אז למה באמת?

מצב אלוקות

הערת אגב

לפרק הקודם

 

סופשבוע טוב:) כיף אדיר לשבת לכתוב לכן, אין לכן מושג אפילו.
אז נתחיל? נתחיל.

[ורגע קטנצ'יק לפני כן – רואות את הסוגריים המרובעים? אלה סוגריים מרחיבים שאפשר לדלג עליהם ועדיין להמשיך בקריאה רציפה של הטקסט].

"חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב" – הפסוק הזה מופיע בפרשה שלנו והפירוש שלו הוא: עיניים (נהיות) אדומות מיין ושיניים (נהיות) לבנות מחלב.
אדמו"ר הזקן מביא פסוק נוסף על יין – יין המשמח אלוקים ואנשים.
וצריך להבין, מה פירוש שהיין משמח אלוקים?
בואו ונבין את עניין היין בפנימיות.
נשימה עמוקה ו – – צוללים פנימה!

בחסידות מבואר שיש 2 דרגות או בחינות של אהבה לקב"ה. אחת נקראת אהבת עולם, ואחת אהבה רבה.
מה זה אומר?

אהבת עולם זה אהבה שאנחנו מגיעים אליה מתוך התבוננות בעולם. כמו שאם נסתכל על הגוף שלנו ונראה איך הוא מדבר, חי ופועל – ומתוך כך נבין שחייבת להיות לנו נשמה בתוך הגוף – כך כשנסתכל על העולם איך הוא חי ואיך יש בו כ"כ הרבה ברואים, נבין שחייב להיות איזה "הקב"ה" אחד שמחייה את כולם.

[האמת, המשל הזה בכלל לא מדוייק כי הנשמה שלנו מלובשת בתוך הגוף – אבל הקב"ה הוא גם קדוש – מובדל – הוא בכלל לא קשור לעולמות! העולמות הם רק צמצומים שלו יתברך. כתוב "אני הוי' לא שניתי" – אני, ה', לא השתניתי בכלל מלפני בריאת העולם לאחרי שבראתי אותו. בריאת העולמות לא פעלה בי כלום, מרוב שהיא כזאת 'חיצונית' ונפרדת ממני.]

תחשבו! מצד אחד הקב"ה מחייה את העולם, נמצא בו, דואג לנו ולכל פרט הכי קטן, ועוד ועוד. ומצד שני הוא כ"כ נעלה שאנחנו בכלל לא 'תופסים' לגביו! בדרגה כזו שאנחנו אפילו לא מסוגלים לתפוס אותה! נכון שזה מעורר לאהבה ענקית אליו יתברך? וואו. זה פשוט…. מדהים לחשוב על כל זה. זו אהבת עולם – שבאה מהתבוננות בעולם.

לכן בתפילה שלנו, מקדימים את פסוקי דזמרה לקריאת שמע. בפסוקי דזמרה אנחנו מרחיבים ופרטים בשבחו של מקום – איך שמלכותו מלכות כל עולמים. והוא מחייה את כולם. וצבא השמיים לו משתחווים. מדהים! וככה שוב ושוב עד שזה ייתקע לנו חזק חזק במוח.

ואז נוכל להגיע לשמע ישראל – "שמע" זה מלשון שמיעה, השגה, הבנה. כשאומרים "שמע ישראל" מתבוננים ו'שומעים' ומבינים איך הקב"ה הוא אחד וכל העולמות פשוט בטלים אליו.
ואז, כתוצאה מההתבוננות הארוכה הזאת, מגיעים ל"ואהבת את הוי' אלוקיך" – מגיעים לאהבת עולם.

אבל;) כמו בכל דבר טוב גם לאהבה הזו יש חיסרון.
בגלל שהאהבה הזו מגיעה מהשכל ומההתבוננות, זה אומר שאם אני אחשוב פתאום על משהו אחר – המוח שלי כבר לא יחשוב על אלוקות. פתאום תהיה לי אהבה לבגד או לגלידה או למה שחשבתי עליו באותו רגע – ולא אהבה לקב"ה.

אז מה נעשה??
פה מגיעה האהבה השניה – אהבה רבה.
מה זה אהבה רבה?

אהבה רבה זה אהבה שאנחנו לא צריכים לעבוד ולהתייגע עליה. לא צריכים להתבונן ולחשוב חזק כדי שהיא תגיע. למה? כי פשוט נולדנו איתה. "חלק הוי' עמו" – בלי ששאלו אותנו, יש לנו חלק עמוק בפנים שאוהב את הקב"ה בצורה בלתי רגילה. זה הטבע שלו – לאהוב אלוקות.

אז למה אני לא אוהבת אלוקות כל הזמן?
כי החלקיק הזה… הוא מכוסה קצת. הגוף וכל מה שקשור אליו קצת מטשטש אותו, מסתיר אותו.
אז מה צריך לעשות? – רק לגלות אותו, פשוט מאוד. כלומר, לא כזה פשוט – תכף נבין יותר טוב איך עושים את זה;)
ורגע, כבר אמרנו שלכל דבר טוב יש חסרונות?… גם האהבה הרבה הזאת, לא מושלמת. מרוב שהיא רבה וגדולה וטבעית ועצומה – הנפש בכלל לא יכולה להכיל אותה. כמו שתנסו לשים כוס חד פעמית מתחת למפלי הניאגרה. הכוס אפילו לא תישבר, היא פשוט תתקפל ותעלם לה – נכון? היא לא 'כלי' לעוצמה האדירה של המים האלה. וככה ממש, הנפש לא כלי להכיל את העוצמה של האהבה הרבה הזאת.

כלומר מצד אחד, יש לנו אהבת עולם – אהבה לפי הכלים שלנו, שאנחנו יכולים להשיג ולתפוס אותה ולעבוד איתה. אבל מצד שני היא יכולה לחלוף ולעבור ברגע שנתחיל לחשוב על משהו אחר.
ומהצד השני יש לנו אהבה רבה, שהיא ניצחית – אבל לא נתפסת בנשמה שלנו.

ממש בין הפטיש לסדן, הא? למרבה הנס יש פסוק נוסף שנחלץ לעזרתנו.
"נכנס יין – יצא סוד". מה זה אומר?
התורה, נקראת גם בשם יין. אם נכניס תורה לגוף שלנו – בעצם מה שיקרה זה שה'סוד' של האהבה הרבה יתגלה. הדיבור בדברי תורה והמצוות המעשיות – הם הם הכלים לאהבה הרבה הזאת! הם מחזיקים אותה בשבילנו שלא תעלם שוב. לכן גם שואלים אדם קבעת עיתים לתורה – האם גילית את סוד האהבה הרבה המסותרת בך.

כלומר – סיכום קצר:
אהבת עולם היא אהבה שמגיעים אליה מהתבוננות בעולם, ומשמרים אותה באמצעות מחשבה בלתי פוסקת על אלוקות.
אהבה רבה היא אהבה שמגלים אותה ע"י קביעת עיתים לתורה, ומשמרים אותה ע"י דיבור בדברי תורה ועשיית מצוות.

רגע. ואיך כל זה מתקשר לשאלה ששאלנו בהתחלה?
פה אנחנו חוזרים לפסוק "חכלילי עיניים מיין" ומגלים עוד בחינת אהבה – אהבה בתענוגים.

מה זה עיניים?
עיניים זה כמו "עיני תמיד אל ה'", "הנה עין ה' אל יראיו".
בזוהר כתוב ש"עינייך יונים" (משיר השירים) הכוונה לזה שהיונים מסתכלים אחד על השני. אם תסתכלו יום אחד על יונים ברחוב (כשייגמר הסגר;) סתם חח) תראו שהיונה והתור רק מסתכלים אחד על השני.
כזו דרגה גבוהה של אהבה – שאפילו מילים אין לה. מכירות שאתן אוהבות מישהו כ"כ חזק, שאתן נהנות פשוט מלהסתכל עליו? אז ככה. ככה אנחנו והקב"ה מסתכלים אחד על השני. באהבה שאין לה שום הסבר ושום מילים.
וזו אהבה בתענוגים. כשמחברים את 2 סוגי האהבות הקודמות – אהבת עולם ואהבה רבה – מגיעים לדרגה הזו שבאמת אין עוד מלבדו. הכל, הכל זה אלוקות. אם באמת מרגישים את זה הלב פשוט מחסיר פעימה. אלוקים! אני כ"כ אוהבת אותך.

לכן העיניים נהיות אדומות מה'יין' הזה – כמו אש של אהבה.
וזו הכוונה שהיין משמח אלוקים ואנשים – כשאנחנו עובדים מלמטה באהבת עולם ואהבה רבה, הקב"ה כ"כ אוהב אותנו ושמח בנו שהוא רק רוצה להסתכל עלינו וזו ההנאה שלו. ואנחנו כל כך אוהבים אותו שהתענוג שלנו זה רק להסתכל עליו.
ואז אדמו"ר הזקן מסביר שהבחינה הזו, של אהבה בתענוגים – שייכת לשבת. בשבת יש איחוד מושלם בין אהבת עולם ואהבה רבה. לכן בשבת יש מצווה של ממש להתענג מענייני העולם – כי התענוג שלנו מכוון על 'מצב אלוקות' בלבד! וגם כשאנחנו אוכלים אוכל טעים, התענוג האמיתי שלנו הוא על הקב"ה.

ומה זה "לבן שיניים מחלב"?
זה כבר נכנס לעוד הסבר ארוך בעניין קצת אחר, אבל אתן יכולות לבדוק במקורות: תורה אור, פרשת ויחי, ד"ה (דיבור המתחיל, הכוונה לפסוק שעליו נסוב המאמר) "חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב".
בקישור http://www.oived.com/TorahOr.pdf זה מופיע בעמוד 101 ממש בתחילת העמודה השניה. (ואם תבקשו יפה אולי אני גם אמצא זמן לכתוב את ההסבר הנ"ל בתגובות:))
ועל הדרך (אם כבר פתחתן ספר) אני ממליצה ללכת גם למאמר הראשון של פרשת ויחי, ד"ה "יהודה אתה יודוך אחיך". הוא ארוך, אבל יפהפה בצורה בלתי רגילה.

שבת של תענוג באלוקות!

שמרי במחברת

לא רשומה עדיין? הרשמי

עוד באותו נושא:

בחירה במבחן / 17

בתיכון הקטע של המעורב נהיה בעייתי. ואם את בשולי הכיתה ולא בעסק של המסיבות הגדולות והמושקעות אז את יוצאת כל יומיים לבלות עם חברות

אז למה באמת?

פעם היתה בשותפות שאלה, תפוח או שוקולד. אם יביאו לי תפוח או שוקולד, ברור לי במה אני אבחר

הוסיפי את התגובה שלך:

8 תגובות
  1. סוף העולם הגב

    תודה תודה תודה

  2. ברכי הגב

    מדהים, פשוט מדהים
    גם לך שבת עם תענוג באלוקות ואל תשכחי להמשיך עתיק בחוכמה

  3. אני הגב

    איזה כיף לפתוח איתך את הבוקר!!
    פשוט כיף!

    נשמע (נקרא😉) שאת מחוברת ממש למה שאת כותבת.
    איך?? איך??
    איך מתמלאים באהבה? איך חיים ככה חסידות?
    תגלי לי את הסוד;)

    • הערת אגב הגב

      אין סוד – יש עבודה קשה.
      איך? צריך שיהיה קביעות ללימוד חסידות. אני ב"ה לומדת תורה אור מפרשת נוח, ואתמול כשהגענו לעמוד האחרון בו כתוב "סליק ספר בראשית" התרגשתי מאוד…
      ולא, לא תמיד זה קל להתמיד
      לא תמיד הלימוד נותן חיות
      היום בבוקר לדוגמא, הייתי צריכה לקרוע את עצמי מהמיטה בבוקר בשביל השיעור. ועשיתי ממש מסירות נפש בשביל זה. נכנסתי לשיעור ב"ה אבל לא היה משהו… מאמר אחד הקשים והלא מובנים בכלל..
      זה הסוד, אם חיפשת אותו: לגזור את הפיג'מה מהסדין גם בלי טעם ודעת כדי להכניס למוח קצת חסידות.
      עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת ועוד קצתתתתתת ובסוף אני מבטיחה לך שזה יקרה.

  4. motek הגב

    בהתחלה בלעתי, ואז אני קראתי הכל מהתחלה לאט לאט.
    ואו, את עושה את זה טוב!!!!
    בטח במוצ"ש ההורים שלי ירצו לאכול אותך 😉
    כי אני אטחון להן את המוח על זה……
    אפילו ריגשת אותי קצת.
    שאפו ענק!!!!!!

    • הערת אגב הגב

      אולי בהזדמנות אכתוב לך את התשובה של אדמוה"ז לשאלה למה מכבדים הורים;)
      ממש מחמם את הלב לקרוא את התגובה שלך ושל כולם!

  5. ספרינגפילד הגב

    ואוו מדהיםם
    הערת אגב, תודה רבה רבה על הבלוג הזה שלך.
    את כותבת מהמם.
    אני כל הקריאה עם פה פתוח וממש בלעתי את מה שכתבת. (מבחינת "דולע ומשקה")

  6. racheli הגב

    היי הערת אגב,
    דבר ראשון נהניתי מאד מאד.
    נכנסתי לקישור וקראתי והעמקתי שם.
    וואי אהבתי נורא, את כותבת ברמה ואני אוהבת אתזה.
    אז המשך שבוע טוב ומוצלח ותודה:)

גלילה לראש העמוד

תודה על נדיבות ליבכם!

כיצד תרצו לתרום?