מפסח למתן תורה
סופשבוע טוב ול"ג בעומר שמח!
ל"ג בעומר זה חג של הרבי. חג של משה שבדור.
לכן בחרתי להביא דווקא מאמר של הרבי – ד"ה "וספרתם לכם" שנאמר בל"ג בעומר תשי"א. המאמר מבוסס על מאמר "וספרתם לכם" של אדמו"ר הזקן מליקוטי תורה, כך שהבלוג הזה עדיין משמר את הדרך;)
נתחיל!
פסח. בני ישראל שקועים עד הצוואר במ"ט שערי טומאה. מצד עצמם – הם בכלל לא ראויים לצאת ממצרים. מצד עצמם יש בהם עדיין הרבה הרבה רע. מה יכול לחלץ אותם מהבוץ העמוק הזה?
רק הקב"ה, בכבודו ובעצמו. רק גילוי עצום של "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח, אני הוי'!" הקב"ה פשוט שלף אותנו משם ברגע האחרון.
כשאנחנו בקושי מוכנים. כשאנחנו עדיין מלוכלכים. כשבתוך הלב בפנים, אנחנו עדיין עבדים.
ומשם – אנחנו צריכים להגיע למתן תורה.
ההמשכה של הקב"ה לתוך העולם הזה. חוקים, מצוות, כללים. להכניס את הגילויים הכי נעלים בתוך תוכנו ממש.
איך? איך נצליח? בפסח קפצנו, דילגנו מעל המגבלות. הקב"ה הוציא אותנו בצורה של משיכה – בלי שזה הגיע מצידנו.
בפסח התגלה אור מקיף – אור שהוא חזק מאוד, אבל לא חודר פנימה.
הרע – עדיין נשאר.
הלכלוך – עדיין בתוקף.
איך נצליח בעבודה של מתן תורה?
ספירת העומר.
ארבעים ותשע ימים, שבעה שבועות.
זה הזמן בו אנו מתקנים את עצמנו. צעד-צעד.
ספירה מלשון אבן ספיר. אבן בהירה וטובה שמאירה אותנו. בספירת העומר העבודה שלנו היא להאיר את המידות שלנו, להפוך אותן לבהירות וזוהרות! מידות מתוקנות לעבודת ה'.
בספירת העומר עם ישראל מתנסה פעם ראשונה *בעבודה מלמטה*. התעוררות מלמטה. עד עכשיו – הקב"ה עשה לנו את כל הניסים. אבל כדי שהתורה תוכל להיות *שלנו* – אנחנו צריכים לעבוד. ובספירת העומר, בני ישראל עושים את הצעדים הראשונים במירוץ לאבא.
וזה קשה!
חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות…
לאהוב את הקב"ה
לירא ממנו
לפאר אותו
לנצח את המנגדים
להתבטל
להתקשר
ולהוריד למעשה בפועל….
פיווווו.
בלי עזרה – נראה לכן שנצליח? שבני ישראל יצליחו? מה, יום אחד מספיק בשביל לצאת משער שלם של טומאה??
"וספרתם לכם ממחרת השבת".
ראשון שני שלישי רביעי חמישי שישי שבת – זה סדר ההשתלשלות. העולם. הטבע. זה הסדר הרגיל. העבודה הרגילה. והקשה.
וספרתם לכם – ממחרת השבת!
לכו מעל הטבע. בכוח של הדרגה הזו – הדרגה שמעל ומעבר לשבת (שמסמלת את סדר ההשתלשלות) – רק כך תצליחו לספור את העומר. רק כך תצליחו להאיר את הרע, להפוך אותו לטוב!
ואז תהיו מוכנים לקבלת התורה.
לפעמים אנחנו תקועות במצרים. מוצאות את עצמנו עבדים של איזה פרעה רשע. ופרעה יכול להיות כל דבר: קושי בקיום מצוות… קושי בלימוד תורה… קושי בקשר עם הקב"ה… קושי בעולם שמבלבל ומסתיר על אלוקות.
איך נצא משם? אנחנו כל כך שקועות ברע. כל כך התרגלנו כבר למציאות הזו, של להיות עבדים. ואם זה תלוי בנו – אולי אנחנו אפילו רוצות להשאר…
התוועדות אחת. שיחה אחת. משהו, שקורה ופתאום את אומרת לעצמך: "אני יוצאת ממצרים!"
ואז צריך מהר מהר לברוח לפני שתתחרטי ותרצי לחזור.
קודם כל – לצאת. לקפוץ, לדלג. אפילו אם זה לא שייך אלייך. אפילו אם את בכלל לא קשורה למקום שאת רוצה להגיע אליו. לברוח! לברוח מהרע! זה הצעד הראשון.
ואחר כך… יש את העבודה היותר קשה. לעבוד על עצמנו. להזדכך, להאיר. ולזכור כל הזמן: את היעד שלנו, ואת כל המדרגות שטיפסנו בדרך אליו.
ובעבודה הזו – לזכור שיש לנו כוח! כוח של ממחרת השבת, כוח מעל לטבע! העבודה מאתגרת, אבל ניתנים לנו כוחות עצומים ונעלים. לזכור את זה!
היום ל"ג בעומר – ל"ג אותיות גל.
"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" – בתוך ספירת העומר, לכאורה לפני שאנחנו מוכנים לקבלת התורה – יש יום של אור.
הרבי אומר, ממש בסוף המאמר, שבל"ג בעומר מתגלה פנימיות התורה, באופן שהיא מאירה את הכל! הקב"ה גולל, מסיר מעל העינים שלנו את המסכות, ואנחנו רואות אלוקות.
ביום הזה, כל אחת מקבלת תוספת מיוחד של כוח להמשיך לצעוד בדרך שלה – ובכלל לא משנה איפה היא נמצאת! – כי ביום הזה כל אחת מקבלת טעימה מהיעד שלה. מהתורה שהיא רוצה לקבל.
ואנחנו נגיע לשם.
קול שופר הולך וחזק…
שבת של גאולה אמיתית ושלימה!
מקורות:
מאמר ד"ה "וספרתם לכם" ל"ג בעומר תשי"א.
היום במקום להפנות אתכן לאיזה ספר אני מפנה אתכן לצאת לתהלוכה!
כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו – הרבי אומר שרשב"י מגיע וצועד בכל תהלוכה. זה הזמן!!!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
שוב אני..
הסתבכתי עם התשובה על פורים בסוף (וגם מה קשורה דרגת עצמות לפורים?) תוכלי בבקשה לנסות להסביר שוב?
מה קורה אחרי שהצייר מצייר..?
אחרי שהצייר מצייר, או אפילו אחרי שאת עושה פעולה כלשהית – שוטפת כלים. מקפלת כביסה.
*בשעת הפעולה* – השכל שלך מלובש בכוח העשיה שבידיים. את צריכה את השכל כדי לדעת איזה בגד שייך למי וכמה סבון ומים לשים על כל כלי וכד'. כלומר בשעת הפעולה השכל לא נמצא במקום הרגיל שלו – המוח; אלא הוא מתלבש בידיים.
אבל *בגמר הפעולה* – אחרי שאת מסיימת את הפעולה – שוב את לא צריכה שהשכל יתלבש לך ביד. מה שאומר שהשכל חוזר בחזרה למוח.
זה דומה למה שקורה בשבתות וחגים בעולמות העליונים – 'כוח השכל' כביכול של הקב"ה שעד עכשיו התלבש ב'ידיים', כלומר בעולם העשיה, עולה בחזרה ל'מוח' – כלומר עולם הבריאה. כי שבת וחג זה כמו שהקב"ה סיים לעשות את המלאכה שלו.
אם זה עדיין לא מובן תשאלי שוב.
דרגת עצמות קשורה לפורים בגלל שהנס של פורים הוא נס בתוך הטבע. כמובן שכל מה שקרה במגילה ה' עשה! אבל זה לא היה שידוד מערכות עולם. הנס התלבש בדברים 'מקריים'. אפילו שמעתי מתלמידת תיכון בבית ספר לא דתי שהמורה שלה בשיעור 'מקרא' (ה' ישמרנו) טענה שאסור לחגוג את פורים כי היהודים טבחו בגויים. קראה לזה רצח עם. הדוגמא הזו מראה כמה אפשר לעוות את סיפור המגילה, כי למשל בקריעת ים סוף אי אפשר להגיד שזה היה טבעי… הים נקרע. זה נס. אבל פורים – הכל פוליטיקה כמו שאומרים.
ולכן דווקא זה קשור לעצמות. כי עצמותו יתברך היא למעלה מכל הניסים. ולכן דווקא בניסים בתוך הטבע, העצמות מתגלה. גם היום יש לנו גילוי העצמות – דווקא בגלל שכל הניסים מתרחשים לנו 'במקרה'. עצמותו יתברך כ"כ נעליית שהיא מחביאה את עצמה בתוך הטבע.
שןב – אם לא מובן תשאלי שוב!
בעצם, הכוונה שצריכים להעזר במוח בשעת הפעולה, כי אחרת היא לא הייתה מתבצעת?
אז לא כל-כך הבנתי את הנמשל.. אחרי ששת ימי בראשית הקב"ה לא "הניח"(כביכול) את ה"מוח" שלו מהבריאה, אחרת העולם היה חוזר לאין ואפס.. הקב"ה כן ממשיך לחיות אותו בכל רגע ורגע, לא היה פה "גמר הפעולה"(זה לא כמו צייר, כי צייר שמצייר ציור הוא לא עסוק באותו ציור כל חייו. אחרי שהוא מסיים ליצור – המוח שלו כבר לא עסוק בזה יותר)
זה כל העניין של השגחה פרטית? אז למה זה נקרא שהנס "מתלבש" בתוך הטבע? זה בעצם לא נס(נס הוא דבר על-טבעי), סיפור פורים נראה כביכול בעיינים שלנו כ"טבעי" ויש שיוכלו לומר שזה סיפור מקרי לחלוטין.
(בלי קשר) כשקורה דבר "טבעי" – הוא נעלה יותר מ"נס"? כי אם כן לא הבנתי למה.. נס תמיד נשמע עצום הרבה יותר:)
וואו.. יצא לי ארוך. אני ממש מתנצלת.
תודה רבה!
הכוונה שהמוח צריך להתלבש ביד בשעת הפעולה. או שהיד משתמשת במוח, כן.
אבל אחרי שהפעולה מספיקה המוח לא נעלם! עדיין יש לצייר מוח – נכון? אצל הקב"ה, ה'יש מוח' מכוון כנגד עולם הבריאה. לכן בשבת, העולם מתקיים מעולם הבריאה ולא מעולמות יצירה ועשיה.
העולמות, הם בעצם בחינות…
וזה בדיוק החידוש של פורים! נס שרואים בגלוי שזה נס – נראה במבט ראשון הרבה יותר עוצמתי, הרבה יותר ניסי. זה בדיוק שינוי התפיסה שעושה אדמו"ר הזקן – דווקא אלוקים כמו שהוא מלובש בטבע קשור עם עצמות. למה? אוי זה מסובך… חח. זה דבר שלקח לי שנים להבין. אולי באחד הפוסטים ארחיב על זה… מודה ומתוודה שהשבוע הפוסט היה פחות מונגש ל'עם'. דיבר גבוהה גבוהה ועל דברים מאוד עמוקים… קחי את זה כטעימה;) מתנצלת
מדהים!
תודה עלזה:)
איך חייכתי כשקראתי את זה (גם בגלל מה שכתבת וגם כי קראתי את זה)
אני חייבת לך תודה כזאת ענקית על כל פעם שאני קוראת את הפוסט שלך שאני לא יודעת איך להודות אז ביי, סופשבוע טוב גם לך:)
הבנתי גם את הקטע עם המחשבה וזה שזה חוזר עליו ?
ואני גם לא הבנתי את הקטע עם הנס בטבע זה הרי לא טבעי שהמן היה במקרא שם ואסתר במקרא מלכה הכל היה תיכנון של הקבה? ואיך עיניין זה מתקשר לעיניין שהקבה לא רואה הבדלים בבריאות?
תודה
ואת אלופהה
ברור שכל פורים הוא נס אחד גדול! ברור שהמקרים האלה היו מכוונים מלמעלה! אבל זה בדיוק הנקודה – הנס התלבש בתוך מקרים. הנס התחבא בתוך הטבע הרגיל של העולם. לא קרה שום דבר על-טבעי. כמובן שהקב"ה סידר הכל – אבל הוא סידר את זה בצורה כזו *שבקושי ראו אותו שם*. לכן פורים קשור לעצמות. העצמות שהיא כל כך גבוהה עד שהיא מסתתרת בתוך הטבע.
ואיך זה מתקשר לעובדה שהקב"ה בדרגת העצמות לא רואה הבדלים בין הדרגות השונות? זה קשור כי פורים קשור לעצמות. והעצמות לא רואה הבדלים בין העולמות, וגם הניסים שבאים מבחינת העצמות מלובשים בתוך הטבע.
אני מודה, זה משהו שקשה להבין אותו. למה אם הדרגה הזו כל כך גבוהה, לא רואים את הניסים. גם לי זה עדיין לא יושב ב100%… אבל אני ראיתי שאם לומדים משהו שוב ושוב עם כל פעם זה נהיה יותר מובן…
ודרך הגב
שבוע הבא תעשי גם על פורים?
תודה
בעז"ה!
איזה יפהה!
תודה הערת אגב:)
גוט שאבעס!!
וואו איזה השקעה
תודה רבה:)
מה שאני כל כך אוהבת בחסידות בקשר לחגים זה שכל חג בפני עצמו הוא החג הכי מדהים ואדיר, יותר מכל החגים ביחד.
והיה לי ממש כיף לקרוא מה שכתבת
וגם תודה שהבאת את הווארט של הצ"צ
וגםם
גוט שבת ❤
תודה תודה תודה
קראתי מרותקת
❤❤
את לא מבינה אפילו כמה אהבתי.
כתבת כזה בהיר וברור.
היה לי תענוג לקרוא אותך.
תודה וגוט שאבעס.
ואו. את כותבת נורא מעניין.!!
תודה על הבלוג המהממם הזה..:)
יאללה… גוט שאבעס?
אוף, פיספסתי את המאמר של שבוע שעבר.
אני רוצה לקרוא את שניהם לעומק, וזה יקח לי זמן. מקווה שתקראי אחר כך את התודות שלי והשאלות שלי.
תודה רבה רבה רבה!
אלופה!