אפס אחת

נשמה וסימה שאלה /18

מניאר

לפרק הקודם

 

הי לכן נשמות מה קורה?

האמת היא שממש התלבטתי אם להעלות את הפרק הזה והפרק הבא הם קצת, אממ איך לומר? נוקבים

אמיתי די, ואני חשבתי לצייר לכם את התמונה הכי יפה שיש.

אז כנראה שהיופי הוא בענייני המתבונן, ויש יופי גבוה יותר בפרק הזה.

הפרק הזה לאמיצות, האמת דוקרת לפעמים אבל בסוף היא תמיד נעימה.

אה ועוד משהו חשוב, אנחנו מתקרבות לסוף של הבלוג, אז אני מצפה מכולן להתכונן נפשית לפרידה (חולה על הדימוי עצמי שלי).

 

הפרק יתבסס על הפסוק –  "כי לי בני ישראל עבדים". אם הצלחתם להבין שמפרק לפרק אני מגיע עמוק יותר ונעלה יותר – מהקשר של ירושה – לקשר של אב ובן – לקשר של בחירה – אז הגענו עוד יותר עמוק:

ודיוק חשוב, עבד הכוונה לעבד אמיתי, כמו שהיה פעם, לא עוזרת בית, או נהג פרטי. עבד כזה כמו בימי הביניים.

המעלה של היהודי כי הוא עבד של הקב"ה גבוהה יותר (אי כואב לי העומק הזה)

נשמות אני לא בורחת לשומקום, אני כבר מסבירה.

במתן תורה התגלה קשר אמיץ יותר של הקב"ה לישראל, קשר של בחירה – זה פעל שיהיה גם לבנ"י קשר אמיץ יותר עם הקב"ה שנעלה יותר מהקשר של בן לאביו וזה הקשר של עבד ואדון

את התואר עבדים קיבלו בנ"י במתן תורה, התואר בנים היה עוד במצריים.

אז מה גבוה יותר בקשר של עבדות?

אהבה זה דבר אגואיסטי ממש. אני אוהב אותו לכן אני רוצה שהוא יהיה לידי. זה הרצון שלי, המציאות שלו שאני אוהב אותו. גם אהבה של אב ובן, שהבן יכול לוותר על המציאות שלו בשביל האב, מורגשת כאן מאוד המציאות של הבן. למה? כי הוא אוהב את אביו ובגלל שהוא אוהב אותו הוא יעשה בשבילו הכל.

לעומתו העבד – אין לו מציאות משלו, כל מה שהוא עושה בחייו, זה לא בגלל הרצון והמציאות שלו אלא בגלל שהאדון שולט עליו.

אהבה קשורה עם הרצון שלי

קשר של עבד קשור לרוב עם החוסר רצון.

אותו דבר ממש מתבטא גם בקשר עם הקב"ה

קשר כזה שאני אוהבת את הקב"ה ובגלל שאני כל כך אוהבת אותו אני רוצה להתקרב אליו כמה שיותר מה תקף פה? אני. למה אני רוצה להתקרב לה'? כי זה הרצון שלי.

גם אם אמסור את הנפש שלי על זה – זה בגלל שאני רוצה להתקרב להקב"ה.

 

עבד – לא רוצה.

זה שעמ"י מכונה בשם עבד מראה, שבטבע שלי היהודי יש הכרח לקיים את רצון ה', גם בניגוד לרצון ולמציאות. כמו עבד, שגם אם הוא לא רוצה לעשות את מה שאדונו אומר לו הוא עושה, מצד השליטה של האדון.

ועוד משהו

הנחת רוח הנגרמת לאדון ממעשי העבד גדולה יותר מאשר הנחת שנגרמת ממעשי הבן לאב.

למה?

לרוב, אדם נהנה יותר ממשהו שהוא השיג בעצמו, עובד עליו, מאשר משהו שהוא קיבל מתנה. יש עונג גדול יותר ממעשי ידי להתפאר.

כאשר הבן עושה משהו בשביל האב, זה כמו מעשה שהיה עושה, שהרי הבן הוא חלק מהאב.

אבל אחרי הכל, זה לא לגמרי כי הבן הוא כן דבר נפרד, ומציאות נפרדת מאביו. והעבודה היא של הבן לא שלו.

אבל כשהעבד עושה משהו בשביל האדון, זה ממש כמו שהאדון עשה את הפעולה.

תחשבו, כמו שאדם חורש את השדה, העבודה נקראת על שם האדון של החמור, ולא של החמור. גם אם הוא חרש את השדה בעזרת החמור. אותו דבר העבד, כל מה שהוא יעשה – זה כאילו שהאדון שלו עשה. אין לעבד מציאות עצמאית.

וכהקבלה לעבודת ה' שלנו – זה מוזר, אבל הקב"ה אוהב יותר את העבודה שלנו מצד היותינו עבדים יותר מאשר מצד היותינו בנים. כאן נרגשת מלכותו של הקב"ה – שאין עוד מלבדו באמת. והמצוות? זה כמו שאדם נהנה יותר ממעשי ידיו ועבדו מאשר משהו אחר ואפילו בנו.

ולמה בנ"י נהיו עבדים דווקא במתן תורה?

לפני מתן תורה – בנ"י כונו בנים למקום, לכן הקשר שלהם להקב"ה היה מיוסד על הרצון והמציאות שלהם בתור בנים.

אבל, כמו שהוסבר בפרק שעבר, במתן תורה התחדש הקשר מצד הבחירה של הקב"ה, בחירה אמיתי שאין מקום לשום דבר אחר חוץ מרצון הקב"ה, לכן אוטומטית גם בנ"י יכולים להתקשר להקב"ה בקשר כזה שמיוסד רק על מציאות הקב"ה.

הבחירה האמיתית מגיעה מנקודה פנימית מאוד אצל הקב"ה שהוא בחר בבנ"י. אין שום מציאות חוץ ממנו יתברך. לכן מובן, שהביטול של עבדי ה' שנעשה אצלי ישראל בעקבות זה, הוא ביטול מוחלט. איי, כואב לי

פרוט הסבר ונימוק בשבוע הבא

תאחזו ראש חזק

ובפעם הבאה שאת מתפללת רק כי זה מה שהקב"ה אמר, תדעי, שזה נעלה יותר.

איך זה קשור לדימוי עצמי?

חייבים לדעת את האמת.

המשך יבוא ויום טוב!

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

איומים אהובים

מי אוהב שאומרים לו אם לא תעשה אוי ואבוי לך מה ש'תחטוף' על הראש…

אז למה באמת?

אהבה בבחינת מים, זה שכיף לנו להיות קרובים לקב"ה, כיף לנו להימשך אחריו

הוסיפי את התגובה שלך:

6 תגובות
  1. אביגיל הגב

    וואי!
    את כותבת את זה בצורה מדהימה!
    היה מעניין!
    מחכה לעוד.

  2. motek הגב

    אמא. איזה סוויצ' עשית לי בראש. הכנתי עבודה שלמה ביהדות רק על זה, על השוני בין עבד לבן. ולא קראתי ולא נפגשתי בכיוון חשיבה על זה.
    ריתקת. נתת לי המון על מה לחשוב.
    אהממ. אוף. תודה שהודעת, באמת צריכה להכין את עצמי נפשית.

    • מניאר הגב

      מותק מותק, זה לא אני עם הסייוצ בראש, זה החסידות שעושה את זה לכל נושא כמעט בעולם.
      תחשבי
      ואם יהיה לך מסקנה מעניינת, אני אשמח אם תשתפי

  3. אביגיל הגב

    מדהים.
    את כותבת מושך ועם מסר חזק.
    נגע בי.
    אוהבת! מחכה לעוד פרקים.

  4. נבטי חמנייה הגב

    מושלם כמו תמיד

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?