שגרה של יומיום

-לקום-לחיות-לישון-
מעגל קסמים,
רק שהקסמים לא משו…….
ואז אני שוב שואלת את עצמי,
למה זה טוב?
מה יוצא לי מזה?
ולמה זה קורה שוב-שוב-ושוב
ואותן השאלות,
אותן הבעיות,
ואותה החרטה,
חרטה תמידית,
כמו צל מעיב,
חלק בלתי נפרד מהישות שלי,
מזדנבת אחרי לכל מקום שאליו אלך,
בגופי או במחשבתי.
וזה מגרד ומציק,
כשמישהו או משהו עוקב מאחור,
ולא מרפה,
לא עוזב,
ואז אני מנסה לעשות עיקוף,
נוקטת בשיטת 'בלבל את האויב',
רק שבסוף,
במקום לברוח מפניו,
אני מוצאת אותו מולי
או במקרה אחר אותה,
בעמידה זקופה ומוצהרת,
כזו שאי אפשר להתחמק ממנה,
לעולמים……..
אז מה יש לי לומר?
סליחה, לא יקרה שוב….[???]
האומנם,
אני יכולה לומר דבר כזה,
להבטיח,
שהשגיאות לא תשובנה על עצמן?
לא
אני לא יכולה,
לשקר,
לעצמי,
בעצמי……..
אז כל שנותר לי הוא לקבל,
בזרועות פתוחות ומכילות,
גם את כל הטעויות והשגיאות,
ולקוות שהן לא תשובנה לבקר אותי יותר,
ותמצאנה להן חברה במקום אחר……
ושמעגל הקסמים הזה יפסק:)