב"ה היא אהבה להקב"ה בעצמו ולא לחיצוניות שלו

לא לזה שהקב"ה הוא גדול, שהוא רחמן, או שהוא עושה לי טוב. אלא זה עצם בעצם.

מכירות "לית מחשבה תפיסא היה כלל"? שום מחשבה שהאדם חושב בגדולת ה' לא יכולה לתפוס את הקב"ה, אי אפשר לתפוס את הקב"ה ע"י התבוננות בשכל המוגבל של האדם.

כי גם שכל, הוא חלק מהאהבה התלויה בדבר. ברגע שהשכל שלי יחליט להפגין אני כבר לא יאהב.

חוץ מזה שהשכל הוא מזייף

הוא נתון לשינויים

יש דברים חשובים יותר ממנו (מיסטר תענוג לדוגמא)

והוא גם מוגבל.

ולכן בהמשך לציטוט "לית מחשבה… אבל נתפס איהו ברועתא דליבא" –  רצון הלב.

את הקב"ה אפשר 'לתפוס' ע"י התעוררות האהבה העצמית הזאת מצד מציאותנו כבנים של הקב"ה, וזה מעורר את הקב"ה בעצמו.

אהבה הנובעת מהקשר  העצמי של בנים להקב"ה – היא אהבה החודרת בעצם מהותו של האדם.

האהבה היא אינה ביטוי של השכל ושל הרבדים החיצוניים של האדם, אלא היא נובעת המדרגה הפנימית והעמוקה ביותר בו, מעצם מהותו.

עצם מהותו של האוהב, נקשר עם עצם מהותו של הנאהב.

לא שייך באהבה הזאת שינוי

לא הפסק

לא שום דבר

אין מילים

ואין שתיקה.

אז תתחילי לאהוב את עצמך נשמה,

בדיוק בגלל שעצמך = נשמה.

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

אז למה באמת?

אחרי שהצייר גומר את הציור, המחשבה שלו חוזרת למקום הטבעי שלה

הוסיפי את התגובה שלך:

33 תגובות
  1. אנד & דינו הגב

    "אהבה אמיתית- היא מפנמיות האוהב, אל פנמיות הנאהב"
    המשפט הזה תפס אותי.
    אוהבת את הפוסטים שלך!!

  2. נבטי חמנייה הגב

    הפעם זה היה מושלם, באמת
    זה הפרק שהכי אהבתי וזה עוד לפני שהגעתי לפלומבה,
    זה היה פשוט יפה
    אין לי מה להגיד,
    ואגב בנוגע לפלומבה היא בכלל מנומרת עם עיניים חומות,
    את עדיין אוהבת אותה עכשיו?
    או שזה אהבה שתלויה בדבר? (כמו שהסברת בעצם)
    והיא ממש חמודה ד"ש ממנה.
    מממש מממש אהבתי הפעם
    תודה לך
    החכמתני

  3. racheli הגב

    מניאר אני פשוט אוהבת את הבלוג שלך.
    קוראת בשקיקה.
    אבל אמרת שאהבה הין אב לבן אינה תלויה בדבר. ולכן היא אהבה שאינה בטלה לעולם.
    אבל, האבא מדוע הוא אוהב את הבן שלו?
    כי זה הבן שלו.
    נכון שזה לא משהו חיצוני.
    אבל זה אינטרס מסוים.
    כי אם הוא לא היה הבן שלו, האבא לא היה אוהב אותו בכלל. שום אהבה.
    אז גם פה האהבה שהיא כביכול 'ללא תנאי' גם בה יש אינטרס.
    אז בעצם אין אהבה בלי מניעים אישיים?
    כי הרי הבן שהוא הגיע לעולם הוא הפך את האבא לאבא, נתן לו אושר בעצם קיומו וסיפוק לאביו בדרכו בהמשך יעודו בעולם.
    אז בעצם גם אהבה שאיננה תלויה בדבר תלויה באינטרסים אישיים.
    כולנו נגועים.
    ככה אני הבנתי, תקני אותי אם אני טועה:)

    • . הגב

      לכן האהבה שאינה תלויה בדבר היחידה והאמיתית-
      היא ביננו לקב"ה, ולרבי.

    • . הגב

      באתי להרחיב;) עניתי מקודם בנקודתיות, ורציתי להסביר קצת:
      בדיוק דיברנו על זה (לא משנה עם מי;)
      אמנם אהבה בין אחים ובין אב לבן היא נעלית יותר מאהבה תלויה בדבר ברגיל. היא פחות שטחית, ויותר עמוקה. עדיין אם הילד או האח יעשה משהו לא לרוחי- אני לא ירצה שהוא יעוף לי מהחיים. אבל זה באמת עדיין לא אהבה שלא תלויה בדבר.
      וכן, היו מקרים שהורים רצחו את ילדיהם רחמנא לצלן.. איזו מן אהבה זו?..
      אז מה כן?
      הקב"ה. הוא היחיד שאוהב אותך בלי תלות בדבר. כן, גם אם למשל תעשי את כל העברות שבעולם, תחליטי ח"ו להמיר דת להבדיל, להתרחק, להתריס, כל מה שעולה ולא עולה על דעתך- הקב"ה יאהב אותך בלי הבדלה וגבול.
      והבן אדם היחיד שאוהב אותנו בלי תלות בדבר- זה הרבי.
      (ואני לא אתווכח על זה עכשיו, על הרבי שווה הקב"ה. מי שלא למדה- לא תבין, סורי).
      אהבה שלא תלויה בדבר נקייה לגמרי מאינטרסים.

      • racheli הגב

        מסכימה איתך לגמרי (ואני לא אכנס לעניין של הרבי עכשיו כי זה לא יגמר בחיים)
        ולכן, אני שואלת את מניאר למה היא כתבה שגם אהבה גשמית בין אב לבן היא אהבה שאינה תלויה בדבר.
        מעניין אותי לדעת, אולי יש לה הסבר אחר שפתאם ישנה לי את הכיוון חשיבה?
        ותודה על התגובה המפורטת בשבילי.
        מעריכה:)
        אגב, את נשמעת לי לעניין ונראלי שאת חבדניקית. תכנסי לשאלה 'מותר?' .
        אני צריכה שם תשובות אנשיםםם.

        • . הגב

          תודה על המחמאה.
          מחמאה שלך היא מחמאה;)
          את מתכוונת לשאלה- 'זה מותר?' שעלתה לפני יום יומיים?

        • סוף מערב הגב

          בכללי יהודי כן יכול ליצור אהבה שאינה תלויה בדבר עם כל יהודי אחר
          כי לאהוב יהודי על עצם זה שהוא יהודי – זה אהבה שלא תלויה בדבר, כי זה העצם שלו.
          לכן גם אם כולנו נגועים, יש בזה דרגות.

          מניאר את פשוט עשית את זה מדהים. מדהים!

        • אני הגב

          שלחי קישור ל'מותר'

        • במבי הגב

          כי זה כתוב בתניא.
          זה מדהים.
          נ.ב
          מנאיר הפרק הכי יפה עד עכשיו!!

        • במבי הגב

          אוקי רחלי בשביל השאלה שלך החלטתי בסוף לפתוח תניא וללמוד יותר לעומק אז קודם כל תודה!!
          דבר שני הבן מתהווה מפנימיותו של האבא בדיוק כמו שבני ישראל התהוו מפנימיותו של ה' שכתוב 'ויפח באפיו נשמת חיים'.
          זאת אומרת שהאהבה בין אבא לבן לא תלויה בדבר בכלל בדיוק כמו שאהבה של ה' אלינו לא תלויה בדבר ולמה?
          כי שניהם נובעים מפנימיות של מישהו ואם הבן נובע מפנימיותו של האבא זה כבר לא משנה עצם זה שהוא הבן שלו ובגלל זה האבא מאושר ואוהב אותו כי הרי גם ה' אוהב אותנו כשאנחנו עושים מעשים טובים.
          אבל יש רבד פנימי ועמוק יותר גם בן האבא לבן שהוא אוהב אותו כי הוא נובע מהפנימיות שלו וזה כבר לא תלוי בשום סממן חיצוני.
          זה היה מובן?
          אם את רוצה פירוט אני כאן.

          • racheli

            היה מובן ביותר.
            תודה במבי, את מותק:)
            אני אשמח לפירוט בעניין הרובד היותר פנימי שכתבת בסוף התגובה שלך.
            ומה זה אומר 'הבן מתהווה מהפנימיות של אביו'
            במה זה מתבטא?
            בעניין של אלוקים אני מבינה: 'בצלם אלוקים ברא את האדם', 'ויפח באפו נשמת חיים' וכו.
            אבל בעניין של האבא והבן הגשמיים באיזה אופן הבן מתהווה מפנימיות של אביו עד שזה נהיה אהבה שאינה תלוה בדבר?
            מקווה שהובנתי ולילהטוב:)

  4. שטערני הגב

    יו יו יו.
    תודה מניאר.
    ודש לפלומבונת, אגב נבטים היא מתה כבר? שכחתי לשאול..
    זה פשוט ייאאפפה, לייק

  5. motek הגב

    יואו. קראתי מהתחלה עם פה פתוח. בסוף נזכרתי לסגור.
    איך את כותבת טוב!!!
    לא רק יפה, אלא גם ברור.
    תודה על זה.
    אבל רק הערה אחת:
    אני לא מעריכה את האהבה של ההורים שלי אליי.
    לא אל תצעקי, פשוט כמו שהסברת, הם אוהבים אותי מעצמם היותי הבת שלהם, ולא בגלל מה שאני.
    זה מובנה בהם, מהשניה שנבראתי הם אוהבים אותי, ובאמת באהבה הכי גדולה שיש.
    אבל מה זה שווה??
    הם בחרו באהבה הזאת?? הם בחרו בי??? יש להם אפשרות להתעלם ממנה??
    לא. אין להם.
    אז אני הרבה יותר מעריכה אהבה של מישהו אחר, שלא מכיר אותי מלידה, ושבחר לאהוב אותי, כי הוא אוהב אותי. ככה.
    כי הוא אוהב את מי שאני מבפנים.

    • במבי הגב

      אולי הם לא בחרו בך אבל את בחרת בהם.
      לפני שירדת לעולם הנשמה שלך בחרה בהורים שיגדלו אותה כאן למטה.

      • motek הגב

        דבר ראשון, ולכן מה?? זאת אומרת, זה לא משנה את העובדה שהם אוהבים אותי בעל כורחם.
        דבר שני, יש לך מקור??? סתם מעניין.

        • במבי הגב

          הם לא אוהבים אותך בעל כורחם!!
          הם אוהבים אותך מתוך הפנימיות שלהם (תסתכלי בתגובה שכתבתי לרחלי על פרק ב בתניא).
          את אומרת שאם ה' טבע את טבע האהבה בין הורים לילדיהם רק בזכות זה שהם נוצרו מהם אז הם לא באמת אוהבים אותנו, זה כפייה.
          אבל לא. ממש ממש לא.
          זה בדיוק כמו שאת אוהבת את עצמך, כי זו את. אפילו אם לפעמים את מרגישה שאת שונאת את עצמך בפנים את אוהבת. אז תגידי שאת אוהבת את עצמך בכפייה? זה הרי מגוחך…
          את אוהבת את עצמך כי את זו את וההורים שלך אוהבים אותך כי את הבת שלהם, אחרת את מי את רוצה שהם יאהבו? ילד מיערות האמזונס? מה לו ולהם?
          הם אוהבים אותך גם כי את מהפנימיות שלהם וגם בגלל האהבה החיצונית.
          זה עמוק יותר ממה שאת חושבת.
          ולגבי המקור למדנו את זה בשיעור חסידות אחד היה לי את המקור אבל אני לא זוכרת אני צריכה לבדוק את זה…

  6. פרח פורח הגב

    וואוו פוסט מעשיר ממש!!!
    בלעתי כל מילה!!

  7. ... הגב

    וואו שזה מדהים

  8. Springfild הגב

    וואוו מינאר את נדירה
    איזה כתיבה מהממת
    איזה הסבר פשוט וקולח
    את תותחית!
    שמרתי לעצמי את זה

  9. גולה כחולה נוצצת הגב

    אבל לכל אחד מעם ישראל יש נשמהה
    אז למה שאני אוהב את עצמי בגלל שיש לי נשמה? יש עוד הרבה אנשים בעולם הזה עם נשמה…

  10. יהלום מלוטש💎 הגב

    מניאר, אפשר לשאול בת כמה את?
    זה פשוט רמה אחת מעל, וזה חשוב כל כך ששיתפת אותנו!!
    האמת שזה החלק הראשון שאני קוראת מתוך הבלוג שלך.. וזה מהמם!! את כותבת ממש יפה ומרתק. ובקיצור,
    אהבתי😍😍

  11. זהרורית הגב

    וואו מותק אני כל כך כל כך מזדהה איתך הוצאת לי תמילים מהפה

  12. חנהלה אופה קטנה🎂🍰🧁 הגב

    מ ה מ ם! כמו תמיד,(אבל הפעם קצת יותר מתמיד😉)

  13. מניאר הגב

    הי נשמות, דבר ראשון תודה על התגובות, ממש נתתן לי מרץ להמשיך לכתוב. ואני כבר חשבתי שאף אחת לא תקרא את זה כי זה מדי ארוך….
    רחלי, מותק, וגולה כחולה נוצצת, יש לי תשובות לשלושתיכן כתבתי כבר וזה נמחק…
    אז תחזרו לכאן בשישי או מוצא"ש בעז"ה אני ימצא את הזמן לשחזר את התגובה שוב.
    אוקי??

  14. במבי הגב

    רחלי אין לך הגב אז אני עונה לך כאן.
    שאלת מה זה אומר שהבן מתהווה מפנימיתו של האב נכון?
    אז הלכתי לפשפש קצת במחברת חסידות מכיתה ט כשלמדנו אי אז את פרק ב…
    אז ככה בפרק ב מובא המשל והנמשל בין איך שהבן נוצר מפנימיותו של האב לבין איך בנ"י נוצרו ממחשבתו ופנימיותו של ה'.
    משל- הבן (הילד)- מתפתח מטיפת מוח האב.
    בנמשל- אנחנו בנ"י מתהווים ממחשבתו ופנימיתו של ה'.
    משל- טיפת האב שהתה בבטן האם תשעה חודשים.
    בנמשל- השתלשלות הנשמות מעולם מעולם (אצילות בריאה יצירה וכו) עד שהן מגיעות לעולם הזה.
    משל- התגשמות הטיפה בסופו של דבר יוצרת איברים שיש בהם פחות חיות. (כי היא מתגשמת היא כבר לא רוחנית).
    נמשל- ככל שהנשמה יורדת לעולם פחות יותר היא 'מתגשמת', מוכסת בהרבה קליפות.
    אז הבנו שהבן מתהווה לגמרי מפנימיתו של האב. מטיפת האב. זאת אומרת לגמרי מתוך הפנימיות שלו נכון?
    לכן זה הרבד הפנימי והעמוק יותר, רבד שלגמרי לא קשור לסממנים חיצוניים, זה שהאבא מנשק את הבן שלו על כך שקיבל מאה במבחן זה האהבה החיצונית.
    אבל האהבה הפנימית היא שונה, לאו דווקא שהיא תראה כלפי חוץ היא בוערת בפנים, מלחשת באהבה והיא כל כך עמוקה שלפעמים פשוט לא נראה אותה… (במקרים קיצוניים).
    אז חלק מפרק ב בתניא בעצם המשיל לנו את משל הבן איך הוא מתהווה והעביר לנו את הנמשל איך אנחנו נוצרים מפנימיתו של ה' ויורדים לעולם הזה.
    היה מובן רחלי?

  15. ברבור הגב

    היי רחלי. אני ינסה לענות לך בנקודה קטנה שמקווה שתעזור.
    אמרת שאהבה בין אב לבן היא גם עם אינטרסים, ובעצם זה כמו שאני אוהבת מישהו בגלל שהוא חכם (שזה אהבה שתלויה בדבר) ככה גם ההורים אוהבים את הילד בגלל שהוא הילד שלהם.
    נמשיך עם הדוגמא שלי.
    כאשר אוהבים אדם בגלל שהוא חכם – ברגע שהוא יקבל במבחן חמישים, נפסיק לאהוב אותו?!
    זו אהבה שתלויה בדבר. כשה"דבר" מתבטל – האהבה בטלה.
    כל זה שונה מהאב ובן. ה"דבר" – עצם היותו של הבן הבן של אביו, זה משהו שלא יכול להתבטל.
    מישהו שנולד בן למישהו לא יכול לשנות את זה. גם אם ישנו את התעודת זהות ויעברו לגור בשני קצוות אחרים בעולם. האבא הוא עדיין אביו של הבן. זה משהו שאי אפשר לשנות.
    לכן האהבה הזאת גם לא יכולה להתבטל, בשונה מאהבות אחרות שיכולות להתבטל, בגלל שהסיבה לאהבות האלו יכולה להתבטל.
    יצא לי מסורבל, מקווה שהבנת:)

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?