ים יבשה ומלחמה!
סופשבוע טוב:)
מי פה מחכה למשיח? מי לא?!
בגאולה יקרו כמובן הרבה מאוד דברים מעניינים.
על אחד מהם מדבר האדמו"ר הזקן במאמר היחיד של פרשת שמיני.
לעתיד לבוא, כך כתוב, יעשה הקב"ה כעין משחק לצדיקים.
הלוויתן הגדול שהקב"ה ברא בששת ימי בראשית ושור הבר יעמדו במין זירת קרב גדולה, ויילחמו אחד בשני. כן כן, ממש כמו הקרבות שהרומאים והיוונים עשו פעם בתיאטראות!
שור הבר יכה את הלוויתן בקרניו ויקרע אותו. הלוויתן יכה את השור הסנפיריו וישחט אותו.
ואז ברגע המכריע, הקב"ה יבוא ויעשה 'שולם'. הוא יסיים את השחיטה של שור הבר ואת הקריעה של הלוויתן ויגיש לכולנו צלחות;)
נשמע טעים. אה?
אבל אנחנו יודעות שבטח הסיפור הזה לא תמים כמו שהוא נראה. אם אדמו"ר הזקן מביא אותו – חייבים להסתתר בו עניינים רוחניים נעלים ודברים כאלה, נכון?
אז מסתבר שצדקנו;) המשחק הזה אמנם יקרה באופן גשמי, אבל הוא סמל חשוב שמלמד אותנו על עבודת ה' שלנו.
קודם כל צריך להבין ששור הבר והלוויתן הם בעצם שני סוגי צדיקים.
הצדיקים מבחינת הלוויתן נקראים נוני ימא – דגי ים [חשבתן פעם למה קוראים לאבא של יהושע נון? יש מדרש שאומר שפעם הוא נפל לים וניצל על ידי דג, ומאז קראו לו נון – דג בארמית].
עבודת הצדיקים הדגים היא בסתר ובלי רעשים. כמו הדגים שמסתתרים ונעלמים מתחת המים השקטים והחלקים ואף אחד לא רואה מה הם עושים שם.
כמו רשב"י לדוגמא (שעוד כמה שבועות נחגוג את ההילולא שלו). רשב"י היה שלוש עשרה שנה במערה, נסתר מכולם. הוא אכל רק חרובים (ובשבת תמרים) ושתה רק מי מעיין.
אף פעם לא חשבנו על זה – אבל מאיפה היתה לו מצה בפסח? זהו, שלא היתה. ויין לקידוש? לא היה. וסוכה? ולולב? לא היה!
רשב"י קיים את כל המצוות – אבל לא בגשמיות. במקום לקדש על יין הוא קידש ברוחניות, בעצם פעל את הבחינות הרוחניות שהקידוש פועל. במקום לאכול מצה גשמית הוא עשה את הפעולה שלה ברוחניות.
הצדיקים הדגים, מסביר האדמו"ר הזקן, העבודה שלהם היא לייחד ייחודים עליונים. כלומר – עבודה רוחנית, לא עבודה גשמית.
והצדיקים שהם שור הבר?
הם חיים על היבשה, בעולם הגלוי. הצדיקים האלה העבודה שלהם היא גשמית. קיום מצוות מעשיות. אכילת מצה. נטילת לולב. קידוש.
הצדיקים שהם בבחינת לוויתן לא צריכים את המעשה הגשמי, משום שהם מגיעים לקב"ה גם בלעדיו. אבל הצדיקים שהם בבחינת בהמות – שור הבר – נמצאים בדרגה יותר נמוכה ולכן העבודה שלהם היא במעשה המצוות בפועל.
אבל תגידו. זה לא נראה לכן מוזר?
הקב"ה. כל כך גדול. כל כך בלתי נתפס. ומה שתופס בו – זה קמח ומים? זה להחזיק אתרוג ביד? כלומר, ברור שזה נכון. אבל – איך? איך המעשים הכל כך גשמיים שלנו מגיעים עד לקב"ה? איך הצדיקים השוורים מצליחים לתפוס אותו בכלל??
אז זהו. שזה באמת בכלל לא פשוט. כדי שהפעולה הגשמית שאנחנו עושים בעולם הזה תצליח להגיע לקב"ה – צריך תיווך מיוחד.
ומי המתווך? – הצדיקים הדגים.
לוויתן מלשון ליווי. הצדיקים הגדולים מלווים כביכול את הקב"ה לתוך העולמות של סדר ההשתלשלות. ואז הצדיקים ה'בהמות', שנמצאים בדרגה יותר נמוכה, מצליחים באמת לתפוס את הקב"ה באמצעות המעשה הגשמי.
כלומר; הצדיקים ה'בהמות' לא היו יכולים להגיע לקב"ה ולהוריד אור לעולם הזה בלי הצדיקים הדגים.
עכשיו הבנו למה הלוויתן ישחט את שור הבר!
כתוב בגמרא ששחיטה פירושה משיכה, העלאה.
שחיטת שור הבר על ידי הלוויתן מסמלת את העלאת הצדיקים הבהמות על ידי הצדיקים הדגים.
כשיבוא משיח, הצדיקים הגבוהים יעלו את הצדיקים הנמוכים יותר לדרגה שלהם – על ידי שחיטה.
אוקי, אז את זה הבנו. אבל אם אמרנו ששור הבר נמצא בבחינה יותר נמוכה מהלוויתן, למה הוא קורע אותו?! היה צריך להיות שרק הלוויתן שוחט את השור וזהו.
אבל בואו נשים לב. עם מה השור קורע את הדג? באיזה חלק בגוף שלו הוא משתמש? בקרניים!
הקרניים של השור נמצאות מעל הראש שלו, כמו כתר.
כתר, כתר… כתר הוא בעצם הבחינה שלמעלה מסדר ההשתלשלות! יש סדר השתלשלות של 4 עולמות ו10 ספירות, אבל יש גם את הדרגה החמישית. שלמעלה מסדר ההשתלשלות. קוראים לה כתר – כמו כתר שנמצא מעל הראש, הבחינה הכי גבוהה בגוף האדם, כך הכתר נמצא על כל הספירות של סדר ההשתלשלות – אפילו מעל לחכמה שהיא הספירה הכי גבוהה.
ובעצם כל מה שדיברנו עליו מקודם – היה בסדר ההשתלשלות.
ההבדל בין הלוויתן לשור היה מקום המגורים, נכון? הדגים חיים בים – העולם המכוסה, עולם שהוא יותר גבוה – והשוורים חיים ביבשה. מקום גלוי.
אבל למעלה מסדר ההשתלשלות – ים ויבשה שווים! כמו בקריעת ים סוף שהים נקרע בגלל הגילוי של הכתר, של למעלה מסדר ההשתלשלות.
אבל השור לא רק אומר ללוייתן "בקרניים שלי אני ואתה שווים". כי אם הם שווים – זה עדיין לא מצדיק את הקריעה של הלוויתן. העובדה ששור הבר נוגח את הלוויתן בקרניים מוכיחה לנו שיש מקום מסויים שבו הצדיקים השוורים יותר נעלים מהצדיקים הדגים. מקום – שקשור לקרניים, לכתר.
מה זה המקום הזה? זוכרות את ההבדל השני בין שני סוגי הצדיקים?
בשני מילים – מצוות מעשיות.
כי אולי הצדיקים הגדולים באמת לא צריכים לאכול מצה בפועל או להניח תפילין. מצד המדרגה שלהם הם מצליחים לכוון כוונות עליונות ולצאת בזה ידי חובה.
אבל מה תכלס הקב"ה רוצה? מה תכלס מטרת כל הבריאה? למה תכלס אנחנו כאן? – להיות לו יתברך דירה בתחתונים.
דווקא בתחתונים! דווקא בגשמיות! דווקא המצוות המעשיות מגיעות לכתר – שזה הכי הכי קרוב לקב"ה.
נכון – בלי התיווך של הצדיקים הדגים לא היינו יכולים להגיע לשם רק באמצעות המצוות הגשמיות – אבל עכשיו אחרי שהם עזרו לנו, אנחנו עוקפים אותם בסיבוב מה שנקרא. בפועל – אנחנו תופסים את הקב"ה ממש והם לא. כי הם נשארים בדרגות הרוחניות של סדר ההשתלשלות. דרגות מאוד גבוהות – אבל אנחנו למעלה מסדר ההשתלשלות! כי המצוות מגיעות מהכתר.
לכן שור הבר יקרע את הלוויתן בקרניו.
וואי, התבלבלתי לגמרי. אז מי יותר גבוה? הלוויתן או שור הבר?
מצד אחד הלוויתן מעלה את שור הבר ובלי זה, לא משנה כמה מצוות שור הבר עושה, הוא לא יגיע לקב"ה.
ומצד שני אחרי שהשור קיבל את התיווך של הלוויתן הוא מגיע יותר גבוה ממנו.
אז מי יותר חשוב? מי יותר נעלה?
אהה… פה מגיע הקב"ה.
הקב"ה בעצם מסביר – שני הסוגים טובים. אני בראתי גם דגים וגם בהמות. ואני אוהב את שניהם. כי הם משלימים אחד את השני ועוזרים אחד לשני וכל אחד מהם מגביה עוד יותר את השני.
וזה המשחק של הצדיקים לעתיד לבוא.
ועמך כולם צדיקים – לכל אחת מאיתנו יש דברים מסויימים שבהם היא כמו לוויתן ודברים מסויימים שבהם היא כמו שור. ה'מלחמה' הזו מלמדת אותנו על עבודת ה' שלנו גם אם אנחנו לא צדיקות בהגדרה.
וכשמשיח יבוא – גם אני וגם את נהיה שם. וכשנראה את הקרב זה לא ייראה לנו קרב – אלא התכללות מופלאה של ספירות ואלוקות.
עוד היום!!
מקורות:
ליקוטי תורה פרשת שמיני, ד"ה לוויתן זה יצרת לשחק בו.
מאוד ממליצה לעבור עליו – הוא יחסית קצר וברור. יש גם ביאור על המאמר הזה שהוא קצת יותר מסובך, אבל מי שרוצה – למה לא?:)
בספר זה בעמוד י"ח.
בקישור https://download.hebrewbooks.org/downloadhandler.ashx?req=16093 זה בעמוד 64.
שבת שלום ומבורך!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
45 תגובות
איזה כיף לקרוא עוד פרק שלך באמתע הבישולים ?
הסבר מהמםםםםם
אני מופעמת.
את מטורפת. פשוט מטורפת.
רק אצלי הפרק הקודם לא נפתח?
הוא נפתח
את פשוט צריכה להקטין את התצוגה ואז תראי את הטקסט
התצוגה השתבשה קצת, כי יש שם קישור ארוך..
אז עכשיו אני יודעת מי עומד מאחורי ולוחש לי שהפוסט הזה אמנם מאוד יפה אבל הוא לא בשבילי, לא קשור אלי בכלל. הרי אצלי סדר ההשתלשלות עוד לא התחיל אז מה הקשר פרעה (אולי הוא זה שמונע ממנו להתחיל?)
בכל אופן, את אלופה. עובדה שקראתי הכל, ולכי תדעי אולי זה ישפיע עלי. תודה לך!
בטח שהוא התחיל. אם קראת את הפוסט הזה, כבר הכנסת חסידות לראש. ווהמשך יבוא:) בעז"ה
הערת אגב
אני חסרת מילים. הכתיבה שלך יפה ומעבירה כל כך כל כך יפה את המאמר שזה פשוט וואו.
פתאום אני נכנסת לשותפות ומגלה שהתחלת בלוג ואני פספסתי אותו!
אז קניתי מנוי, לבלוג ליקוטי תורה ותורה אור בקטנה שלך. איך המורה שלי הייתה אומרת? את ממש תלמידת חכמים?
ובהקשר לתוכן עצמו – אהבתי ממש ממש. זה חכם גאוני, ואת אלופה.
ואגב, זה ממש התקשר לי לשיחת של הרבי לפרשת וישב – על "הבור ריק ואין בו מים" – כדי שלא יהיה יניקה של החיצוניים, של לימוד התורה לא בדרך מים (ביטול), צריך לדבר אותו, את הלימוד.
כי כשלוקחים משהו נעלה כמו השכל ומורידים אותו בדרגה (דיבור), זה עושה ביטול לשכל, ומכניס ביטול בלימוד התורה.
צודקת לגמרי לגבי הביטול.
ולך ולכולן, כיף כיף כיף כיף כיף לקרוא כל אות בתגובות שלכן
מסתבר שלחיות חסידות לא פוטר אותי מהחובה לחיות בתוך העולם??
מחילה מכולם, ההפניה לקישור מוטעית.
הקישור הנכון הוא
http://www.oived.com/TorahOr.pdf
בעמוד 121 וכו
נחליאלי??
חזרת מהאוב?
ברוכה השבה!
הפעם אפילו וואו מודגש לא יתאר את זה טוב מספיק
אני כל כך אוהבת את זה
שתהיי לי בריאה, הייתי בטוחה שאת כתבת את זה או אולי אחותך התאומה (וזאת מחמאה, כן?)
אם הערתי היתה אחותי התאומה זה היה יכול להיות מעניין ?
תודה על המחמאה
וואו הערת אגב, אהבתי ממש מקווה שאצליח להכניס לפועל:)
וואוו. בלוג לעניין, לגמרי לעניין.
שאלה הערת אגב.
מתי התחלת ללמוד חסידות "באמת", ואיך עשית את זה?
הכוונה שלי, מתי התחלת ללמוד יותר משיחות רש"י של הרבי, דבר מלכות, ומאמרים של הרבי וכיוצא בזה.
מתי עברת מהתורה של הרבי לתורה של שאר הרביים.
ואיך עשית את זה.
מקווה שאת מבינה את השאלה שלי, כי זה ממש נוגע לי.
(ואם לא, אני אנסה להסביר שוב?)
מתי התחלתי ללמוד יותר משיחות רש"י ושיחות דבר מלכות? וואו. לצערי… אף פעם לא הגעתי לשיחות רש"י או לדבר מלכות.
אין פה עניין של יותר. יש פה עניין של משיכה טבעית שלי לדברים של רביים קודמים במקום לתורה של הרבי שלנו…
או שזה לא במקום? וכל אחד לומד את מה שמתאים לו?
אני חושבת שהחסידות כ"כ רחבה שכל אחד יכול למצוא מה ללמוד שם. אין יותר או פחות. אין משהו אחד שטוב להתחיל איתו… מה שטוב לך, תתחילי ותמשיכי ותסיימי וחוזר חלילה – איתו.
לא הספקתי לקרוא את זה בשישי, ואני שמחה ששמרתי לי את זה לעכשיו. קראתי הכל מהתחלה ועד הסוף שלוש פעמים, ואני רוצה להגיד לך תודה. חיברת לי את כל הקצוות, וכל הרעיון של התפשטות והתרחבות הרבה יותר ברור לי עכשיו.
אבל (אי אפשר בלי זה) מה עושים עם הדברים שאני לא יכולה להגיד??
למשל גאווה. איפה עוזר לי כאן הדיבור??
לכאורה גאווה זה בכיה של אמונה.
אני מבינה במוח שהקב"ה עושה הכל, ואני כלום, אבל כמו שאמרת זה לא עובר בגרון, זה נשאר בידיעה. אז איפה זה מתקשר??.
או שכל מצווה או דיבור רוחני עוזרים לי להעביר את הדברים לרגש??
אני אשמח שתדייקי אותי.
גאווה זה רגש – מידה. כלומר גאווה לא קשורה לירידה של השכל לרגש ולמעבר בתוך הגרון…
איך זה כן קשור?
גאווה זה מידה לא טובה. או בקיצור – מידה ששייכת לסטרא אחרא. כלומר, שאם תורידי את הידיעה שלך שאלוקים הוא הכל
, באמצעות הדיבור – הגאווה תיעלם מאליה. איך?? פשוט מאוד – כי המידות יהיו קשורות לקדושה ולא לסטרא אחרא.
כלומר,
שכל דיבור בדברי תורה, וכל תפילה, וכל מצווה מעשית שבדיבור (כמו ברכה, תפילה זה גם מצווה שמדברים אותה) – עוזרות לך להוריד שכל למידות ובעצם להפוך את המידות הלא טובות לצד של הקדושה.
ואז ממילא אין בכלל מקום למידה לא טובה כמו גאווה.
מקווה שזה מובן.
יאייי עוד שניה את מגיעה לחלק שלא למדתי בכלל ??
אבל בכל זאת זה היה מדהיייים, אף פעם לא קלטתי את המשמעות של הסטרא אחרא כמו עכשיו.
ואגב, ביראה יש כמה סוגים שהאמת, אפילו לא דומים אחד לשני..
ואם אפשר לפתוח פה שאלה קטנה על היראה..
למדתי את הנושא של היראה, וחשבתי שתכלס, ליראת החטא שזאת הדרגה הכי נמוכה, אני לא מגיעה, לאידת, הגיהנום וכל זה לא בדיוק 'תופס' בחב"ד, לא בדיוק מדברים עליו, ולא יוצא לי להימנע מעבירה כי אמאלה אני יקבל אחרי זה עונש איום ונורא
ואיכשהו, יותר קרובה אלי יראת הרוממות מיראת החטא (יותר קרובה, לא אמרתי שאני מגיעה אליה. הלוואי אבל עדיין לא;)), כלומר בכללי חב"ד זה יותר אהבה מיראה..
אז השאלה שלי האם חב"ד זה קיום מצוות רק מאהבה כי זה לא אפשרי לבד, או שזאת פשוט 'פאשלה' שלא מדברים על הגיהנום וכל זה…
קודם כל, יש להבדיל הבדל עצום וענקי בין יראת העונש ליראת החטא! זה לא אותו דבר (ותודה לחברה טובה שעזרה לי להבהיר לעצמי את העניין)
יראת העונש – אני פוחדת מהעונש. פוחדת מגיהנום. פוחדת שאבא ירביץ לי כי עשיתי משהו רע. זו היראה הכי נמוכה שיש. מה מרכזי כאן? אני. אכפת לי רק מעצמי. בכלל לא מזיז לי השכינה, הגלות, הקב"ה ושאר העולם. העיקר שאני לא אפגע, שלי לא יקרה שום דבר רע. ואז גם מנסים להערים תחבולות איך להצליח לעשות עבירות ולהנצל מעונש. היה לא תהיה.
יראת החטא – יותר גבוהה, ושונה בתכלית. ממה אני מפחד פה? להתנתק מהקב"ה. אני מבין שהקב"ה הוא כ"כ אדיר ונשגב שאני רק רק רק רוצה להיות קשור אליו! לא להיפרד ממנו לעולם! כמו שאם את אוהבת את חברה שלך, או את ההורים, את תרצי להשאר קרוב לידם. את תרגישי רע להפרד מהם. את לא תרצי להתנתק מהם בחיים.
איך זה קשור לחטא? פשוט מאוד. כל עבירה – מרחיקה אותי מה' יתברך. ואני לא מוכנה להיות רחוקה ממנו אפילו רגע אחד! לכן זה נקרא יראת החטא – אני פוחדת מהתוצאה שהחטא גורם, מהריחוק מהקב"ה.
למה זו עדיין לא היראה הגבוהה ביותר? בגלל שעפעס, הדבר המרכזי כאן זה שוב – אני. בדקות-שבדקות, לא אכפת לי מהקב"ה. אכפת לי רק שאני אהיה קרוב אליו. במובן מסויים כך זה גם באהבה שלי עם חברות או הורים – אני רוצה להיות קרובה אליהם בגלל מה שהם נותנים לי. (לא מכלילה שום קשר כמובן) בדרגה הזו אני עדיין חושבת על עצמי. והחשיבה הכי הכי הכי פיצית וקטנה על עצמי, מוקעת בכל התוקף והעוצמה בחב"ד.
והיראה השלישית? הגבוהה באמת? זו יראת הרוממות, או יראת הבושת. זה כמו הדוגמא שהבאתי בגוף הפוסט – אני, עניה ושפלה שכמותי, מלוכלכת ומטונפת, והמלך בכבודו ובעצמו – ועוד עכשיו אחרי שאני יודעת כמה הוא גדול! – יורד עד אלי, נותן לי יד ומכניס אותי לארמון.
אימהלה. פאדיחה. זה לא קורה! איכס היד שלי מגעילה. מגעיל אותי שהמלך נוגע בי ככה! אבל הוא לא עוזב לי את היד. אני נבושה מעצמי כשאני מטנפת עם הרגליים שלי את ההיכלות היקרים של המלך. מסמיקה בכל מקום בעור שעוד לא הפך לסלק, כשהוא בעצמו מנקה אותי מכל הבוץ.
מבינות?… ככה צריך להרגיש. יראה מכמה הקב"ה גדול. ורק הוא הגדול פה.
אני? מביך להיזכר בי בכלל. עזבו… מעדיפה לא לחשוב על עצמי. בכלל.
לשאלתך השניה, האם חב"ד מוקיעה את יראת העונש? לגמרי?
והתשובה היא כן. בתניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד, אדמו"ר הזקן מזכיר רק 2 סוגים של יראה – יראת החטא ויראת הבושת. יראת העונש לא שם אפילו ברמז. רבנים שפרשו את התניא לדור כמו שלנו, הוסיפו ואמרו שיש כזו דרגה – אבל אדמו"ר הזקן לא הזכיר אותה כי כן, השאיפה היא לא להיות מונח שם. להיות כ"כ עסוק בעצמך, כ"כ לא חושב על הקב"ה, שמה שמעניין אותך בחטא זה העונש או הגיהנום שתקבל?! פוי. זה עצמו מעורר יראת הבושת. מכמה נמוכה שאני.
(אבל יש גיהנום! נכון חח. אני לא סותרת את מה שחז"ל אמרו, וגם אדמו"ר הזקן לא סותר את מה שכתוב בתורה. אבל איפה אני מונחת! בעונש שיהיה לי?! או בקב"ה??? ומה השאיפה שלי בחיים?????)
אני בדר"כ לא אוהבת לרדת על אף אחד, אבל זה סיפור שלדעתי ממחיש את העניין הכי חזק שאפשר.
מדובר בספר קומיקס, חרדי לחלוטין (לא חב"די), עם יותר מ10 הסכמות של רבנים בהתחלה בערך. ספר חינוכי למהדרין מן המהדרין. חינוכי למה? – למידות טובות. תכף תראו.
בקומיקס באיזשהו שלב בעלילה, הילד מגיש לאביו כוס מים, וכך הסצינה הולכת:
אבא: תודה רבה יוסי שאתה מגיש לי כוס מים. כזה ילד טוב אתה. אני גאה בך שאתה ככה מכבד הורים.
יוסי: מה פתאום אבא! אני רק רוצה שיהיה לי גן עדן!
אבא: מאושר. מרים עיניים לשמים בהודיה איך יוצא לו ילד כזה, שרוצה רק גן עדן. שאפילו כוס מים לאבא הוא מביא בשביל הטובה שתצא לו מזה.
מבינות?? בחב"ד דבר כזה לא עובר! לא עובר נקודה! איפה אתה מונח? איפה הילד מונח? זה מה שאנחנו כיהודים? אגוצנטרים מלוכלכים, שאכפת להם רק ממה שיצא להם מזה? ואם לא היה יוצא לו גן עדן מהכוס מים. מה לא היה מביא לאבא שלו אחרי יום קשה?! זה החינוך שאני מקבלת מהספר – לעשות מצוות רק כשיוצא לי מזה איזושהי טובת הנאה???
האמת, שבתור חב"דניקית הוציאו לי את כל החשק מהגן עדן. אם את טיפונת לומדת, את מגלה שגן עדן הוא הקטנה שבקטנות לעומת עצמות אור אין סוף. אדמו"ר הזקן מוכיח שהאור הכי עוצמתי – נמצא דווקא ובלבד במצוות מעשיות. בעז"ה עוד נגיע לקטע הזה.
מי רוצה גן עדן? מי – רוצה – גן עדן?! אנחנו אמורים לחנך את הילדים שלנו לרצות לדבוק בקב"ה מינימום! הדרגה הגבוהה היא להיות בטל אליו בתכלית, לא לרצות אפילו שום קרבה אליו!
סליחה על התקיפות. אבל באמת שזו אמת בוערת
איך וויל זע גאר ניסט, איך וויל ניט דיין גן עדן, איך וויל ניט דיין עולם הבא כו', איך וויל מער ניט אַז דיך אליין!!
(קבלו את הטעויות הלשוניות והשגיאות בהבנה?)
מסכימה איתך הערת אגב, זה כל כך מציק לי בהרבה תחומים שאני רואה את זה?
בהשגח"פ ההורים שלי רצו לראות את הציטוט המקורי בספר, אז הנה לכן: (יוסי הוא שם קצת בדוי כי לא רציתי לזהות את הספר לגמרי)
אבא: תכנס יוסי, אתה נראה מותש! אביא לך משהו לשתות? קר?
יוסי: מה פתאום, אבא! אני אביא לך! אני רוצה לקיים מצוות כיבוד אב! ….
אבא: אתה ממש ילד צדיק יוסי! אתה חושב תמיד על אחרים ולא על עצמך! אני גאה בך!
יוסי: אני דוקא כן חושב על עצמי! אני רוצה להנות בעולם הבא, שזה הדבר הכי הכי טוב שיש!
אבא: אני גאה בך מאוד יוסי! אתה ילד בוגר להפליא!
(חוץ מהדבר עצמו, שמנה לב גם לרמת הכתיבה. כל סימני הכתיבה במקור, וכל מילה נוספת מיותרת)
היי. וואי אינלי מושג איך זה קרה לי, אבל בטעות לגמרי כתבתי יראת החטא והתכוונתי ליראת העונש, ההסבר שלך גרם לי לקלוט את הפאשלה שלי, אבל זה דווקא נושא שברור לי טוב, אבל התבלבלתי, קורה:)
ולתשובה שלך- האמת, שהופתעתי ממש..
הייתי בטוחה שזה פשוט נושא שלא יוצא לדבר עליו, החכמת אותי ממש!
ואני אוסיף דיוק קטן ברשותך- יראת הבושת שזוהי יראת הרוממות זה פשוט התבטלות מוחלטת והבנה שאני איין ואפס, התבטלות לגמרי, אני כלום לעומתו, מי אני בכלל?????
ויראת החטא בשתי מילים- ירא מעצם המרידה בקב"ה (ארבע:)) העדבק ממחברת תניא שלי:)
ולסיפור שהבאת- מביך מביך מביך. וואי.
האמת- אם זה היה ציטוט משיחה של ילד קטן הייתי מתפלאת, מקווה שלאבא של הילדונצ'יק יש שכל לחנך אותו וזהו, אבל פה זו השאיפה.. ילד קטן שהוא רוצה שיהיה לו הכי טוב בעולם אני מבינה, אבל חינוך לעשות מצוות כדי שיהיה לך את הדבר הכי טוב שיש????
באמת, כל מילה נוספת מיותרת..
אבל- לא רוצה לקבוע מספר אחד את הלך הרוח של כל המגזר (איזה מגזר אגב?) ואשמח שמישהי כאן תכחיש\תסביר\ תפרט\ בקיצור לא רוצה לשפוט מזה כי זה פשוט לא הוגן.
אוקי, אז תודה על התשובה (סומכת עלייך שהיא מוסמכת כי מחר כל הבית הולך לשמוע עליה?)
סיכמת מהמם את היראות השונות. הלוואי עלי כאלה תמצותים ממצים:)
ברור, אני לא מכלילה שום מגזר (ולכן גם לא כתבתי מה הספר או מה המגזר) כי זה בכלל לא המטרה. התכוונתי להראות מה קורה כשמעמידים את עצמנו אפילו קצת טיפ-טיפונת במרכז – בסופו של דבר משתלשל מזה ספר 'חינוכי' שכזה.
האם אני ורבים וטובים אחרים מצליחים להתבטל לגמרי? לא. אבל לאיפה אנחנו שואפים? לאיפה חסידות חב"ד מכוונת אותנו בלי הפסקה? כשיש כיוון ברור, לא הולכים לאיבוד.
רק רציתי לומר תודה רבה על התשובה! שאלה שהציקה לי, ו- וואי ממש כיף לדבר בנושאים כאלה ולהיות בעניינים, תענוג:)
דבר ראשון תודה על התשובה. עזרת לי. כי הסתבכתי כבר עם עצמי.
אני מרגישה קצת תלודה, כי כולם פה מכירות ויודעות, ורק אני לא שומעת הכל בפעם הראשונה, וצריכה הסבר על כל דבר קטן, מקווה שזה לא מפריע לך, אם כן, תרגישי חופשי לומר, אני אסתדר, תאמיני לי.
ורק רציתי להגיד שאהבתי את החלוקה של יראת חטא יראת הרוממות ויראת העונש.
זה מדהים, ועוד יותר מדהים שאני לא הכרתי את זה עד היום.
תודה תודה תודה.
הי מותק. ממש ממש לא! ממש – ממש – ממש – לא!
אני מנסה מלכתכילה לכתוב את הבלוג שלי בהנחה שקהל היעד לא מכיר מושגים בכלל. כלומר, בנוצ שמגיעות עם ידע זה בונס שלהן, ולא שהיעדר הידע שלך זה חולשה;)
מה פתאום? גם אני פעם לא ידעתי כלום. ואם כבר מדברים, כמה מהשאלות שלך ממש חידדו אצלי עניינים מסויימים שלא חשבתי עליהם קודם אז אני חייבת לך ובגדול!
ותמשיכי לשאול (אחרת עוד תשמעי ממני;) חח)
מהמם!!! זה באמת מה שאדמור הזקן אמר "לא רוצה גן עדן, לא רוצה עולם הבא, רוצה רק אותך בעצמך"
וזה כל כך נכון, גם אני ממש לא אוהבת להגיד דברים כל כך נוקבים לבני אדם בפרצוף, ואני יודעת שקוראות את זה גם ליטאיות, ואני בכל זאת מרשה לעצמי, תסלחו לי.
לא מזמן קראתי לראשונה את במותה נתנה לי את חיי של מנוחה בקרמן שהיא ליטאית אמיתית לכל הדעות, שלא גרה ברחוב *הרבי מליובאווישט* אלא ברחוב *ליובאוויטש*, קלטו עד איזה רמה.
ויש שם קטע שהאמא הגויה של חני מדברת עם יהודיה (כנראה ליטאית:) בשם רותי, הם מדברות שם על שכר ועונש, שוב על הנקודה הכי ירודה של קיום מצוות. השיחה, ומה שקרה אחרייה, הרתיחה אותי, פשוט העלתה לי תמפלס ברמצות שלא יכלתילהמשיך לקרוא.
רותי ואמרת לגויה שיושבת לידה, ושואלת אותה על המצות "מה את חושבת? שהגענו לעולם סתם? אנחנו באנו לכאן כדי לקבל גם עדן, *כל החיים הם בעצם הכנה לקראת המוות*, אי אפשר להגיד שהפועלים עובדים כדי לעבוד הם עובדים כדי לבקל את התוצאה, הבנין" ומה הבנין לדידה? גן עדן! כאילו באנו לפה, רק בשביל לקבלגן עדן! נמחק כל ה"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" לא שווה ה"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא" כלום, באנו לפה כדי לקבל גן עדן, בלי להתייחס לזה שה' היה יכול פשוט לשים אותנו שם מלכתחילה.
ואחר כך, רותי ,האהא והקוראות, יוצאות עם תחושה מאד חזקה, מהמונולוג שהגויה מנהלת עם עצמה, שבעצם אין שום שווי לקיום מצווה בלי שכר! זה אומר שמי שאין לו עולם הבא, או מי שכבר הגיע לסוף החיים שלו, לא שווה כלום מה שהוא עשה. למשל אותם יהודים גיבורים לאורך כל הדורות שהתאבדו, הסיפור עם סמיון בודרי הקנטוניסט הקדוש, שקפץ לים כדי לא להמיר את דתו, וכל אלו, שבעצןם מי שמתאבד אין לו חלק לעולם הבא. עכשיו אני לא יודעת מה באמת היה השכר שלהם, אבל לכאורה, לפי התפיסה המעוותת שלה, כל בהמצוות שהם עשו נמחקו! לא שווה כלום.
היא בעצם אומרת שם, שהיא עשתה עוול לבת שלה, עכשיו מה העוול שהיא עשתה לה, לא שהיא שמה אותה במשפחה זרה, לא שהיא עכשיו עלה תלוש, אלא העובדה שהיא עשתה מצוות סתם!! אתם קולטות את השרוות המזעזעות האלו??!!! היא עשתה עוול לבת שלה בזה שהיא סתם עשתה מצות, אין את ההכר במעלה הגדולה של לקיים מצוות, אין הכר בכל המעשים הטובים שהיא עשתה אין שום מעלה כביכול בכל השמןנה עשרה שנים שלה, שהיא עשתה נחת לה'.
כאילו אנחנו עושים מצוות רק בשביל הגן עדן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אוףף אני כל פעם מחדש מתעצבנת על זההה
מקווה שיעלו אתהתגובה, ושתהיה פה איזו ליטאית שתענה לי, כי אני באמת לאמבינה איך אנשים יכולים להיות כל כך עיוורים ולחשוב שכל מהותנו היא להגיע לגן עדן, להנות שםעד בלי די וזהו
ההסברים שלך זה להתמוגג, את משהו.
אגב, שאלה שאני לא יודעת אם זה המקום לשאול אבל לא נורא.
תמיד אומרים שהדרך היחידה לחיות חיים של משמעות זה לשמור תורה ולקיים מצוות. וגם בחב"ד זה ככה עד כמה שאני מסוגלת להבין (לא שוכחת ג'ינגל של התיכון שלי שכתוב בו בפירוש "מטרה, חיים של משמעות.." , הספר "הדרך לחיים של משמעות").
אני לא מבינה. פשוט לא
רק אותי זה מחרפן? רק אני משתגעת מהמחשבה שאני אקיים מצוות רק בגלל שזה ייתן לי משמעות??
(מתוך שלא לשמה יבוא לשמה זה תירוץ נדוש מדי, סורי)
יש משפט של אדמור הזקן (לא זוכרת את הציטוט המדוייק) שאם תכלית העולם הזה הייתה לחטוב עצים כל היום זה מה שהיינו צריכם לעשות. עכשיו, זה נותן לי משמעות לחטוב עצים? לא.
מצד שני, יכול להיות שאם באמת זו הייתה המטרה זה כן היה נותן לי תחושת משמעות. וזאת הסיבה שכשמקיימים מצוות מרגישים שיש משמעות לחיים, כי זאת המטרה (?? נגיד).
מצד שלישי, לא חסרים דברים שאפשר לעשות בעולם ולמצוא בהם משמעות (כתיבת ספרים, שירים, ציור, ספורט, כל אמנות שהיא. גם לעשות כמה שיותר טוב בעולם).
או שאין שום בעיה בלהרגיש שע"י קיום מצוות יש משמעות בחיים והחשיבה שלי פשוט רקובה מהיסוד.
לאידת מה אני כותבת את זה פה חח, בכל אופן אם הבנת למה התכוונתי ויש לך מה לענות אני אשמח:)
הי, מעולה שאת שואלת.
אני לא יודעת מי זה "תמיד אומרים". לעניות דעתי, ההפך הוא הנכון – ואני אסביר.
זה לא שבאנו לעולם יש מאין, ואז הקב"ה אמר "מסכנים, משעמם להם נורא. אין להם טעם בחיים. טוב אני אביא להם תורה". ממש ממש לא! זה התחיל כשהקב"ה ברא אותנו, לא סתם יש מאין – אלא *חלק ממנו ממש*.
מה זה אומר? זה אומר שאנחנו קשורים לקב"ה. יותר מקשורים – יש בנו חלק שהוא *בלתי נפרד* ממנו. לכן, אם הקב"ה נתאווה לו דירה בתחתונים – זה מה שגם אנחנו מתאווים אליו. ואם הוא רוצה שנקיים תורה ומצוות – בעומק הכי פנימי, זה בדיוק הרצון שלנו.
פתאום המשמעות של החיים שלנו *הופכת להיות* קיום תורה ומצוות!
אנחנו לא מקיימים בגלל שזה נותן לנו משמעות לחיים.
זה נותן לנו משמעות לחיים – בגלל שאנחנו חלק עצמי מהקב"ה בכבודו ובעצמו.
ואם המטרה של העולם היתה לחטוב עצים? – זה אומר שהקב"ה רוצה שנחטוב עצים. ולכן גם אנחנו בעצם רוצים לחטוב עצים. ולכן נהיה לזה משמעות חיים עבורנו. ולכן היינו חוטבים עצים.
בגלל שהמטרה של העולם הופכת להיות המשמעות שלנו – מעובדת היותנו יהודים, חלק מהבורא.
כשאת חושבת בהגיון רגיל, את יכולה להגיד שאפשר תאורטית למצוא משמעות בכתיבה או באומנות או בהגות או בהרבה דברים שהם לאו דווקא יהדות. אבל אם את מתחברת לנשמה שלך, לאלוקות שבתוכך – הדבר היחידנשמקבל משמעות זה חיי תורה ומצוות.
למה זה משמעותי? למה אנחנו מרגישים בזה משמעות? בגלל שאנחנו יהודים.
מקווה שהובן.
את מקסימה, הסברת מקסים. איך אני אודה לך
הערת אגב ענתה לך מהמם אני אנסה טיפהלה להוסיף מקווה שלא אסבך.
זה כמו ש-נכון את לא עושה מצוות כדי להגיע לגן עדן, אבל בסוף את תגיעי לגן עדן, ככה גם את לא עושה כדי לחיות חיים של משמעות ובפועל את חיה חיים של משמעות.
היי. השליחות היחידה, תקשיבי שניה משהו בסיסי, אוקי?!
את חונכת לעשות מצוות כדי להביא את המשיח כדי להתחבר לקב"ה, לא משנה בשביל מה בדיוק, אבל חונכת לעשות מצוות בשביל סיבה מסוימת. נכון?
אז אצל הליטאים, מחנכים בשביל סיבה אחרת, ויש להם רבנים גדולים, ויש להם סיבות, וזה לא שמישהו כאן בא והמציא מעצמו דברים. אני מקווה שזה ברור לך..
זה לא שזה שטויות, ממש ממש לא.
אצלהם עושים מצוות בשביל גן עדן, בשביל העולם הבא. ויש משו כזה איש באמונתו יחיה, או צדיק באמונתו יחייה.
ובכללי אל תתפסו אותי על המילה כי אני לא באמת מונחת בדברים אלא אומרת בכללי..
אם יש כאן מישהי שתסביר יהיה מעולה:)
אוקי מושקי, אני לא חונכתי לעשות מצוות כדיל הביא את המשיח, אני חונכחתי לעשות מצוות כדי לעשות נחת רוח לה', כדי להידבק בו, אני יודעת שעל ידי הנחת הזה אני מביאה את הגאולה, אני יודעת שזו המטרה העיקרית שלשמה נשלחתי לעולם, אבל מה שימנע ממני לעשות עברה זה בפירוש זה כי זה מצוות של ה', וזה בכללי החינוך החבדי… וגם בואי נניח שאני עושה מצוות כדי להביא את המשיח, את מבינה את ההבדל הגדול? פה היא עושה מצוות בשביל תועלת עצמית בעולם הבא, ופה אני עושה מצווה בשביל להשלים את יעוד כל העולם הזה, יש לי גם טובת הנאה אישית מזה, ברור, אבל זה מועיל רבות לכל עם ישראל… וגם, הלהביא משיח עצמו, עם כמה שאנחנו מעונינים במשיח, להביא משיח זה בפירוש כדי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, זה נחת רוח לה'. ילד חבדי גודל בתחושה שכל כולו מוקדש קודש בשביל מטרה נעלית יותר, אם זה בשביל לעשות נחת רוח לה' או לרבי, אם זה בשביל לעשות דירה בתחתונים אבל אף ילד חבדי לא יגיד לך שהוא עושה מצוות בשביל עצמו! בשביל הגן עדן שלו!!!
כך שהחלק הראשון של התגובה שלך קצת לא רלוונטי, ההשוואה פשוט לא נכונה. ברור לי שאף אחד לא המציא רבנים מעצמו, וברור לי בתור חבדניקית שהם טועים, בפרט הזה לפחות.
את רוצה הוכחות ללמה גן עדן הוא לא חשוב ושהוא לא מצדיק את המשפט "כל החיים הם הכנה לקראת גן עדן"? את רוצה הוכחה שמשיח זה תכלית השלמות שלנו ולא המוות כמו שהיא כתבה? תכתבי פה ואני אשמח להגיד לך
לא הבנת בכלל את מה שרציתי לומר. לא משנה לי הסיבה שאת עושה מצוות כרגע, משנה לי העניין שלפני שבדקת לעומק מה הסיבה שהליטאים עושים מצוות את שופטת אותם ומזדעזעת מהם.
אני לא ביקשתי הוכחה בצדקת הדרך שלנו..
אני-עושה מצוות כדי לעשות לקב"ה דירה ולדבוק בקב"ה, ואני לא עושה מצוות מיראה מהגיהנום או כדי להגיע לגן עדן.
אני לא העניין כאן.
פשוט שתדעי שיש עוד דרכים בתורה ושבעים פנים לתורה..
אם לקחת מהדרך שלהם משהו בשבילך, בסור מרע או בעשה טוב, יופי, אבל את לא יכולה לומר שזו טעות לפני שאת למדת בספרים שלהם והכל, כי כמו שתקחי שורה מהתניא ותגידי שזה חב"ד, לפני שלמדת את כל השאר…
אבל מה הדרך שלהם ומה הסיבות לכל דבר, אינלי איך להביא לך כאן, אבל אולי תהיה כאן מישהי אמיצה שתתן לנו לטעום:)
יש מתנדבת?
השליחות היחידה,
הם לא טועים. אל תאמרי כך
לפחות לא בבסיס השיטה
רק חב"ד יותר צודקת.
יש דרגות באמת, מקווה ששמעת על זה
לא, אמת יש רק אחת, לא יכול להיות שתי אדברים סותרים שהם אמת ודיי עם המשפטים יפי הנפש האלו אני שונאת את זה! אתם שמו לב למה שאתם אומרות? איך יכול להיות שהוא אומר שזה לבן והוא אומר שזה שחור ושתייהם צודקים?
יש מה ללמוד מכל אדם, יש מה ללמוד מכל מגזר, זה נכון, אבל זה לא אומר שהם אמת, אני אומרת ככה והם אומרים בדיוק הפוך, אז או שאני צודקת או שהם, אין כאן אמצע, אמת יש רק אחת, ניצחית, לא משתנה ולא תשתנה, גם לא בשביל שלא יחשבו עלינו שאנחנו לא פתוחות.
סורי אם נעלבים כאן, במא שאיןלי מטרה לפגוע, תקראו הכל שנימה נינוחה למרות הסימני קריאה? סתם שיגעון שלי אני צריכה לעבוד על זה….
השליחות היחידה, מושקי ברכי וכל מי שנמצאת בדיון הזה.
יראת העונש קיימת, וגם יראת החטא וגם יראת הרוממות. זה לא עבירה להיות ביראת העונש. זו פשוט דרגה מסויימת. זה לא שקר.
אדמו"ר הזקן כותב על מידת אמת ליעקב, שמה שנקרא שקר אצל הצדיקים נקרא אמת אצל הרשעים. הנה כי כן, אצלם זה שחור ופה זה לבן ושנינו צודקים. למה? כי מדובר בדרגות שונות. באנשים שונים. במעמדים ומצבים שונים.
לא התכוונתי חס וחלילה להכפיש שום מגזר. אני לא אומרת שכולם צריכים להיות חב"ד.
אני רק מנסה להניח שאיפה מסויימת – אני רוצה להיות בדרגה הגבוהה. שהאמת של היום תהפוך לשקר של מחר.
יש אנשים שלא רוצים לטפס לאוורסט, וזה מותר וזה בסדר. אין מצווה כזו, וזו לא עבירה להימנע. אין פה שווה יותר או פחות.
כל אחת, בדרך שלה, עובדת את הקב"ה. והעבודה שלה אמיתית לחלוטין.
בואו נשים לב איפה אנחנו מונחות, במקום להסתכל איפה אחרים.
השליחות היחידה את חמודה מאוד וזה יפה שאת ככה בטוחה
אבל
זה לא משפטים יפי נפש, זו דווקא האמת.
ולפני שאת מתקיפה בחזרה תחשבי בבקשה על מה שאני אומרת לך. אני רק מבקשת ממך שתאמיני לי שאני לא יפת נפש כמו שאת מדמיינת, ואת בטוח חסידית יותר ממני אבל אני בכל זאת שואפת אליך ולא מנסה להישטף ברוחות העולם. אוקי? עכשיו כשברור לך שאת לא מדברת עם ילדה מהרחוב תקשיבי.
את יודעת שהרבה פעמים האמת היא לא מוחלטת? יש שחור, ויש לבן, כמו שאמרת. ותאמיני או לא, יש גם אפור! ותכלת (ישש) וכתום. החיים הם לא שחור לבן ותחשבי על זה שוב. אין חבד וכל השאר שטות. חס וחלילה! את רוצה לומר ש70 פנים לתורה זה משפט שלא צריך לייחס אליו (ח"ו) חשיבות?
יש שפת אמת, אמת, ואמת לאמיתתה. תבקשי ממישהו שירחיב לך על זה. זה נושא רחב מאוד בחסידות.
זה דווקא כן יכול לקרות שאת אומרת שחור והיא אומרת לבן ובכל זאת שתיכן צודקות! היית מאמינה? פשוט, אתן עומדות בזוויות שונות והשמש מראה לכל אחת מכן משהו אחר.
אף פעם לא ראית פירושים סותרים בתורה? נראה לך שזה 'או רש"י או רמב"ן'?
חס ושלום!
לומדים שיחה של הרבי ומבינים למה כל אחד מהם מתכוון ולמה שניהם צודקים מאוד.
צר לי לאכזב אותך יקרה, אבל גם חב"ד צודקת, וגם ברסלב, וגם הליטאים, וגם הספרדים. דרגות שונות של אמת, ובכל זאת כולם אמת. חשבת אחרת? אופס, חבל
ברכי אני אוהבת אותךךך (תמידד)?
הסברת מהמם (לוקחת שכר עורכת דין?) והחכמת אותי מאוד!
והערת אגב (את לא הערה, את הארה!!) חידדת לי את הרעיון עוד, בעצם, כן יש דרגה כזאת, אבל אנחנו לא שואפים אליה. מקווה שהבנתי.
אז השליחות היחידה הסבירו כאן פי אלף יותר טוב ממה שאני יכולתי להסביר.
ושיכוניסטית, מעניין אותי מה כתבת.. אוף עדיין לא עלה?
אוי ברכי את נשמהה ?? וגם כל הבנות פה. מה פתאום ילדה מהרחוב?! חס וחלילה.
תקשיבי, אני לא אמרתי שחב"ד זה האמת וכל השאר שטות מוחלטת, בפירוש לא, סליחה אם זה השתמע כך. הליטאים מניחים תפילין? הם צודקים בזה. הם שומרים שבת? הם צודקים בזה. הם לומדים תורה? הם צודקים בזה. הם מייחסים חשיבות כל כך גדולה לג עדן? אופסס הם לא צודקים בזה. לדעתי החבדית כן?
הבנת? הם בהחלט יהודים טובים וישרים, אבל בפירוש לא צודקים. דיברתי עם אבא שלי לפני כמה זמן על כל הענין הזה, אני התעצבנתי כמוך, מה לא יכול להיות ליטאי שהוא צדיק? לא יכול ללהיות ליטאי שפשוט מתאים לו להיות ליטאי וזהו??
אז התשובה היא לא, דרך החסידות מתאימה לכולם, וכולם צריכים להיות בה, ללמוד אותה, אחרת התורה והמצוות מקבלים אור שונה לגמרי, בפרוש יש שם דברים מוטעים, שוב, לדעה החבדית. זו לא בושה להגיד, כן אני חושבת שאת טועה, נוצרה תרבות היום שאחדות חייבת להיות אחידות, אז לא, בפירוש לא, מותר לי לאהוב אותה ועם זאת לחשוב שהיא טועה בכמה דברים בסיסיים. וזה מה שהתכוונתי להגיד ביפי נפש…
כשרשי ורמבן, אמרו שזה טהור וזה טמא, שתיהם היו דברי אלוקים חיים, בהחלט, אבל בכל זאת, החיה הזאת לא היתה טהורה-טמאה, נכון? היא היתה טהורה, או טמאה, ועל אף שגם השני הוא תור, רק אחד מהם צדק…
וואוו הערת אגב
אני כולי בוואו
את כל כך ממחישה את זה יפה וכותבת את זה כל כך ברור, שזה פשוט וואו?
אגב, רציתי לומר לך. שזה ממש יפה שאת מביאה את כל הרעיונות שלך מספרים שרוב הילדות החבדניקיות לא פתחו אותם בכלל. תמיד אנחנו לומדות רק משיחות של הרבי או דבר מלכות.
אהבתי ממששש
תודהה
יאוווווווווו לא מעלים תגובות שהשקתי בהם שעות! זה היה תגובה קצת חריפה אבל זה המטרה של האתר והיא מאד חשובה לי!!
אגב לגבי הסיפור עם המים, זכור לי שגם בספר של יוסלה והחלל, מישהו שם משבח אותו על זה שהוא כל הזמן דאג לאחרים ולא לעצמו והילד הענו שם עונה שמה פתאום והוא מאד דואג לעצמו, הוא רוצה מקום טוב בגן עדן..
בכלל כל הספר שם מלא בכמה הילד עשה נחת לאבא שלו, וכמה הוא מקדש את שם היהודים באמריקה וכמה הוא עושה שם טוב לאנושות.
אז לא לתהלונן עלינו אחר כך שאנחנו אומרים לעושת נחת לרבי! זה עדיף!!
בכלל כל הספר שם מלא בכמה הילד עשה נחת לאבא שלו, וכמה הוא מקדש את שם היהודים באמריקה וכמה הוא עושה שם טוב לאנושות. נשמט שם ההמשך, ובוקשי אומרים שהוא עושה את זה לשם שמים… לא מוזכר על הנחת שזה גורם לקב"ה