דקה לשבת / ואתחנן
בפרשה שלנו כתובות לנו שתי המצוות הללו – אהבת ה' ויראת ה' .
נתאר לעצמנו אדם שאנו אוהבים, הרגשות שנרגיש כלפיו זה רצון להתקרב אליו, רצון להיות איתו , ולשמח אותו….
לעומת זאת, נחשוב על אדם שאנו יראים מבפניו, הרגשות שנחוש כלפיו הם רגשות של רתיעה, ושל רצון להתרחק מפניו…
הכיצד מבקשים מאיתנו באותו הלב ובאותו הזמן, גם לאהוב את השם וגם לירא מפניו?! האין זוהי סתירה של רגשות?
אומר לנו הרבי , שרגשות אלה יכולות לשכון בליבנו במקביל.
רק צריך יגיעה , התבוננות.
כאשר נתבונן ונחשוב עד כמה גדול השם ועד כמה הוא טוב, ואיך הוא ברא את כל העולם, ובורא בכל רגע מחדש, ואיך הבורא הכל כך חזק הזה אכפת לו ממני הקטנה, ואפילו לי הוא דואג, ובכל פרט ופרט הכי קטן שבחיי!
התבוננות תוליד בליבנו,
מצד אחד התחושה כמה נעלה ורחוק הקב"ה מאיתנו ויראה מפניו,
ומצד שני תחושה ורצון להתקרב אליו ולהתכלל בכל הטוב הזה, הטוב האמיתי הזה…
שנרגיש ונאהב ונירא ונראה את הגאולה הרגע 🙂
גוט שאבעס!
4 תגובות
וואי, מעולהה!
בדיוק חיפשתי דבר תורה, אני צריכה להגיד איפשהו.
תודה, זה עמוק ויפה.
אהבתי מאד, תודה.
נגיד אתזה בשולחן שבת, לפני כמה חודשים התחלתי נוהג שאני אומרת דבר תודה בשולחן שבת, למה רק הבנים?
אז אני אומרת, יש לי בעיקרון ספרים קבועים אבל זה בדיוק משתלב למה שרציתי להגיד השבת אז אני אומר אתזה גם?
רחלי, אפשר לשאול כמה שאלות? סתם מסקרנות 😉 לא חייבת לענות..
הבנתי שאת לא חבדית, אז מה את?
ואיך הגעת לאתר הזה?
מה הדעות של הסביבה שלך בקשר לחבד? (לטוב ולמוטב..) ומה דעותייך? הם השתנו אחרי / בעקבות האתר?
תודה!