אז למה באמת?

פורים - חג העצמות

הערת אגב

לפרק הקודם

 

סופשבוע טוב!!
השבוע פרשת תרומה,
אבל המאמר (היחיד) של פרשת תרומה היה קצת קשה – ולכן החלטתי במקומו לעשות לכן הכנה לפורים.
מוכנות?

"חייב איניש לבסימי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". אדם חייב להשתכר בפורים עד שהוא לא ידע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי.
זה נשמע רגיל רק כי שמענו את זה כל כך הרבה פעמים, אבל בתכלס – למה?! בשום שבת או חג אחר לא מצאנו הוראה לשמוח בצורה כזו. אדרבה – לא מתאים להשתכר בשבתות וחגים! אז מה פתאום בפורים כן?
ועוד שאלה. למה בפורים מותר לעשות מלאכה? את השבתות ואת החגים האחרים מקדשים על ידי ל"ט אבות מלאכה. פורים נשמע חג ממש מוזר.

מה שאומר שכדי שנוכל להבין את פורים – נצטרך להבין קודם כל את עניין איסור המלאכה בשבתות וחגים.

"המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" – מי שלמדה קצת שער הייחוד והאמונה שבספר התניא, יודעת שהקב"ה מחייה את העולם בכל רגע ורגע. בורא אותנו ואת כל מה שסביבנו בכל רגע ורגע מחדש ממש.
אז איך יכול להיות שהקב"ה שובת בשבת? אם הוא היה מפסיק מהמלאכה שלו בשבת, כולנו היינו חוזרים להיות אין ואפס ממש. איך יכול להיות שהקב"ה, בשבת! – מוריד גשמים, מצמיח דשאים, ובכללי בורא את כל העולם שוב ושוב ושוב?

כדי לענות על השאלה הזו נצטרך להבין איך הקב"ה ברא את העולם בששת ימי המעשה.
זוכרות את סדר ההשתלשלות? [ארבע עולמות: אצילות בריאה יצירה עשיה; בכל אחד מהם עשר ספירות: חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות] התחלת התהוות מציאות של עולמות בכלל התחילה מספירת החכמה של עולם האצילות – כמו שכתוב "כולם בחכמה עשית". משם ירד האור האלוקי, הצטמצם והתפשט, ירד והתרחב, עד לספירה הכי תחתונה – ספירת המלכות של עולם העשיה.
ומהספירה הזו נברא העולם. [בפתח אליהו כתוב "מלכות פה". הקב"ה ברא את העולם בדיבור, משום שספירת המלכות שייכת לכוח הדיבור. בשביל הקב"ה, דיבור ומעשה זה היינו הך]

נחשוב על צייר.
קודם כל, הוא רוצה לצייר ציור. הוא רוצה לצייר משהו. זה נקרא שאצלו במוח נעשה מציאות של ציור. זה עולם האצילות – מציאות של עולם שהתהוותה אצל הקב"ה.
אחר כך הוא מתכנן במוח את הציור. איזה צבעים, איזה צורה, מה יהיה בציור, הגודל, החומרים… זה עולם הבריאה – תכנון במחשבה. המציאות הגולמית של הציור ירדה לפרטים.
אחר כך הוא מכין את כל הדברים הדרושים לו, מסדר את סביבת העבודה – ירידה נוספת, עולם היצירה.
ואחר כך הוא מצייר בפועל – עולם העשיה.
נשים לב, שבתוך היד של הצייר מלובש הכוח הראשוני שהניע אותו – הרצון לצייר ציור! היד כוללת גם את התכנון של הציור (כי היד צריכה לדעת מה לצייר) וככה ממש כל ספירה כוללת את הספירות שמעליה. בגלל שהאור הוא אותו אור – רק הכלים של הספירות מתקטנים מדרגה לדרגה.

מה קורה אחרי שהצייר גומר את הציור?
כוח השכל והמחשבה שהתלבש ביד, חוזר חזרה למקורו.
אחרי שהצייר גומר את הציור, המחשבה שלו – שעד אז היתה עסוקה בלצייר – חוזרת למקום הטבעי שלה, בראש! הרצון לצייר ציור נעשה עכשיו משהו ממשי. התכנון קרם עור וגידים.
הכוחות האלה, שבשעת המעשה התלבשו ביד – חוזרים ועולים בחזרה למוח.

בששת ימי המעשה, הקב"ה בורא את העולם מעולם המעשה – כאילו הוא מצייר ציור.
אבל אחרי שהבריאה נגמרת;
אחרי שהציור מושלם;
האור האלוקי שהתלבש בעולמות יצירה ועשיה חוזר לעולם הבריאה.
כלומר, הקב"ה ממשיך לחיות את העולם! וממשיך לברוא אותו בכל רגע! אבל בשבת הוא עושה את זה מבחינת המחשבה. ולא מבחינות העשיה והדיבור כמו בששת ימי החול.
לכן בשבת אסור לעשות מעשים של חול, ואסור לדבר דיבורי חול. אבל להרהר – מותר. כי הקב"ה שובת מבחינות העשיה והדיבור, אבל לא שובת מבחינת המחשבה.
וכמו בשבת, כך זה בכל חג – האור עולה לעולם הבריאה ומשם הוא מושפע לנו.

אבל – וזה אבל גדול – כל זה, הוא בסדר ההשתלשלות. זוכרות שאמרנו, בהתחלה, שיש דרגה חמישית שהיא למעלה מכל העולמות? אז הנה – הגענו אליה.

בסדר ההשתלשלות יש דרגות. יש למעלה ויש למטה. יש גבוה ויש נמוך. יש אור ויש חושך.
אבל יש את הקב"ה כמו שהוא באמת. כזה גבוה ונעלה ובכלל לא קשור אלינו. כזה מרומם שאנחנו, נמלה, גרגר חול והאוורסט שווים לפניו. "כחשיכה כאורה" – חושך ואור הם באותה דרגה! כמו אינסוף שמבחינתו, אחד ומליון זה אותו דבר. מליון ומינוס מיליארד זה אותו דבר. אין דרגות. אין סדר. ארור המן שווה לברוך מרדכי.

זה נקרא עצמות אין סוף ברוך הוא – הקב"ה כמו שהוא בעצם. שכל סדר ההשתלשלות לידו – זה כמו טיפה באוקיינוס. טיפה באוקיינוס! אם תחסר לי טיפה בכוס מים אני לא ארגיש. טיפה בבריכה? מי שם לב אם היא לא תהיה שם? טיפה בים התיכון? טיפה באוקיינוס? וזה בדיוק מה שכל סדר ההשתלשלות תופס לגבי העצמות. כלום. אין ואפס.

פורים הוא החג של העצמות.
אם נשים לב – בכל המגילה אין אפילו שם אחד של הקב"ה. הכל 'במקרה'. במקרה היה משתה וושתי לא רצתה לבוא. נו, היתה לה בחירה חופשית, לא? אז המלך הרג אותה, הגיוני. עוברות כמה שנים טובות עד שאסתר נבחרת למלכה. אבל היא היתה יפהפיה – פלא שהמלך אהב אותה?
במקרה אחרי עוד כמה שנים מרדכי שמע את בגתן ותרש.
במקרה המן היה בחצר כשהמלך לא נרדם.
הכל נורא טבעי, נורא הגיוני. ואחרי הכל, הסיפור התפרש על פני הרבה מאוד שנים. אפשר לפספס מאוד בקלות את העובדה שאלוקים התערב שם בכלל.

וזה פורים. נס בתוך הטבע. לא שידוד מערכות עולם, לא קריעת ים, לא אש בתוך המים ולא שום דבר כזה. למה הקב"ה לא מוזכר במגילה? – כי העצמות שלו נעלית מכל השמות! כל השמות של הקב"ה הם מסדר ההשתלשלות. אבל עצמותו יתברך – נעלית מכל השמות שלו. עצמותו יתברך לא יכולה להתלבש בשום שם.
למה אין ניסים במגילה? כי גם הניסים הכי גדולים באים מסדר ההשתלשלות! [המופתים שעשה משה רבנו לדוגמא, הם שינוי של האותיות בהם נברא העולם: כלומר בתוך סדר ההשתלשלות עצמו. כמו שהסברנו בפרשת שמות] הניסים של שידוד מערכות הטבע קשורים עם סדר ההשתלשלות. אבל עצמות אין סוף ברוך הוא כל כך נעלית שהיא יכולה להתלבש רק בהעלם והסתר. בתוך הטבע.

לכן בפורים אין איסור מלאכה. האור האלוקי לא עולה לשום עולם אחר – אין אין עולמות ואין דרגות; אין לאן לרדת או לאן לעלות.
לכן צריך להשתכר עד דלא ידע – בדרגה שמתגלית בפורים, המן ומרדכי הם באמת אותו דבר.
לכן פורים הוא החג היחיד שלא יתבטל לעתיד לבוא – כי בעתיד לבוא תתגלה בחינת העצמות.
לכן פורים יותר גבוה מיום הכיפורים.
לכן פורים – הוא ה-חג של הקשר העצמי שלנו עם הקב"ה.

[וווארט יפה של אדמו"ר הצמח צדק שאני חייבת להוסיף: עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי – הכוונה שאין בין לבין. זה או ארור המן – או ברוך מרדכי. אין אפור ואין באמצע. חזק, אה?]

מקורות:
תורה אור מגילת אסתר, מאמר ד"ה "חייב איניש לבסומי" השני (כן, יש שני מאמרים על אותו דיבור המתחיל).
היום אני אשלח אתכן להתבונן במגילה ובחיים שלנו.
נזכור שכל פעם שכתוב במגילה "המלך" הכוונה היא למלכו של עולם.
איפה עצמות אין סוף ברוך הוא מתחבא בחיים שלנו? אין 'במקרה' קורונה, אין 'במקרה' בחירות. כשתבוא הגאולה נוכל לראות את התהליך הניסי המקוצר, כמו במגילה. אבל אפשר לעשות "טועמיה חיים זכו" ולראות את הגאולה עכשיו ממש.

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

דילמות מהחיים

גם אם יש מישהי שלפי טעמכן היא מתנהגת מוזר או מישהי שאתן לא אוהבות משהו מסוים בה

אהבה

כל איש ואישה שבחרו להקים בית ביחד, בעזרת ה' גם כן אוהבים אחד את השני. תהיי בטוחה שהם עושים מאמץ ורואים בזה חשיבות רבה

אז למה באמת?

העקרה, שזו אישה שאין לה ילדים, שמחה כשהבנים שלה… אופס. אין לה בנים – אמרנו שהיא עקרה!

הוסיפי את התגובה שלך:

18 תגובות
  1. . אחרת הגב

    שוב אני..
    הסתבכתי עם התשובה על פורים בסוף (וגם מה קשורה דרגת עצמות לפורים?) תוכלי בבקשה לנסות להסביר שוב?

    מה קורה אחרי שהצייר מצייר..?

    • הערת אגב הגב

      אחרי שהצייר מצייר, או אפילו אחרי שאת עושה פעולה כלשהית – שוטפת כלים. מקפלת כביסה.
      *בשעת הפעולה* – השכל שלך מלובש בכוח העשיה שבידיים. את צריכה את השכל כדי לדעת איזה בגד שייך למי וכמה סבון ומים לשים על כל כלי וכד'. כלומר בשעת הפעולה השכל לא נמצא במקום הרגיל שלו – המוח; אלא הוא מתלבש בידיים.
      אבל *בגמר הפעולה* – אחרי שאת מסיימת את הפעולה – שוב את לא צריכה שהשכל יתלבש לך ביד. מה שאומר שהשכל חוזר בחזרה למוח.
      זה דומה למה שקורה בשבתות וחגים בעולמות העליונים – 'כוח השכל' כביכול של הקב"ה שעד עכשיו התלבש ב'ידיים', כלומר בעולם העשיה, עולה בחזרה ל'מוח' – כלומר עולם הבריאה. כי שבת וחג זה כמו שהקב"ה סיים לעשות את המלאכה שלו.
      אם זה עדיין לא מובן תשאלי שוב.

      דרגת עצמות קשורה לפורים בגלל שהנס של פורים הוא נס בתוך הטבע. כמובן שכל מה שקרה במגילה ה' עשה! אבל זה לא היה שידוד מערכות עולם. הנס התלבש בדברים 'מקריים'. אפילו שמעתי מתלמידת תיכון בבית ספר לא דתי שהמורה שלה בשיעור 'מקרא' (ה' ישמרנו) טענה שאסור לחגוג את פורים כי היהודים טבחו בגויים. קראה לזה רצח עם. הדוגמא הזו מראה כמה אפשר לעוות את סיפור המגילה, כי למשל בקריעת ים סוף אי אפשר להגיד שזה היה טבעי… הים נקרע. זה נס. אבל פורים – הכל פוליטיקה כמו שאומרים.
      ולכן דווקא זה קשור לעצמות. כי עצמותו יתברך היא למעלה מכל הניסים. ולכן דווקא בניסים בתוך הטבע, העצמות מתגלה. גם היום יש לנו גילוי העצמות – דווקא בגלל שכל הניסים מתרחשים לנו 'במקרה'. עצמותו יתברך כ"כ נעליית שהיא מחביאה את עצמה בתוך הטבע.
      שןב – אם לא מובן תשאלי שוב!

      • . אחרת הגב

        בעצם, הכוונה שצריכים להעזר במוח בשעת הפעולה, כי אחרת היא לא הייתה מתבצעת?
        אז לא כל-כך הבנתי את הנמשל.. אחרי ששת ימי בראשית הקב"ה לא "הניח"(כביכול) את ה"מוח" שלו מהבריאה, אחרת העולם היה חוזר לאין ואפס.. הקב"ה כן ממשיך לחיות אותו בכל רגע ורגע, לא היה פה "גמר הפעולה"(זה לא כמו צייר, כי צייר שמצייר ציור הוא לא עסוק באותו ציור כל חייו. אחרי שהוא מסיים ליצור – המוח שלו כבר לא עסוק בזה יותר)

        זה כל העניין של השגחה פרטית? אז למה זה נקרא שהנס "מתלבש" בתוך הטבע? זה בעצם לא נס(נס הוא דבר על-טבעי), סיפור פורים נראה כביכול בעיינים שלנו כ"טבעי" ויש שיוכלו לומר שזה סיפור מקרי לחלוטין.

        (בלי קשר) כשקורה דבר "טבעי" – הוא נעלה יותר מ"נס"? כי אם כן לא הבנתי למה.. נס תמיד נשמע עצום הרבה יותר:)

        וואו.. יצא לי ארוך. אני ממש מתנצלת.
        תודה רבה!

        • הערת אגב הגב

          הכוונה שהמוח צריך להתלבש ביד בשעת הפעולה. או שהיד משתמשת במוח, כן.
          אבל אחרי שהפעולה מספיקה המוח לא נעלם! עדיין יש לצייר מוח – נכון? אצל הקב"ה, ה'יש מוח' מכוון כנגד עולם הבריאה. לכן בשבת, העולם מתקיים מעולם הבריאה ולא מעולמות יצירה ועשיה.
          העולמות, הם בעצם בחינות…

          וזה בדיוק החידוש של פורים! נס שרואים בגלוי שזה נס – נראה במבט ראשון הרבה יותר עוצמתי, הרבה יותר ניסי. זה בדיוק שינוי התפיסה שעושה אדמו"ר הזקן – דווקא אלוקים כמו שהוא מלובש בטבע קשור עם עצמות. למה? אוי זה מסובך… חח. זה דבר שלקח לי שנים להבין. אולי באחד הפוסטים ארחיב על זה… מודה ומתוודה שהשבוע הפוסט היה פחות מונגש ל'עם'. דיבר גבוהה גבוהה ועל דברים מאוד עמוקים… קחי את זה כטעימה;) מתנצלת

  2. אני הגב

    מדהים!
    תודה עלזה:)

  3. קארמה הגב

    איך חייכתי כשקראתי את זה (גם בגלל מה שכתבת וגם כי קראתי את זה)
    אני חייבת לך תודה כזאת ענקית על כל פעם שאני קוראת את הפוסט שלך שאני לא יודעת איך להודות אז ביי, סופשבוע טוב גם לך:)

  4. נקודה למחשבה* הגב

    הבנתי גם את הקטע עם המחשבה וזה שזה חוזר עליו ?
    ואני גם לא הבנתי את הקטע עם הנס בטבע זה הרי לא טבעי שהמן היה במקרא שם ואסתר במקרא מלכה הכל היה תיכנון של הקבה? ואיך עיניין זה מתקשר לעיניין שהקבה לא רואה הבדלים בבריאות?
    תודה
    ואת אלופהה

    • הערת אגב הגב

      ברור שכל פורים הוא נס אחד גדול! ברור שהמקרים האלה היו מכוונים מלמעלה! אבל זה בדיוק הנקודה – הנס התלבש בתוך מקרים. הנס התחבא בתוך הטבע הרגיל של העולם. לא קרה שום דבר על-טבעי. כמובן שהקב"ה סידר הכל – אבל הוא סידר את זה בצורה כזו *שבקושי ראו אותו שם*. לכן פורים קשור לעצמות. העצמות שהיא כל כך גבוהה עד שהיא מסתתרת בתוך הטבע.
      ואיך זה מתקשר לעובדה שהקב"ה בדרגת העצמות לא רואה הבדלים בין הדרגות השונות? זה קשור כי פורים קשור לעצמות. והעצמות לא רואה הבדלים בין העולמות, וגם הניסים שבאים מבחינת העצמות מלובשים בתוך הטבע.
      אני מודה, זה משהו שקשה להבין אותו. למה אם הדרגה הזו כל כך גבוהה, לא רואים את הניסים. גם לי זה עדיין לא יושב ב100%… אבל אני ראיתי שאם לומדים משהו שוב ושוב עם כל פעם זה נהיה יותר מובן…

  5. נקודה למחשבה* הגב

    ודרך הגב
    שבוע הבא תעשי גם על פורים?
    תודה

  6. אין לי שם קבוע הגב

    איזה יפהה!
    תודה הערת אגב:)
    גוט שאבעס!!

  7. בוחרת בקשר עצמותי הגב

    וואו איזה השקעה
    תודה רבה:)

  8. בואי נראה אותך מנחשת הגב

    מה שאני כל כך אוהבת בחסידות בקשר לחגים זה שכל חג בפני עצמו הוא החג הכי מדהים ואדיר, יותר מכל החגים ביחד.
    והיה לי ממש כיף לקרוא מה שכתבת
    וגם תודה שהבאת את הווארט של הצ"צ
    וגםם
    גוט שבת ❤

  9. #ספרינגפילד הגב

    תודה תודה תודה
    קראתי מרותקת
    ❤❤

  10. racheli הגב

    את לא מבינה אפילו כמה אהבתי.
    כתבת כזה בהיר וברור.
    היה לי תענוג לקרוא אותך.
    תודה וגוט שאבעס.

  11. פורטת על גיטרה הגב

    ואו. את כותבת נורא מעניין.!!
    תודה על הבלוג המהממם הזה..:)
    יאללה… גוט שאבעס😘

  12. motek הגב

    אוף, פיספסתי את המאמר של שבוע שעבר.
    אני רוצה לקרוא את שניהם לעומק, וזה יקח לי זמן. מקווה שתקראי אחר כך את התודות שלי והשאלות שלי.

  13. תפוח בדבש הגב

    תודה רבה רבה רבה!
    אלופה!

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?