והחילוק פה הרבה יותר עמוק וארוך.
אזהרה! תמשיכי רק אם את אמיתית, לא תחרטי אם תקראי את הכל.
——
האהבה שהיא תלויה בדבר, זה בעצם אהבה שהיא עם תנאי. כלומר:
אני אוהבת את פלומבה, (זאת הארנבת של חברה שלי.)
למה אני אוהבת את פלומבה?
כי הפרווה שלה נעימה, כי היא אוכלת את כל השאריות שיש בבית, כי היא בלונדינית, כי העיניים שלה כחולות עם ריסים ארוכות.
יש פה סיבה לאהבה שלי אליה.
ולמה האהבה הזאת יכולה להתבטל? כי היא תלויה במשהו ואז אוטומטי "בטל דבר בטלה אהבה".
זאת אהבה שמגיעה ממקום חיצוני, בנוגע לאוהב ובנוגע לנאהב.
בקשר לנאהב – פלומבה: אני לא אוהבת אותה אני אוהבת את המעלות שבה, את הפרווה שלה, את העניינים שלה, יודעות מה ואם אני עיוורת צבעים ואני רואה בכלל עניינים כחולות במקום חום? האהבה היא איך שאני משיגה אותה, שמתבססת על החיצוניות.
בקשר לאוהב – אליי: זאת אהבה שאני משיגה בשכל שלי והשכל חיצוני לאדם. הוא לא פנימיות הנפש בעצמה, הוא כוח של הנפש.
אהבה שכזאת היא מחיצוניות האוהב אל חיצוניות הנאהב (פלומבה את סולחת לי נכון?) היא תלויה בדבר.
אם תתבוננו עמוק ותנתחו את הרגש כלפי הדברים שאתן אוהבות, תבדקו את המנוע של רכבת החיים והרגשות, תבינו שהאדם הוא קצת יותר שפל ממה שחשבתן עד עכשיו.
(חוץ מאהבה לאוכל, היא טהורה לגמרי;) )
לא זה לא אמור להעציב אף אחד ובמיוחד לא אותך, כי את בשונה מאיוון איוונוביץ יהודיה. וכאן מגיע האדמוה"ז ובגאונות שאין שניה לה, מסביר על אהבת ישראל מהי.
על הנשמה, אב אחד לכולנה, שורש נפשם בה' אחד
רק שהגופים מחולקים.
וכל העושים גופם עיקר – אי אפשר להיות בינהם אהבה ואחווה אמיתית אלא התלויה בדבר לבדה. (מניאר נשמה שלי, 'גופם' זה לא רק הידיים, זה כולל את כל מה שהוא חיצוני לנשמה בבקשה אל תעשי מהם עיקר)
וכאן מגיע האהבה שהיא לא תלויה בשום דבר.
יש משהו שאת אוהבת בלי תנאים בכלל? ( לא רטורי)
מן הסתם, תכתבו זה מעניין, זה יהיה אחד מבני המשפחה שלך, משהו שיש ביניכם קשר דם, עצם בעצם.
וחוץ מהמקרים של נפשות תאומות, (כמו דוד ויונתן, ששורש נשמתם קשור) – אהבה של המשפחה זה הדבר הכי חזק בעולם.
ועוד יותר האהבה הנדירה הזאת, פלא הטבע הזה – אהבה בין אב לבן.
שבוע שעבר הסברנו, שהאהבה הזאת מגיע מעצם הנפש, מעצם המציאות של האדם לכן הוא אוהב את הבן שלו, בדיוק כמו שהוא אוהב את עצמו.
באהבה אמיתית – היא מפנימיות האוהב, אל פנימיות הנאהב.
ושום דבר לא מכסה על אהבה של הורים לילדים, שום דבר!!!!!
וכל שכן וקל וחומר לאבא שבשמיים.
בואו נפנים את התואר "אבא" או אולי יותר נכון את מציאותנו כבן.
האהבה של הקב"ה לישראל היא לעצם מציאותם, לא למשהו חיצוני בהם.
אבא אוהב את הבן שלו לא כי הוא חכם, ולא כי הוא יפה, אלא כי הוא הבן שלו פשוט. לא משנה באיזה מצב הבן בין כך ובין כך אתם קרואים בניי.
ומידת האהבה שלנו להקב"ה, זה כמו אהבה של בן לאביו, שהיא קשורה עם כל העצמות שלו.
ובגלל שהקב"ה לא שייך בו הפסק ושינוי. גם באהבה הזאת לא שייך הפסק או שינוי.
עד "להחליפם באומה אחרת,
איני יכול
אי אפשר.
33 תגובות
"אהבה אמיתית- היא מפנמיות האוהב, אל פנמיות הנאהב"
המשפט הזה תפס אותי.
אוהבת את הפוסטים שלך!!
הפעם זה היה מושלם, באמת
זה הפרק שהכי אהבתי וזה עוד לפני שהגעתי לפלומבה,
זה היה פשוט יפה
אין לי מה להגיד,
ואגב בנוגע לפלומבה היא בכלל מנומרת עם עיניים חומות,
את עדיין אוהבת אותה עכשיו?
או שזה אהבה שתלויה בדבר? (כמו שהסברת בעצם)
והיא ממש חמודה ד"ש ממנה.
מממש מממש אהבתי הפעם
תודה לך
החכמתני
מניאר אני פשוט אוהבת את הבלוג שלך.
קוראת בשקיקה.
אבל אמרת שאהבה הין אב לבן אינה תלויה בדבר. ולכן היא אהבה שאינה בטלה לעולם.
אבל, האבא מדוע הוא אוהב את הבן שלו?
כי זה הבן שלו.
נכון שזה לא משהו חיצוני.
אבל זה אינטרס מסוים.
כי אם הוא לא היה הבן שלו, האבא לא היה אוהב אותו בכלל. שום אהבה.
אז גם פה האהבה שהיא כביכול 'ללא תנאי' גם בה יש אינטרס.
אז בעצם אין אהבה בלי מניעים אישיים?
כי הרי הבן שהוא הגיע לעולם הוא הפך את האבא לאבא, נתן לו אושר בעצם קיומו וסיפוק לאביו בדרכו בהמשך יעודו בעולם.
אז בעצם גם אהבה שאיננה תלויה בדבר תלויה באינטרסים אישיים.
כולנו נגועים.
ככה אני הבנתי, תקני אותי אם אני טועה:)
לכן האהבה שאינה תלויה בדבר היחידה והאמיתית-
היא ביננו לקב"ה, ולרבי.
אבל היא כתבה גם על אהבה גשמית של אב לבן.
באתי להרחיב;) עניתי מקודם בנקודתיות, ורציתי להסביר קצת:
בדיוק דיברנו על זה (לא משנה עם מי;)
אמנם אהבה בין אחים ובין אב לבן היא נעלית יותר מאהבה תלויה בדבר ברגיל. היא פחות שטחית, ויותר עמוקה. עדיין אם הילד או האח יעשה משהו לא לרוחי- אני לא ירצה שהוא יעוף לי מהחיים. אבל זה באמת עדיין לא אהבה שלא תלויה בדבר.
וכן, היו מקרים שהורים רצחו את ילדיהם רחמנא לצלן.. איזו מן אהבה זו?..
אז מה כן?
הקב"ה. הוא היחיד שאוהב אותך בלי תלות בדבר. כן, גם אם למשל תעשי את כל העברות שבעולם, תחליטי ח"ו להמיר דת להבדיל, להתרחק, להתריס, כל מה שעולה ולא עולה על דעתך- הקב"ה יאהב אותך בלי הבדלה וגבול.
והבן אדם היחיד שאוהב אותנו בלי תלות בדבר- זה הרבי.
(ואני לא אתווכח על זה עכשיו, על הרבי שווה הקב"ה. מי שלא למדה- לא תבין, סורי).
אהבה שלא תלויה בדבר נקייה לגמרי מאינטרסים.
מסכימה איתך לגמרי (ואני לא אכנס לעניין של הרבי עכשיו כי זה לא יגמר בחיים)
ולכן, אני שואלת את מניאר למה היא כתבה שגם אהבה גשמית בין אב לבן היא אהבה שאינה תלויה בדבר.
מעניין אותי לדעת, אולי יש לה הסבר אחר שפתאם ישנה לי את הכיוון חשיבה?
ותודה על התגובה המפורטת בשבילי.
מעריכה:)
אגב, את נשמעת לי לעניין ונראלי שאת חבדניקית. תכנסי לשאלה 'מותר?' .
אני צריכה שם תשובות אנשיםםם.
תודה על המחמאה.
מחמאה שלך היא מחמאה;)
את מתכוונת לשאלה- 'זה מותר?' שעלתה לפני יום יומיים?
כןןןן.
בכללי יהודי כן יכול ליצור אהבה שאינה תלויה בדבר עם כל יהודי אחר
כי לאהוב יהודי על עצם זה שהוא יהודי – זה אהבה שלא תלויה בדבר, כי זה העצם שלו.
לכן גם אם כולנו נגועים, יש בזה דרגות.
מניאר את פשוט עשית את זה מדהים. מדהים!
שלחי קישור ל'מותר'
https://shutafotbaderech.co.il/the_drawer/%d7%96%d7%94-%d7%9e%d7%95%d7%aa%d7%a8/#comment-193235
כי זה כתוב בתניא.
זה מדהים.
נ.ב
מנאיר הפרק הכי יפה עד עכשיו!!
אוקי רחלי בשביל השאלה שלך החלטתי בסוף לפתוח תניא וללמוד יותר לעומק אז קודם כל תודה!!
דבר שני הבן מתהווה מפנימיותו של האבא בדיוק כמו שבני ישראל התהוו מפנימיותו של ה' שכתוב 'ויפח באפיו נשמת חיים'.
זאת אומרת שהאהבה בין אבא לבן לא תלויה בדבר בכלל בדיוק כמו שאהבה של ה' אלינו לא תלויה בדבר ולמה?
כי שניהם נובעים מפנימיות של מישהו ואם הבן נובע מפנימיותו של האבא זה כבר לא משנה עצם זה שהוא הבן שלו ובגלל זה האבא מאושר ואוהב אותו כי הרי גם ה' אוהב אותנו כשאנחנו עושים מעשים טובים.
אבל יש רבד פנימי ועמוק יותר גם בן האבא לבן שהוא אוהב אותו כי הוא נובע מהפנימיות שלו וזה כבר לא תלוי בשום סממן חיצוני.
זה היה מובן?
אם את רוצה פירוט אני כאן.
היה מובן ביותר.
תודה במבי, את מותק:)
אני אשמח לפירוט בעניין הרובד היותר פנימי שכתבת בסוף התגובה שלך.
ומה זה אומר 'הבן מתהווה מהפנימיות של אביו'
במה זה מתבטא?
בעניין של אלוקים אני מבינה: 'בצלם אלוקים ברא את האדם', 'ויפח באפו נשמת חיים' וכו.
אבל בעניין של האבא והבן הגשמיים באיזה אופן הבן מתהווה מפנימיות של אביו עד שזה נהיה אהבה שאינה תלוה בדבר?
מקווה שהובנתי ולילהטוב:)
יו יו יו.
תודה מניאר.
ודש לפלומבונת, אגב נבטים היא מתה כבר? שכחתי לשאול..
זה פשוט ייאאפפה, לייק
יואו. קראתי מהתחלה עם פה פתוח. בסוף נזכרתי לסגור.
איך את כותבת טוב!!!
לא רק יפה, אלא גם ברור.
תודה על זה.
אבל רק הערה אחת:
אני לא מעריכה את האהבה של ההורים שלי אליי.
לא אל תצעקי, פשוט כמו שהסברת, הם אוהבים אותי מעצמם היותי הבת שלהם, ולא בגלל מה שאני.
זה מובנה בהם, מהשניה שנבראתי הם אוהבים אותי, ובאמת באהבה הכי גדולה שיש.
אבל מה זה שווה??
הם בחרו באהבה הזאת?? הם בחרו בי??? יש להם אפשרות להתעלם ממנה??
לא. אין להם.
אז אני הרבה יותר מעריכה אהבה של מישהו אחר, שלא מכיר אותי מלידה, ושבחר לאהוב אותי, כי הוא אוהב אותי. ככה.
כי הוא אוהב את מי שאני מבפנים.
אולי הם לא בחרו בך אבל את בחרת בהם.
לפני שירדת לעולם הנשמה שלך בחרה בהורים שיגדלו אותה כאן למטה.
דבר ראשון, ולכן מה?? זאת אומרת, זה לא משנה את העובדה שהם אוהבים אותי בעל כורחם.
דבר שני, יש לך מקור??? סתם מעניין.
הם לא אוהבים אותך בעל כורחם!!
הם אוהבים אותך מתוך הפנימיות שלהם (תסתכלי בתגובה שכתבתי לרחלי על פרק ב בתניא).
את אומרת שאם ה' טבע את טבע האהבה בין הורים לילדיהם רק בזכות זה שהם נוצרו מהם אז הם לא באמת אוהבים אותנו, זה כפייה.
אבל לא. ממש ממש לא.
זה בדיוק כמו שאת אוהבת את עצמך, כי זו את. אפילו אם לפעמים את מרגישה שאת שונאת את עצמך בפנים את אוהבת. אז תגידי שאת אוהבת את עצמך בכפייה? זה הרי מגוחך…
את אוהבת את עצמך כי את זו את וההורים שלך אוהבים אותך כי את הבת שלהם, אחרת את מי את רוצה שהם יאהבו? ילד מיערות האמזונס? מה לו ולהם?
הם אוהבים אותך גם כי את מהפנימיות שלהם וגם בגלל האהבה החיצונית.
זה עמוק יותר ממה שאת חושבת.
ולגבי המקור למדנו את זה בשיעור חסידות אחד היה לי את המקור אבל אני לא זוכרת אני צריכה לבדוק את זה…
וואוו פוסט מעשיר ממש!!!
בלעתי כל מילה!!
וואו שזה מדהים
וואוו מינאר את נדירה
איזה כתיבה מהממת
איזה הסבר פשוט וקולח
את תותחית!
שמרתי לעצמי את זה
אבל לכל אחד מעם ישראל יש נשמהה
אז למה שאני אוהב את עצמי בגלל שיש לי נשמה? יש עוד הרבה אנשים בעולם הזה עם נשמה…
מניאר, אפשר לשאול בת כמה את?
זה פשוט רמה אחת מעל, וזה חשוב כל כך ששיתפת אותנו!!
האמת שזה החלק הראשון שאני קוראת מתוך הבלוג שלך.. וזה מהמם!! את כותבת ממש יפה ומרתק. ובקיצור,
אהבתי😍😍
וואו מותק אני כל כך כל כך מזדהה איתך הוצאת לי תמילים מהפה
מ ה מ ם! כמו תמיד,(אבל הפעם קצת יותר מתמיד😉)
הי נשמות, דבר ראשון תודה על התגובות, ממש נתתן לי מרץ להמשיך לכתוב. ואני כבר חשבתי שאף אחת לא תקרא את זה כי זה מדי ארוך….
רחלי, מותק, וגולה כחולה נוצצת, יש לי תשובות לשלושתיכן כתבתי כבר וזה נמחק…
אז תחזרו לכאן בשישי או מוצא"ש בעז"ה אני ימצא את הזמן לשחזר את התגובה שוב.
אוקי??
אוקע, מחכה.
ותודה.
רחלי אין לך הגב אז אני עונה לך כאן.
שאלת מה זה אומר שהבן מתהווה מפנימיתו של האב נכון?
אז הלכתי לפשפש קצת במחברת חסידות מכיתה ט כשלמדנו אי אז את פרק ב…
אז ככה בפרק ב מובא המשל והנמשל בין איך שהבן נוצר מפנימיותו של האב לבין איך בנ"י נוצרו ממחשבתו ופנימיותו של ה'.
משל- הבן (הילד)- מתפתח מטיפת מוח האב.
בנמשל- אנחנו בנ"י מתהווים ממחשבתו ופנימיתו של ה'.
משל- טיפת האב שהתה בבטן האם תשעה חודשים.
בנמשל- השתלשלות הנשמות מעולם מעולם (אצילות בריאה יצירה וכו) עד שהן מגיעות לעולם הזה.
משל- התגשמות הטיפה בסופו של דבר יוצרת איברים שיש בהם פחות חיות. (כי היא מתגשמת היא כבר לא רוחנית).
נמשל- ככל שהנשמה יורדת לעולם פחות יותר היא 'מתגשמת', מוכסת בהרבה קליפות.
אז הבנו שהבן מתהווה לגמרי מפנימיתו של האב. מטיפת האב. זאת אומרת לגמרי מתוך הפנימיות שלו נכון?
לכן זה הרבד הפנימי והעמוק יותר, רבד שלגמרי לא קשור לסממנים חיצוניים, זה שהאבא מנשק את הבן שלו על כך שקיבל מאה במבחן זה האהבה החיצונית.
אבל האהבה הפנימית היא שונה, לאו דווקא שהיא תראה כלפי חוץ היא בוערת בפנים, מלחשת באהבה והיא כל כך עמוקה שלפעמים פשוט לא נראה אותה… (במקרים קיצוניים).
אז חלק מפרק ב בתניא בעצם המשיל לנו את משל הבן איך הוא מתהווה והעביר לנו את הנמשל איך אנחנו נוצרים מפנימיתו של ה' ויורדים לעולם הזה.
היה מובן רחלי?
נכון. מצויין. הבנתי.
אבל, זה רק משל לעמ"י ולהקב"ה.
זה לא מביא לי אסמכתא לאהבה גשמית בין אב לבן.
שבוע טוב!!
את מודעת לזה שהמשל הזה הוא אמיתי? זה לא רק משל לשם המשל כן?
היי רחלי. אני ינסה לענות לך בנקודה קטנה שמקווה שתעזור.
אמרת שאהבה בין אב לבן היא גם עם אינטרסים, ובעצם זה כמו שאני אוהבת מישהו בגלל שהוא חכם (שזה אהבה שתלויה בדבר) ככה גם ההורים אוהבים את הילד בגלל שהוא הילד שלהם.
נמשיך עם הדוגמא שלי.
כאשר אוהבים אדם בגלל שהוא חכם – ברגע שהוא יקבל במבחן חמישים, נפסיק לאהוב אותו?!
זו אהבה שתלויה בדבר. כשה"דבר" מתבטל – האהבה בטלה.
כל זה שונה מהאב ובן. ה"דבר" – עצם היותו של הבן הבן של אביו, זה משהו שלא יכול להתבטל.
מישהו שנולד בן למישהו לא יכול לשנות את זה. גם אם ישנו את התעודת זהות ויעברו לגור בשני קצוות אחרים בעולם. האבא הוא עדיין אביו של הבן. זה משהו שאי אפשר לשנות.
לכן האהבה הזאת גם לא יכולה להתבטל, בשונה מאהבות אחרות שיכולות להתבטל, בגלל שהסיבה לאהבות האלו יכולה להתבטל.
יצא לי מסורבל, מקווה שהבנת:)