סופשבוע טוב!!
השבוע פרשת תרומה,
אבל המאמר (היחיד) של פרשת תרומה היה קצת קשה – ולכן החלטתי במקומו לעשות לכן הכנה לפורים.
מוכנות?
"חייב איניש לבסימי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". אדם חייב להשתכר בפורים עד שהוא לא ידע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי.
זה נשמע רגיל רק כי שמענו את זה כל כך הרבה פעמים, אבל בתכלס – למה?! בשום שבת או חג אחר לא מצאנו הוראה לשמוח בצורה כזו. אדרבה – לא מתאים להשתכר בשבתות וחגים! אז מה פתאום בפורים כן?
ועוד שאלה. למה בפורים מותר לעשות מלאכה? את השבתות ואת החגים האחרים מקדשים על ידי ל"ט אבות מלאכה. פורים נשמע חג ממש מוזר.
מה שאומר שכדי שנוכל להבין את פורים – נצטרך להבין קודם כל את עניין איסור המלאכה בשבתות וחגים.
"המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" – מי שלמדה קצת שער הייחוד והאמונה שבספר התניא, יודעת שהקב"ה מחייה את העולם בכל רגע ורגע. בורא אותנו ואת כל מה שסביבנו בכל רגע ורגע מחדש ממש.
אז איך יכול להיות שהקב"ה שובת בשבת? אם הוא היה מפסיק מהמלאכה שלו בשבת, כולנו היינו חוזרים להיות אין ואפס ממש. איך יכול להיות שהקב"ה, בשבת! – מוריד גשמים, מצמיח דשאים, ובכללי בורא את כל העולם שוב ושוב ושוב?
כדי לענות על השאלה הזו נצטרך להבין איך הקב"ה ברא את העולם בששת ימי המעשה.
זוכרות את סדר ההשתלשלות? [ארבע עולמות: אצילות בריאה יצירה עשיה; בכל אחד מהם עשר ספירות: חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות]
התחלת התהוות מציאות של עולמות בכלל התחילה מספירת החכמה של עולם האצילות – כמו שכתוב "כולם בחכמה עשית". משם ירד האור האלוקי, הצטמצם והתפשט, ירד והתרחב, עד לספירה הכי תחתונה – ספירת המלכות של עולם העשיה.
ומהספירה הזו נברא העולם. [בפתח אליהו כתוב "מלכות פה". הקב"ה ברא את העולם בדיבור, משום שספירת המלכות שייכת לכוח הדיבור. בשביל הקב"ה, דיבור ומעשה זה היינו הך]
18 תגובות
שוב אני..
הסתבכתי עם התשובה על פורים בסוף (וגם מה קשורה דרגת עצמות לפורים?) תוכלי בבקשה לנסות להסביר שוב?
מה קורה אחרי שהצייר מצייר..?
אחרי שהצייר מצייר, או אפילו אחרי שאת עושה פעולה כלשהית – שוטפת כלים. מקפלת כביסה.
*בשעת הפעולה* – השכל שלך מלובש בכוח העשיה שבידיים. את צריכה את השכל כדי לדעת איזה בגד שייך למי וכמה סבון ומים לשים על כל כלי וכד'. כלומר בשעת הפעולה השכל לא נמצא במקום הרגיל שלו – המוח; אלא הוא מתלבש בידיים.
אבל *בגמר הפעולה* – אחרי שאת מסיימת את הפעולה – שוב את לא צריכה שהשכל יתלבש לך ביד. מה שאומר שהשכל חוזר בחזרה למוח.
זה דומה למה שקורה בשבתות וחגים בעולמות העליונים – 'כוח השכל' כביכול של הקב"ה שעד עכשיו התלבש ב'ידיים', כלומר בעולם העשיה, עולה בחזרה ל'מוח' – כלומר עולם הבריאה. כי שבת וחג זה כמו שהקב"ה סיים לעשות את המלאכה שלו.
אם זה עדיין לא מובן תשאלי שוב.
דרגת עצמות קשורה לפורים בגלל שהנס של פורים הוא נס בתוך הטבע. כמובן שכל מה שקרה במגילה ה' עשה! אבל זה לא היה שידוד מערכות עולם. הנס התלבש בדברים 'מקריים'. אפילו שמעתי מתלמידת תיכון בבית ספר לא דתי שהמורה שלה בשיעור 'מקרא' (ה' ישמרנו) טענה שאסור לחגוג את פורים כי היהודים טבחו בגויים. קראה לזה רצח עם. הדוגמא הזו מראה כמה אפשר לעוות את סיפור המגילה, כי למשל בקריעת ים סוף אי אפשר להגיד שזה היה טבעי… הים נקרע. זה נס. אבל פורים – הכל פוליטיקה כמו שאומרים.
ולכן דווקא זה קשור לעצמות. כי עצמותו יתברך היא למעלה מכל הניסים. ולכן דווקא בניסים בתוך הטבע, העצמות מתגלה. גם היום יש לנו גילוי העצמות – דווקא בגלל שכל הניסים מתרחשים לנו 'במקרה'. עצמותו יתברך כ"כ נעליית שהיא מחביאה את עצמה בתוך הטבע.
שןב – אם לא מובן תשאלי שוב!
בעצם, הכוונה שצריכים להעזר במוח בשעת הפעולה, כי אחרת היא לא הייתה מתבצעת?
אז לא כל-כך הבנתי את הנמשל.. אחרי ששת ימי בראשית הקב"ה לא "הניח"(כביכול) את ה"מוח" שלו מהבריאה, אחרת העולם היה חוזר לאין ואפס.. הקב"ה כן ממשיך לחיות אותו בכל רגע ורגע, לא היה פה "גמר הפעולה"(זה לא כמו צייר, כי צייר שמצייר ציור הוא לא עסוק באותו ציור כל חייו. אחרי שהוא מסיים ליצור – המוח שלו כבר לא עסוק בזה יותר)
זה כל העניין של השגחה פרטית? אז למה זה נקרא שהנס "מתלבש" בתוך הטבע? זה בעצם לא נס(נס הוא דבר על-טבעי), סיפור פורים נראה כביכול בעיינים שלנו כ"טבעי" ויש שיוכלו לומר שזה סיפור מקרי לחלוטין.
(בלי קשר) כשקורה דבר "טבעי" – הוא נעלה יותר מ"נס"? כי אם כן לא הבנתי למה.. נס תמיד נשמע עצום הרבה יותר:)
וואו.. יצא לי ארוך. אני ממש מתנצלת.
תודה רבה!
הכוונה שהמוח צריך להתלבש ביד בשעת הפעולה. או שהיד משתמשת במוח, כן.
אבל אחרי שהפעולה מספיקה המוח לא נעלם! עדיין יש לצייר מוח – נכון? אצל הקב"ה, ה'יש מוח' מכוון כנגד עולם הבריאה. לכן בשבת, העולם מתקיים מעולם הבריאה ולא מעולמות יצירה ועשיה.
העולמות, הם בעצם בחינות…
וזה בדיוק החידוש של פורים! נס שרואים בגלוי שזה נס – נראה במבט ראשון הרבה יותר עוצמתי, הרבה יותר ניסי. זה בדיוק שינוי התפיסה שעושה אדמו"ר הזקן – דווקא אלוקים כמו שהוא מלובש בטבע קשור עם עצמות. למה? אוי זה מסובך… חח. זה דבר שלקח לי שנים להבין. אולי באחד הפוסטים ארחיב על זה… מודה ומתוודה שהשבוע הפוסט היה פחות מונגש ל'עם'. דיבר גבוהה גבוהה ועל דברים מאוד עמוקים… קחי את זה כטעימה;) מתנצלת
מדהים!
תודה עלזה:)
איך חייכתי כשקראתי את זה (גם בגלל מה שכתבת וגם כי קראתי את זה)
אני חייבת לך תודה כזאת ענקית על כל פעם שאני קוראת את הפוסט שלך שאני לא יודעת איך להודות אז ביי, סופשבוע טוב גם לך:)
הבנתי גם את הקטע עם המחשבה וזה שזה חוזר עליו ?
ואני גם לא הבנתי את הקטע עם הנס בטבע זה הרי לא טבעי שהמן היה במקרא שם ואסתר במקרא מלכה הכל היה תיכנון של הקבה? ואיך עיניין זה מתקשר לעיניין שהקבה לא רואה הבדלים בבריאות?
תודה
ואת אלופהה
ברור שכל פורים הוא נס אחד גדול! ברור שהמקרים האלה היו מכוונים מלמעלה! אבל זה בדיוק הנקודה – הנס התלבש בתוך מקרים. הנס התחבא בתוך הטבע הרגיל של העולם. לא קרה שום דבר על-טבעי. כמובן שהקב"ה סידר הכל – אבל הוא סידר את זה בצורה כזו *שבקושי ראו אותו שם*. לכן פורים קשור לעצמות. העצמות שהיא כל כך גבוהה עד שהיא מסתתרת בתוך הטבע.
ואיך זה מתקשר לעובדה שהקב"ה בדרגת העצמות לא רואה הבדלים בין הדרגות השונות? זה קשור כי פורים קשור לעצמות. והעצמות לא רואה הבדלים בין העולמות, וגם הניסים שבאים מבחינת העצמות מלובשים בתוך הטבע.
אני מודה, זה משהו שקשה להבין אותו. למה אם הדרגה הזו כל כך גבוהה, לא רואים את הניסים. גם לי זה עדיין לא יושב ב100%… אבל אני ראיתי שאם לומדים משהו שוב ושוב עם כל פעם זה נהיה יותר מובן…
ודרך הגב
שבוע הבא תעשי גם על פורים?
תודה
בעז"ה!
איזה יפהה!
תודה הערת אגב:)
גוט שאבעס!!
וואו איזה השקעה
תודה רבה:)
מה שאני כל כך אוהבת בחסידות בקשר לחגים זה שכל חג בפני עצמו הוא החג הכי מדהים ואדיר, יותר מכל החגים ביחד.
והיה לי ממש כיף לקרוא מה שכתבת
וגם תודה שהבאת את הווארט של הצ"צ
וגםם
גוט שבת ❤
תודה תודה תודה
קראתי מרותקת
❤❤
את לא מבינה אפילו כמה אהבתי.
כתבת כזה בהיר וברור.
היה לי תענוג לקרוא אותך.
תודה וגוט שאבעס.
ואו. את כותבת נורא מעניין.!!
תודה על הבלוג המהממם הזה..:)
יאללה… גוט שאבעס😘
אוף, פיספסתי את המאמר של שבוע שעבר.
אני רוצה לקרוא את שניהם לעומק, וזה יקח לי זמן. מקווה שתקראי אחר כך את התודות שלי והשאלות שלי.
תודה רבה רבה רבה!
אלופה!