טיפה של פרטיות
השבוע הלכתי למסיבת יום-הולדת של אחותך בגן טרום חובה. כשחזרתי, אמרתי לאבא: "יש לי משהו לספר לך".
מייד האוזניים שלך התחדדו והתארכו כמו שתי אנטנות, על מנת לקלוט מה אני הולכת להגיד לו.
"אתה שומע" אני פותחת "אמא של אחת הבנות שגם הבת שלה חגגה יומולדת, שואלת אותי: תגידי, זו הבת הבכורה שלך? צחקתי ואמרתי לה שזו הבת ה-7 מתוך 9. הלסת שלה נפלה בתדהמה, והיא אמרה לי: ממש לא רואים עליך…!! שאלתי אותה: ואיך אמורה להראות אמא ל-9 ילדים? היא התחילה להתבלבל ולגמגם, ואמרה לי: לא יודעת… לא ככה, כמו שאת נראית… תגידי – היא מוסיפה להקשות – איך את עושה את זה? זה לא קשה? זה נשמע לי בלתי אפשרי…
ואני עונה לה את התשובה הקבועה שלי: מכירה משחקי מחשב? יש שלבים. שלב 1,2,3,4 וכן הלאה. את בתור השחקן – לא מתחילה משלב 9, אלא מהשלב הראשון, וכל פעם כשאת מתרגלת לרמת קושי מסוימת, את מצליחה לסיים את השלב ועולה לשלב הבא. לדעתי ככה זה עם הילדים. את מתרגלת לאחד, ואחר כך מצליחה להתרגל ל-2 ביחד, וכן הלאה.
שנינו צחקנו יחד למשמע הסיפור, ופתאום שמענו קול שלישי שצוחק. זה הקול שלך. גם את האזנת לשיחה, כמובן.
את רגילה שמחמיאים לאמא על איך שהיא נראית. אמא שלך צעירה, לבושה בצורה 'עדכנית', וזה כיף לך כשאמא נראית כאילו היא אחותך, זה 'שויץ' כזה בין החברות, זה נחמד כשאמא מגיעה לתיכון לשלם שכר-לימוד והבנות רואות אותה, את מזמינה בגאוה חברות הביתה, וכו' וכו'.
חשבת פעם למה אמא נראית כך?
אני אגיד לך…
לפני שנים רבות, בארץ לא רחוקה, חיה לה בחורה צעירה. אמא. אבל היא עדיין לא הייתה אמא. רק בחורה.
יום אחד הציעו לה, לאותה בחורה, הצעת שידוך מצויינת. את אבא. רק שהוא לא היה אבא עדיין.
הם נפגשו, התלהבו אחד מהשני, והחליטו להתחתן.
(יום יבוא, וגם את תעשי את המהלך הזה, אפילו שכרגע יתכן שזה נראה לך רחוק רחוק….)
הם היו זוג צעיר, איך נאמר, נלהב, עם פרפרים בבטן, שכל העולם והיקום עוד לפניהם. היו להם חיים נפלאים.
הם טיילו, אכלו ביחד במסעדות, צחקו, סיפרו סודות אחד לשני, נסעו יחד לחתונות של חברים, לבקר את ההורים, ויום אחד התבשרו בבשורה נפלאה: עוד מעט הם יהיו אבא ואמא!
הם התרגשו מאד. חיכו בקוצר רוח.
והמתנה הנפלאה הגיעה – את!!!
נולדת באהבה רבה, טופלת למופת, פינקו אותך עד בלי די, שרו לך שירים, סיפרו לך סיפורים, הרימו אותך על הידיים, ואחרי קצת יותר משנה – נוספה לך אחות.
ואחרי זמן מה – עוד אחת.
ולאחריה – עוד אחד.
ועוד אחת
וכו'….
אז בהתחלה השלב ב"משחק" שלנו היה על 1. לקחנו אותך בסל-קל או בעגלה איתנו לכל מקום. ביום ובלילה. החיים המשיכו. עלינו לשלב 2 כשאחותך נולדה, ועדיין היינו נסחבים עם סל-קל + עגלה לכל מקום שרצינו ללכת. כמובן שכבר הלכנו הרבה פחות, אבל היינו מאושרים. יכולנו לדבר על מה שרצינו, מבלי שאף אחד ישמע/ יתערב, כי עדיין הייתן קטנות ולא הבנתן במיוחד את כל הפטפוטים שלנו.
כך עלינו שלב אחרי שלב, ונראה לי שעכשיו הגענו לאחד המאתגרים ביותר. בנות מתבגרות.
לבנות מתבגרות יש רדאר מיוחד, כשהן שומעות או חושדות או מבינות שיש משהו שאמא ואבא רוצים לדבר עליו הן תיכף ומיד מתייצבות שם.
וכשאני אומרת שם – אני מתכוונת לחדר ההורים בדרך כלל.
בדיוק הן מחפשות פינצטה, גומיה, או כל דבר אחר שיכולים להעלות על הדעת שאולי הוא שם.
"רק רגע אני לוקחת והולכת" את אומרת כשאת רואה את מבטינו שמסמנים לך להתחפף בהקדם.
ואחר כך אני שבוע נראית כמו יצור חד-גבה כי לקחת לי את הפינצטה ושכחת להחזיר, ושכחת איפה הנחת אותה, ובבלאגן שלך את לא מוצאת אותה, ולי אין איך לסדר את הגבות שלי כי זו הפינצטה האחרונה שנשארה לפליטה מכל אלה שכבר העלמת לי…
(אגב, זו הסיבה שהפינצטה מלכתחילה אצלי בחדר ולא אצלך).
אז לידיעתך ילדה שלי, פעם אמא ידעה איפה כל סיכה נמצאת בבית. כל כפתור, כל פיפס. זה היה כשהייתן קטנות. היום אם אני מוצאת את מברשת השיער שלי בבוקר, אני אומרת תודה…
החדר של אמא נהיה תחנה מרכזית. אין לה טיפת פרטיות.
נכנסים לוקחים יוצאים.
נכנסים מחזירים (נדיר) יוצאים.
נכנסים ויוצאים סתם.
נכנסים ולא יוצאים.
ואז מתחילים הסיפורים, שיחות נפש ומה לא – – –
העיקר, אמא כבר לא תאמר לאבא את מה שרצתה. "אוזניים לכותל" זה כבר משאלה בבית שלנו. האוזניים מסתובבות בכל מקום. לא רק בכותל.
אז באמת שאין לי בעיה להשאיל לך את חולצת הבסיס שלי, אני מאושרת שאני יכולה לתת לך את נעלי הספורט שלי מדי פעם – כי אנחנו באותה מידה, ואת אוהבת יותר את שלי מאלה שקנית לעצמך, וקצת נמאסו עליך כבר.
אבל גברת מגונדרת! אנא זכרי שהדברים הם שלי. החדר גם שלי ואת אמורה לבקש רשות, ולא להכנס או לקחת חפצים – כאילו אנחנו שותפות בפנימיה.
תארי לעצמך מה היה קורה אילו אחותך הייתה לוקחת לך משהו, נניח שרשרת, בלי רשות?
האדמה הייתה רועדת, הציפורים היו עוזבות במנוסה את צמרות העצים מפחד הצרחות שלך…
אבל הדברים של אמא – הפכו ציבוריים.
את יודעת, כשהייתי בחורה לא הייתי מסכימה שיתיישבו לי על המיטה אפילו. אמא שלך איסטניסטית שקשה לתאר. היה אסור להיכנס לחדר שלי, להשתמש בשירותים שלי, לגעת במדפים שבחדרי, חלילה מלפתוח את אחת המגירות.
והיום אני מתגברת על עצמי. שותקת. מבליגה.
כי זה לא אשמתכם שאני כזאת מבפנים. ומצד שני – אני המאושרת באדם שיש לי ילדים, והם נפלאים ומקסימים.
וזה עדיין לא פשוט לי.
אז כשאני מרגישה חנוקה, שכבר אין לי פינה משלי, שאני לא יכולה להחליף מילה עם בעלי מבלי שכולם יתערבו –
אני חוזרת אחורה בזמן, לזמן ההוא שהיינו זוג טרי, רק אני ואבא. אומרת יפה שלום, ויוצאת עם אבא לדייט.
וזה בעצם הסוד שלי, לאיך שאני נראית ומרגישה.
או שבעצם זה לא סוד בבית שלנו, שחוץ מזה שאני מאד מעריכה את אבא, אני גם מאד מאד אוהבת אותו, ובגלל זה משתדלת לשמור על אווירת ימי הכלולות שלנו, גם אחרי 17 שנות נישואין.
לכן, אל תכעסי עלי יקירתי, ואל נא תאמרי:
אוף, אתם עוד פעם הולכים?
או: נמאס לי לשמור על סטערנא…
או: אמא, אפשר להצטרף אליכם?
כי אני חייבת טיפה של פרטיות בים השיתוף של חיי, ואת רוצה אמא צעירה מאושרת ויפה.
אז האינטרס שלנו משותף בסך הכל.
ואת צריכה ללמוד קצת לשחרר
וזה הכל.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
43 תגובות
מכירה את זה(:
יש לי אמא ממש צעירה. ואני בת 15. ותמיד חושבים שאני והיא אחיות!
אין לי כל כך קשר טוב איתה..אבל הדיבור שלנו הוא דיבור של 2 חברות מהכיתה(: וכשאני חושבת על זה עכשיו. יש בזה גם צדדים חיוביים וגם שליליים.
חיובי-
אווירה יותר קלילה! צחוקים! הרגשה שאפשר להגיד ולעשות דברים מבלי לקבל ביקורת כל החיים..זרימה. ובסך הכול נחמד שחושבים שאנחנו אחיות.
שלילי-
באיזשהו שלב..כשקשר בין הורה לילד חברי מדי, הילד לא מקבל את הסמכות של ההורה..הוא יכול לבקש ממנו משהו, והילד יקח את זה כבקשה של חבר..ויצפצף. שזה בעייתי..ואין להורה הרגשה של סמכות על הילד שלו.
אז מה עושים? ההורים צריכים למצוא את האיזון בין הקשר החברי, להצבת גבולות ולמשמעת. איזון.
יפה כתבת שרה שמחה! חייבים איזון.
בדיוק מה שאני משתדלת לעשות כל חיי כאמא.
אוהבת את התגובות שלך?
גמאני פעם הייתי מתעצבנת כל פעם שההורים שלי היו יוצאים ביחד.
היום אני כבר מבינה. אולי זה משו שבא עם הגיל, ההבנה הזאת.
אבל תמשיכי להסביר לה, זה יכנס בסוף;)
אלופה! אני מעריכה אותך למרות שאיני מכירה אותך
דבר ראשון, את כותבת מהממם!!! באמת!!! כל הזמן מחכה שיעלו פוסטים שלך!! שאלה לי אליך, את באמת אמא של סטערנא? כאילו, זה דברים אמיתיים?
דבר שני, אני ובת דודה שלי תמיד זוחלות על הרצפה כדי לשמוע את השיחות המעניינות של האמהות שלנו!!! תמיד הן מעיפות אותנו מהסלון כדי שלא נקשיב לשיחות שלהן, לא נורא!
עוד דבר, אמא שלי גם ניראת ממש צעירה!
כולם בטוחים שאנחנו אחיות!
לפעמים אפילו אומרים לאח שלי הגדול על אמא שלי- אשתך!
בקיצור ממש אהבתי את הפוסט הספציפי הזה ובכללי את הכתיבה שלך!
אפרת, בטח שאני אמא של סטערנא. אמיתי ביותר. סטערנא היא הבת מס' 7 אצלינו בבית. הפוסט הזה הוא אחד המשקף ממש את המציאות שלי.
ותודה על כל הפירגונים!!!
וואי, הפוסטים שלך זה אחד הדברים!!
בקשר לתוכן, גרמת לי ממש מבוכה. אני גם אחת שנכנסת מלא לחדר של ההורים שלי, לא בשביל לקחת משהו, אלא בשביל לדבר עם אמא שלי!
והיא מסכימה לזה.. כאילו, אין לה בעיה. היא אפילו שמחה מזה.
חושבת שבכל אופן להיכנס לחדר שלה זה בעיה?
אגב,אנחנו גם הרבה ילדים, כמעט פי 2 ממה שכתבת, וגם אצלנו בטוחים שאמא שלי היא נשואה טרייה + 2, מקסימום!
אומנם לא חושבים שהיא אחותי, אבל לא מאמינים גם שהיא אמא שלי?
העלת לי חיוך כשקראתי את הקטע עם המשחק'
אהבתי ממש!
תראי, אני כותבת בשם עצמי, לא בשם כל האימהות ביקום…
יתכן שלאמא שלך ספציפית זה לא מפריע- או שהיא מסווה את זה היטב….
לפי רוב הנשים שהכרתי- כולן מחפשות קצת פרטיות עם הבעל שלהן, וטבעי שהמקום הזה הוא החדר הפרטי של ההורים.
אצלינו בבית כשאני נכנסת לחדר- זה אקורד הסיום ליום ארוך ומייגע, ואין לי כח לראות או לשמוע אף אחד. ובכלל אני אוהבת שיש לי פינה פרטית משלי בכל הנתינה האינסופית כל הזמן.
אם זה חשוב לך- תשאלי את אמא שלך בכנות מה היא מרגישה בנדון- ותפעלי בהתאם.
אהבתי את הרגישות שאת מגלה בענין
אמא של סטערנא מה ענינים?
פוסט מהממם ממש וחשוב
אני יקח לתשומת ליבי פחות לחפור להם..חחח..
לגבי מה שתארת עם זה שהבנות שלך לוקחות לך תחפצים וזה, ממש הזדהיתי ואצלינו זה גם קצת הפוך, אמא שלי 'משאילה' ממני לפעמים תתיקים ותנעליים?
וזה הכי כייף בעולם!!
הכל טוב ב"ה!
התגעגעתי לתגובות הכיפיות שלך
הפוסטים שלך מעניינים.
אהבתי את הפתיחות שלך על הקשר שלך עם בן הזוג שלך לאורך כל התקופה שלכם יחד.
זה ממש מעניין לשמוע אישה בזוגיות שמדברת על זה בפתיחות. אולי תעשי פוסט על זוגיות? איך זה, מה יפה בזה וכו?
אני ממש אשמח זה נראה לי ממש מעניין
מזדהה עם התגובה , ובעד הרעיון
מאוד אהבתי את הפוסט!!
הוא כתוב בצורה מענינת וכנה,מעניין לקרוא על כל מיני דברים שקורים בבית מזווית של אמא..
חייבת להוסיף שזה לא אצל כל אחד ככה,אצלינו בבית לא נכנסים לחדר של ההורים כשההורים מדברים,ובטח שלא לוקחים דברים מהמגרות בלי רשות.זה משהו מובן מאליו אצלינו..
אבל חוץ מזה הכתיבה שלך יפה וקלילה וכיף לקרוא,מה עוד שהתוכן בדרך כללמעלה חיוך:)
מצחיק לדעת שאחרי הכל מה שחשבתי שקורה רק בבית שלי קורה אצל רב הבתים בישראל:)
מחכה לפוסט הבא!
כן זה רעיון
אולי גם לצרף איזה פוסט על פגישות וכזה??
גם אותי זה מעניין… נחמד שמדברים עלזה לפעמים XD
אחת, אל תשכחי שלא כולם פה הם באותו גיל… מה שמתאים לי"בתית לא מתאים לילדה בכיתה ז'..
זה צריך לבקש מאיטי- מנהלת האתר. מה שהיא תחליט- מתאים לי
וואו אני רציני אומרת, מפוסט לפוסט התוכן שלך נהיה יותר ויותר יפה!!
את מדהימה!! תודה ממש שהעלית למודעות
זה מהמם
באמת אין לי מילים. מבינה יותר את ההורים שלי כשהם יוצאים:)
תודה רבה על המילים החמות! אני באמת משתדלת שיהיה לכן מעניין
אני חושבת שסדרות חינוך כאלה עושים בארבע עיניים.. אני מרגישה ממש מובכת להשתתף במידע הזה
חחח מזה לא מביך אותי חח
וואו זה היה ככ יפה וחמוד לקרוא את זה!!!
אצלנו זה לא ממש ככה, אמאשלי למשל משתמשת במפתח…;) ממליצה לך!
ומעריכה מאוד שבכל זאת, על אף שקשה לך את מאפשרת לחדור לפרטיות… מקווה שגם אני ילמד להעריך ככה את אמאשלי…:)
מחכה לעוד פוסטים שלך!
תודה. מקווה שלא אאכזב אותך….
שלא יכאב לך, אני לא נעלבת, ואני ארגיע אותך ואומר לך שאני מנצלת את הזמן שאני מניקה את התינוק שלי- כדי לענות לכן כאן, בזמן שאני מניקה גם כך אני לא יכולה לטפל בילדי…
התגובה הנ"ל מיועדת לזו שכואב לה…. בטעות זה לא במקום הנכון
אמא של סטערנא, אני ממש אוהבת את הפוסטים שלך!! את כותבת מהמםםם ?
ואני ממש אוהבת את התגובה שלך?
וואי באמת לא החזרתי את הפינצטה..תודהשהזכרת לי!!!
היה שווה כל הפוסט;)
וואו . וואו . !
פשוט אחד הפוסטים היפים !!!!
אהבתי ברמות !!
אין . מהמם . !!
תודה .. ?
נשמה טובה את
היי אמא של סטערנא, אני ממש אוהבת את הפוסטים שלך!!
זה לראות את כל מה שקורה בבית מפרספקטיבה שונה, של האמא. וזה ממש כיף ועוזר לפעמים
ואפשר לומר גם מכין אותנו קצת לעתיד?
אני מגיבה פה לכולן- בתקווה שהפעם התגובה תיכנס במקום בו כתבתי אותה….
לכל הדואגות לילדים שלי- אני שולחת תגובת הרגעה:
אל תדאגנה, אני מגיבה לכולכן מהפלאפון- בזמן שאני מניקה את התינוק שלי. זה זמן שגם כך אני לא יכולה לטפל בשאר הילדים
גם אצלנו בבית זה קורה שאני לוקחת לאמא שלי את הפינצטה ושוכחת להחזיר.. אז אבא שלי עשה סלסילה ליד המראה בחדר הורים, ככה שאני נכנסת, משתמשת בפינצטה וישר מחזירה לסלסילה.. זה הכי טוב!
במקום שאני אקח את זה לחדר שלי ואמא שלי תחפש את זה..
אמא של שטערנא היקרה
כבר המון זמן שאני רוצה לכתוב אתזה
ומתאפקת
כבר לא יכולה.
מאוד מפריע לי שאת שותפה פעילה כל כך באתר הזה.
הפוסטים שלך מהממים.
מחכימים בטירוף.
אבל מה שמלחיץ שאחרי כל תגובה של בת את עונה לה.
זה נראה שאת כוווללל הזמן באתר.
הילדים שלך מחכים ליחס ממך……….
מקווה שלא תפגעי.
זה יצא מהלב שלי
מה מלחיץ? אני לא מבינה.
דווקא אני ממש אוהבת את התגובות שלה. מרגישה שזה מאוד יפה שיש עם מי לדבר אחרי הכתבה…
זה ראוי להערכה בעיני
גם לי זה קצת הציק..
אבל תשימי לב שניה, אם אני לא טועה היא מגיבה רק על הפוסטים שלה, מה שאומר שיום אחד פעם בשבוע/שבועיים היא מסתכלת מדי פעם…
וואי, אבל ממש לא מרגיש לי כמוך.
דבר ראשון, הפוסטים שלה מתפרסמים רק פעם בשבוע, ורק אז היא מגיבה.
דבר שני, מותר גם לה להיות על האתר הזה לפעמים. לא רק לנו מותר לשרוץ שעות על האתר.
וחוץ מזה, זה פשוט יפה איך שהיא מגיבה ככה אישי לכל בת. את יכולה ככה לקבל מענה ישיר על כל מיני דברים (שהיא מעלה בפוסט)
אני אישית מאוד אהבתי שהיא מגיבה לכל בת!
בכל אופן, אהבתי איך שאת דואגת לילדים שלה.. צדיקה אחת!
התגובה נכתבה משום מה אי שם למעלה…. חפשי אותה;)
וואו.
פוסט עמוס מאוד בתובנות..אבל יפה.
מעניין לקרוא על חייך(:
וואי פוסט מהמממ!!!! את פשוט מוכשרת ברמות עם הכתיבה שלך!!!!
גם אצלנו זה כל הזמן קורה שאני לוקחת את הפיצטות והמסרק וכו אבל בחיים לא בגדים ונעלים..
ואגב אני מזה לא מאלה שמכניסות תאף שלהם למה שההורים מדברים
אשרי יולדתך:)
ואוו אהבתי!
דווקא אני מזה לא מהאלה שנכנסות לחדר של ההורים וגם אנחנו לא באותה המידה אני ואמא שלי…
אבל הפוסט מגניב, התגית שלך עכשיו עוברת תחת הרשתית שלי?