רק שהכל בסדר/ 2

אמא של שירי

משחק כפול

ביצים. גבינה. סלט.
הם היו קרש ההצלה שלי הערב. ואני נאחזתי בהם עד כמה שיכולתי.
אם בד"כ ארוחת ערב פשוטה וקלילה כזו לקחה ממני כרבע שעה של הכנה, הפעם הסיפור היה שונה.
את בחדר שלך. הדלת סגורה. רק אלוקים ואת יודעים מה מעשייך שם והיכן היית כשאני חשבתי שאת בביה"ס. כמה טיפשה אני מרגישה. שלא השכלתי להבין שמשהו פה שונה.
תעצרי. אין טעם בביקורת הזו..או בדמיונות שווא.

אני עורכת את השולחן באיטיות. לא קוראת לך לבוא ולעשות זאת יחד איתי.
אני מתחמקת. אני מתחמקת מעצמי. מתחמקת ממך, ילדה שלי. מההתמודדות עם חוסר השליטה שלי במצב. את מתחילה לגלות סימני עצמאות אישיים משל עצמך. ואני מוצאת את עצמי מנסה להדביק את הקצב. תוהה לעצמי עד כמה עשית זאת קודם, ללא ידיעתי ואולי מאחורי גבי.

"מתי ארוחת ערב?" צעקה מאחורי דלת סגורה.
"עוד 5 דקות" אני קוראת אלייך מהמטבח.
הדלת שלך נפתחת ואת מגיעה עם הקוקס המבולגן הזה שלך שאני כ"כ נהנית לנענע מצד לצד גם כשזה משגע אותך. זה בלתי נשלט.
"מה, אמא, כבר ערכת הכל? בדיוק באתי לעשות את זה בעצמי.. טוב, תני לי אני אסיים את הסלט, לפחות בזה ארגיש שעשיתי משהו"
"תודה מותק, זה היה בול במקום, העגבניות לא עושות לי טוב עם כל היובש הזה"
"אויש, אולי תשימי את המשחה ההיא, של האלוורה.. בטוח שזה יעזור"
"כן, אחרי ארוחת הערב אשים.. לא רציתי לפני"

שאר בני הבית התחילו להיכנס למטבח ואני נשאבתי לסיפורים שלהם, מנסה להגיב, לתפוס ראש, להיות איתם, עם כולם. איכשהו, בין לבין, הגנבתי אלייך מבטים, ניסיתי לקרוא מתווי פנייך אם משהו קורה. מה מצב הרוח שלך. היית שקטה בארוחה. לא מידי. חייכת, צחקת עם כולם, אבל משהו היה שם. אני בטוחה בזה.
וכ"כ כעסתי על עצמי שעד לרגע שהמורה שלך התקשרה, אני מעצמי לא שמתי לב.

מקלחות. סיפורים. נשיקות לילה טוב לקטנטנים והבית שוב חוזר למצב הצבירה השקט שלו. כמו בכל לילה. אבא טס לכינוס. היינו ערות רק אני ואת. והפלאפון שלך.

זו הייתה הזדמנות טובה עבורי לתפוס אתך כמה דקות של שקט. אצלך בחדר, בסלון, במרפסת. את אוהבת את המרפסת. אולי לא היה מדי קר עבורה..
חייכתי לעצמי. כמה דרמה אני מסוגלת לייצר מעבר למציאות הקיימת. כמה חששות. במקום לעשות את זה פשוט ופשוט לגשת אלייך. נקי. רגוע. להיות פתוחה לשמוע כל מה שתספרי.
כל. מה. שתספרי.

אני קמה בבת אחת ואני ניגשת לחדר שלך בלי לחשוב יותר מדי מה אגיד לך ואיך. אני נותנת לזה לזרום. מה שיהיה, יהיה. ויהיה טוב בעז"ה.

כמה דפיקות נמרצות על דלת החדר.
"כן?"
"אפשר להיכנס?" אני אומרת תוך כדי שאני נוגעת קלות בידית הדלת
"בטח, בואי אמא"
אני פותחת את הדלת ואת שם, שוכבת על המיטה, עם הקפוצ'ון הענק הזה שעוטף אותך ואת הקוקס.
"היה כזה שקט כאן, חשבתי שכבר הלכת לישון"
"מה קרה? משעמם לך כשאבא לא כאן?" את מחייכת חיוך קטן
"קצת.." אני מודה ומתיישבת לידך. "מה את עושה? משהו מיוחד? אני מפריעה?"
"האמת שלא. לא עושה משהו מיוחד.. בדיוק התלבטתי אם ללכת לישון או לא"
"ומה החלטת? עייפה?"
"האמת שלא כל כך.."
"רוצה שנכין לנו כוס שוקופלת ונשב קצת במרפסת? יש אוויר טוב"
"ממ.. טוב.. בואי"
"את לא חייבת" אני קורצת לה "אם יש לך משהו יותר חשוב, או שיעורי בית, זה בסדר.. סתם, חשבתי שזה יהיה נחמד."
הנה. אמרתי את זה. באגביות. לא נגעתי בנקודה ישירות. הזכרתי את ביה"ס. וזה עבד.
הפנים שלך נאטמו לשבריר שניה.
אם לא הייתי בוחנת אותך ככה מקרוב, כנראה שלא הייתי שמה לב.
"לא יודעת אם יש לי ש"ב.. צריכה לבדוק.. בכל אופן אין לי ראש אליהם עכשיו. אני רוצה שוקופלת. עשית לי חשק.. שאני אכין? את?" ואת כבר בדרך למטבח.
"מה שתרצי..לי לא אכפת להכין"
"אני אכין" אמרת לי. "ואת בינתיים תשבי לידי במטבח ותאמרי לי מה המורה שלי אמרה לך"

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
משגרת חוויות לשגרה
new-emotion-icons_11

Hola_mybest

מכירות את התחושה שעובר עוד יום ועוד יום, בלי שום מטרה? כשאת יושבת על הספה ובו...
כי באמת לא עזבתני
חיתוכי-אייקונים-ריבועים_54

הכוזרית הנודדת

גם כי הלכתי בגיא צלמוות בין מיצרים, בצר ומצוק שסגרו עלי גם כי הילכתי אל תוך ש...
חיים את הזמן /צו
emotion_icon_30

דרשנית בהתהוות

פרשת השבוע שלנו (כמו הקודמת) מדברת על הקרבנות, בין השאר כתוב בה על קרבן מיוחד...
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38

נקרעת מגעגועים 💔

ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
פוסטים חדשים
משגרת חוויות לשגרה
new-emotion-icons_11

Hola_mybest

מכירות את התחושה שעובר עוד יום ועוד יום, בלי שום מטרה? כשאת יושבת על הספה ובו...
כי באמת לא עזבתני
חיתוכי-אייקונים-ריבועים_54

הכוזרית הנודדת

גם כי הלכתי בגיא צלמוות בין מיצרים, בצר ומצוק שסגרו עלי גם כי הילכתי אל תוך ש...
חיים את הזמן /צו
emotion_icon_30

דרשנית בהתהוות

פרשת השבוע שלנו (כמו הקודמת) מדברת על הקרבנות, בין השאר כתוב בה על קרבן מיוחד...
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
אמא מורה?
7

אנונימית

היי, אז אמא שלי מורה בתיכון, וקצת קשה לעשות לפעמים הפרדה.. יש לכן טיפים איך ל...
לשאול?
21

קול שפוי👌

האם אתן חושבות שנכון לדון באתר כאן על כל נושא שהוא? כולל על נושאים מהותיים וכ...
שידוכים וליבי קליין-משתלב😆
27

.

טובב אז נתחיל בשאלה על השידוכים.. פליז רק מי שהתארסה וכו שתענה לי. קראתי בכל ...

9 תגובות

  1. ישש כבר ניבהלתי שגמרת את הקודם ככה..
    והייתי מסוקרנת פחדד!
    את כותבת פשוט מהמם!!
    אהה והלוואי שהייתי ככה רוצה לשבת עם אמשלי.. אני לא יודעת למה.. זה פשוט מלחיצ אותיי!!

  2. אני עדיין מנסה לנחש אם זה אמא שלי כתבת את זה…
    לפי מה שכתוב בסוף את זה כבר פחות נראה לי…
    את כותבת מקסים!!
    אני ממש מסוקרנת לדעת מה ההמשך של הסיפור הזה!
    לגבי המשפט האחרון: תמיד אפשר להרגיש אם הנושא הולך להיות על משהו שהמורה אמרה…

  3. גםלי ניתר הלב…יאבלה מחכה להמשךך
    ובאמת חמוד הקשר שלכם:) אותי זה היה מלחיץ אם אמא שלי הייתה אומרת לי בואי נדבר:\

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות