פלאפון שמלאפון

icon_set_3_44
הרוצה בטוב

"רחלי?"
הסיפור שלפניכן נכתב בהשראת תגובה שראיתי באתר, לא זוכרת מי כתבה אותה אבל בזכותה הסיפור הזה לפניכן. הוא מיועד למחזיקות פלאפון מכל סוג שהוא; הפיקח (כמאמר מורתי)- הטיפש, החכם- המסמורטאפן ?
תהנו❤
"רחלי!!" יעל קראה לביתה הבכורה בפעם החמישית לשלוש דקות האחרונות ונאנחה בתסכול. למה היא לא עונה? היא הניחה את הקמח על השיש, הורידה את הסינר וניגשה לסלון. היא חייבת לדבר עם רחלי על זה, זה ממש לא לעניין.

יעל נכנסה לסלון ועינייה חשכו. הכל היה הפוך ואף אחד מהילדים לא היה שם חוץ מרחלי שראשה היה תקוע בפלאפון.
"רחלי." היא נעמדה לידה, מנסה להסב אליה את תשומת ליבה.
"רחלי?" היא ניסתה שוב, מנערת קלות את כתפה של ביתה וקולה הפך חסר סבלנות.
רחלי הרימה את ראשה "מה?" שאלה בהפתעה.
"את לא שמת לב שאני קוראת לך כבר כמה פעמים?" יעל ביררה ומוחה החל לעבוד במרץ.

"רחלי." היא קראה שוב לביתה שהחזירה את ראשה לפלאפון.
"מה?" הפעם רחלי היתה חסרת סבלנות.
"אני קוראת לך מלא פעמים ואת לא עונה." יעל דיברה באטיות, משתדלת לא לתקוף כי היא ידעה שזה לא עובד.
"מתי קראת לי?" רחלי התפלאה, היא לא שמעה אפילו לא אחת מקריאותיהּ של אמהּ.
"עכשיו ולפני כמה דקות." ציינה יעל במתינות.
"אז לא שמעתי, סליחה." התנצלה וראשה שוב הורד לפלאפון וצחוק מתגלגל פרץ מפיה. אחת הבנות שלחה בדיחה קורעת מצחוק ככל הנראה.

"רחלי."
"מה עכשיו?"
"תניחי את הפלאפון בצד. אני מנסה לדבר איתך."
"בסדר בסדר. את לא חייבת להתעצבן." התמרמרה ושמה את הפלאפון לידה על הספה.
יעל נאנחה. "אני לא מרוצה מזה שאת כל הזמן תקועה בפלאפון. אמרתי לך לשמור על הקטנים ותראי מה הולך פה עכשיו."
רחלי סקרה את החדר במבטה והשפילה עיניים, באמת מבולגן.
"אני מבקשת ממך להיות יותר ערנית" יעל הורתה בסמכותיות שהיתה ידועה אצלה מתוקף תפקידה כמחנכת כיתה ז'.
"טוב" פלטה רחלי והחזירה את ראשה לאותו המכשיר.

"רחלי"
"מה??"
"חשבתי שסיכמנו שאת לא בפלאפון עכשיו."
"לא סיכמנו כזה דבר" רחלי התגוננה.
"אל תתחצפי רחלי. בכל מקרה תסדרי בבקשה את הסלון ותבדקי מה קורה עם הקטנים. אני צריכה לסיים להכין את הבצק של הפיתות" היא אמרה וחזרה למטבח לא לפני שהיא וידתה שרחלי מתחילה לסדר את הסלון.

 

"שלום" שמואל בירך את יושבי הבית בכניסתו והופתע לגלות שאף אחד מהם לא נמצא בסלון.
"יעל?" הוא הציץ למטבח והחל לפשוט את המעיל השחור שהיה עליו. "איפה כולם?"
"אהה שמואל" יעל אמרה בפיזור נפש "מתי חזרת?"
"עכשיו" הוא ענה מודאג. יעל היתה נראית לו מבולבלת, משהו שלגמרי לא מתאים לאשתו המסודרת והממוקדת.
"לא שמתי לב" היא נערה את ראשה, מנסה להתרכז.

"הכל בסדר?" הוא שאל חרישית, מוזג לה כוס מים ומגיש לה בזהירות.
"לא יודעת" היא לחשה וחזרה לחתוך את הסלט לארוחת הערב.

"אבא!!" ראובן נכנס למטבח בריצה וחיבק את אביו בשמחה "אתה יודע שהיום למדנו בגן על יצחק אבינו?" הוא שאל, נרגש מהדבר.
"וואו! באמת? איזה משמח" שמואל חייך וליטף את ראשו של ראובן, רווה נחת מכל הברה שבנו הקטן משמיע.

"איפה רחלי, צבי ומיכל?" שאל את בן הארבע שהסיכוי כרגע שהוא יענה לעניין היה גדול יותר מזה של אימו.
"צבי ומיכל בחדר בנים. מיכל הקריאה לנו סיפור על גַדי השובב" הוא ידֵע את אביו וברח בחזרה לחדר, חושש להפסיד סיפור נוסף.
שמואל חייך לעצמו בתענוג. ראובן כזה ילד מתוק ב"ה.

"מתי האוכל יהיה מוכן?" הוא בירר אצל אשתו ומשנענה הלך להגיד שלום גם לשאר המתוקים שלו. את חדר הבנים הוא עבר בחיוכים וחיבוקים נלהבים אבל כשבא להיכנס לחדר הבנות הוא נתקל בדלת סגורה. רחלי.
שמואל נשם עמוק, דפק קלות על הדלת הורודה ופתח.

"רחלי?" הוא שאל בעדינות, מחפש בעיניו אחר מבטה של בתו הבכורה.
"אממ?" היא חצי ענתה מרוכזת בדבר אחד ויחיד, בפלאפון שלה.
"רק רציתי להגיד לך שלום" הוא ענה, מרגיש לא נעים להפריע לה. הוא נסוג מהחדר, סגר את הדלת ושקע בהרהורים. הוא לא אמור להרגיש לא נעים להגיד לביתו שלום, האין זאת? הוא צריך להתייעץ עם יעל. הוא שם לב שהזמן האחרון רחלי נמצאת בפלאפון כמעט בכל דקה מהיום והם זוכים לראות את זיו פניה רק בשבת.

 

הארוחה היתה מוכנה וכולם היו כבר ליד השולחן רק רחלי נעדרה.
"איפה רחלי?" יעל שאלה את מיכל, מנענעת את ראשה ימין ושמאל, לא מרוצה מזה שהם קראו לכולם לארוחה ורחלי מתעלמת.
"היא בחדר נראלי" ענתה והחלה לאכול את הפיתה הטריה כמובן אחרי שנטלה ידיים וברכה.
יעל הידקה שפתיים והחליפה מבט עם שמואל, גם הוא נראה לא מרוצה.
"אגש אליה" אמרה יעל, נענית לבקשת בעלה שלא נהגתה בקול אפילו.
היא קראה לרחלי. במענה קיבלה 'עוד רגע' לא מחייב וחזרה לשולחן בולעת אנחה.
רחלי לא הגיעה לאכול איתם.

 

"יעל" זה היה שמואל. הוא נכנס למטבח והתיישב על כיסא ליד השולחן הקטן אחרי שסיים להרדים את ראובן וצבי.
"כן?" היא ענתה לו מהורהרת, שוטפת עוד כלי בערימה שבכיור החלבי.
"את גם חושבת על רחלי?"
"כן" היא נשכה שפתיים. היא חשבה שהיא פחות שקופה.
"אני חושב שאנחנו צריכים לדבר איתה" הוא שיתף את יעל במחשבותיו והרכין את ראשו במחשבה.
זרם המים פסק. יעל ניגב את ידיה והתיישבה לידו.
"אני גם חושבת ככה." הסכימה איתו, "זה כבר כמה זמן ככה אבל היום זה היה בלתי נסבל." הוסיפה חצי מיואשת.
"כן. היא הפכה לפחות סבלנית והכי מדאיג אותי שזה מפריע לאכילה הסדירה שלה" הוא שטח לפני יעל את דאגותיו.
"ניסיתי לדבר איתה על זה היום אבל לא כל כך הצלחתי" הודתה בכישלונה ומזגה לשניהם מיץ אננס בכוסות פלסטיק חד פעמיות.

"היא בחדר שלה?" שמואל ברר במעשיות ולגם ארוכות מהמשקה הקר.
"אני חושבת שכן"
"אז ניגש אליה עכשיו." הוא אמר וכבר קם.
יעל התרוממה אחריו מהכיסא באיטיות ונזכרה פתאום בזה שהיא צריכה להכין למחר מערכי שיעור, מזלה שהשעה רק תשע וחצי. היא אמורה להספיק.

 

שמואל דפק על הדלת בעדינות ופתח, מתעלם מאיתותיה של יעל שצורחים לו לא לפתוח בלי שרחלי תפתח.
"רחלי?" הוא קרא לה בעדינות ודפק דפיקה קטנה על הדלת הפתוחה.
אין מענה.
"רחלי?" הוא שאל בקול מתנגן מעט.
רחלי הרימה את ראשה בבהלה וידה נשלחה לכפות על ליבה. "מתי נכנסת?"
"לפני כמה רגעים" הוא ענה ברוגע, ביציבות, נשאר לעמוד שם בכניסה ויעל מאחוריו.
"אהה, הבהלת אותי" היא שמטה את ידה בחזרה על המיטה.
"אני ואמא רצינו לדבר איתך עכשיו, זה אפשרי?" הוא שאל את ביתו שראשה שוב הורכן אל עבר האורות המרצדים.
"כן" היא ענתה דווקא מיד בריכוז מלא, אך היא לא החזירה את המבט המתבקש. שמואל כלא אנחה.

"מצויין. מיכלוש, תוכלי לפנות לנו את החדר לכמה דקות?" הוא פנה לביתו השניה שהיתה בחדר.
"כן" היא הנהנה במרץ ויצאה מהחדר כמעט בריצה, לעוטה למלא את רצונו של אביה.

שמואל חייך מנחת ושלח מבט שוחק ליעל. היא החזירה לו מבט קודר מעט. הוא ידע שהיא חוששת ונתן בה מבט מעודד.
שמואל התקדם ראשון, הגיע והתיישב ליד רחלי על המיטה, אחרי שקיבל אישור כמובן. יעל נכנסה גם, סגרה את הדלת והתיישבה על כיסא המכתביה, מעט מרוחקת יותר.

"רחלי?" שמואל רמז בעדינות והיא הרימה מבט סוקר, בוחנת את הוריה. היא הניחה את הפלאפון לצידה, בדקה שהוא על מצב שקט והלבישה חיוך דק. יהיה מה שיהיה, היא מקווה שתעמוד בשיחה הזו כי הוריה לא הרבו לשוחח איתה בכזו רשמיות.
"כן?" היא שאלה אחרי שקט ריק שעמד באוויר או אולי הוא הכיל רוגע.
"מה שלומך?" שמואל שאל ברוך והישיר מבט נעים לתוך עיניה השואלות של בתו.
רחלי היססה לרגע והעיפה מבט באימהּ שהיתה בדממה מאז נכנסה אל החדר.
"אני בסדר גמור ב"ה" היא החזירה לאט, מנסה להבין את מהלך הדברים.

"שמח לשמוע" שמואל לא חייך, במבטו היתה רצינות תהומית ואכפתיות שליטפו לרחלי את הלב בלי שהבחינה בכך.
"איך היה לך היום בבית הספר?" הוא שאל, מעפעף מעט.
"היה בסדר גמור" היא ענתה בביטחון קצת חצוף, קצת ממוסך.
"את רוצה לפרט?" הוא שאל אותה אחרי שהחליף מבט שואל את יעל, והיא הנהנה לעומתו.

"מה יש לפרט? היה בסדר" רחלי השיבה במבוכה או שמה בזלזול. היה לה יום רגיל לגמרי. היא הגיעה הבוקר באיחור, נרדמה בשיעור הראשון וישנה עד סיומו של השני. אכלה ארוחת בוקר עם החברות שלה, השתתפה בשיעור מתמטיקה שהתקיים לאחר ההפסקה, קיבלה חזרה מבחן עם ציון בינוני כמו תמיד, הרכזת עצרה אותה לשיחת משמעת אחרי תלונות יום האתמול של המורה ללשון על שפיטפטה כל השיעור, בתוספת נזיפה ובירור קל לגבי האיחורים החוזרים ונשנים, עוד שיעור, ועוד כמה ולבסוף היום נגמר והיא הגיעה הביתה. מה יש לפרט? יום רגיל.

שמואל הביט בה במבט מרוכז, מבחין בכל תנועה בשרירי פניה שהרפו והתכווצו לחלופין.
"טוב. אם את אומרת" הוא החליף עוד מבט עם יעל. "רחלי," הוא החל, מנסה לעשות זאת בצורה האפקטיבית ביותר, "כאב לנו היום שלא הצטרפת אלינו לארוחת הערב. למה לא הגעת?" הוא שאל בתום, יודע שהתשובה יכולה להיות לא כפי שחשב.
רחלי הרכינה מבט וחשה לפתע בבטנה שהתכווצה מרעב. "הייתי בפלאפון ושכחתי" היא הודתה באמת המבישה.
"אני מבין" הוא אמר בשקט, מהנהן לעצמו או אולי ליעל שקמה ויצאה מהחדר. אז הם לא טעו.
"אמא סיפרה לי שהיתה לכן היום איזה חיכוך קטן." הוא ציין אחרי שהדלת נסגרה, לא מוסיף פרשנות.
"כן" רחלי לחשה בקול שרעד מעט.
"רוצה לספר לי מה קרה?" הוא שאל בעדינות, מנסה לכוון את השיחה.

"כן." היא שוב לחשה. "אמא ביקשה שאני אשמור על הקטנים אבל שקעתי בפלאפון כל כך שלא שמתי לב אפילו שהיא קראה לי. כששמתי לב, ראיתי פתאום את כל הבלאגן שהם עשו ו… אמא כעסה." היא סיימה בקול קודר והתכנסה בתוך עצמה.
"אני מבין רחלי" שמואל הניח יד על כתיפה. "זה נשמע שהמקרה תסכל אותך מאוד."
רחלי הנהנה בחוזקה. היא לא רצתה שזה יקרה, זה הפלאפון ששאב אותה. "אני גם נרדמת מאוד מאוחר בלילה ואז לא מצליחה לקום בזמן ומאחרת לבית הספר" רחלי לחשה וקולה גווע. מבטו הטוב של אבא פילח אותה. איזה גרועה היא. לא מגיעה לה שיהיו טובים אליה.

"זה נשמע שהפלאפון עושה לך לא מעט צרות." שמואל ריכז את העניין ורחלי לא העזה אפילו להניד ראש. מבטה היה מושפל. היא כל כך התביישה והיא עוד התחצפה לאמא בגללו.
"יש לך רעיון אולי מה לעשות?" הוא שאל אותה בפנים מבינות והזיז מפניה כמה שערות סוררות.
"אני לא יודעת." היא לחשה בקושי והרגישה פתאום איך ה'בסדר' של סדר יומה בבית הספר, לא בסדר בכלל. מתי ציונים בינוניים הפכו רגילים אצלה? וממתי זה שהרכזת קוראת לה נעשה שגרה?
"אני חושב שכדאי שננסה לפתור דבר דבר" החזיר שמואל בנימה מעודדת. "אולי כדאי שתגבילי לעצמך את הזמן שבו את עם הפלאפון" הוא הציע והיא עצמה עיניים ביאוש.

"טוב."
"מה טוב?"
"שאגביל את הזמן. אבל אבא, אני בחיים לא אצליח!" קולה עלה פתאום. היא הכירה את עצמה יותר מידי טוב, ושליטה עצמית היא לא אחת מהתכונות החזקות שלה, והוכחה לכך היתה השיחה שלה היום עם הרכזת. המורה ללשון העירה לה אין ספור פעמים אתמול והיא לא הפסיקה.

"למה את אומרת ככה רחלי?" הוא שאל באמת, לא מעכל את חוסר האמון העצמי שביתו סוחבת.
"אני לא טובה בזה." היא לחשה. "אבא, אולי אני אתן לך את הטלפון בלילה? ככה אני אצליח לישון ולא אתכתב עד שלו-" היא עצרה. היא לא מסוגלת לומר לאבא את השעות שבהן היא הולכת לישון. היא לא מוכנה לזה.

"אם את רוצה אז אני מסכים אבל בשאר היום את אחראית לעצמך" הוא הזכיר לה והיא הנהנה קלות, מבינה את גודל האחריות.
"אני כל כך מעריך אותך רחלי, כמה בגרות צריך כדי לשלוט ברצונות שלנו ולדעת להגביל את עצמנו." הוא אמר לה בחום והביט עמוק בעינייה שעדיין היו עצובות.
"אני חושב שכדאי שתדברי גם עם אמא, תתפייסו קצת" הוא אמר בדרך אגב וראה הזדהות בעיניה של בתו.
הוא נאנח קלות והתרומם לעמידה.
"אז נחיל מהיום?" הוא קרץ לרחלי והושיט יד קעורה.
פניה של רחלי הרפו מעט וצל של חיוך עיטר את פניה. "כן". היא הושיטה לו את הפלאפון שלה בהקלה.
"אז כל לילה בשעה עשר?" הוא שאל, סוגר פרטים.
"עשר וחצי?" רחלי היססה.
"סגור" שמואל חייך ברחבות לב.
"לילה טוב מתוקה" הוא איחל לה ויצא, סוגר את הדלת אחריו.

 

"מיכלי את יכולה לחזור לחדר" הוא פנה אל ביתו השניה כשהגיע לסלון וראה אותה מעיינת בעלון רנדומלי.
"טוב אבא" היא ישרה את הדפים הצבעוניים והעניקה חיבוק לאביה.
"לילה טוב" היא לחשה לו לאוזן והוא לה, כמנהגם הקבוע.

 

שמואל ניגש למטבח וצל של עייפות נחת עליו.
"איך היה?" יעל שאלה אותו מיד בפנים מתוחות.
"היא מדהימה" אמר, ולא יסף.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
מילות שאלות
newEmotionIcon_03_49

משפט, והרבה נקודות...

ואיך את יכולה לרצות עצב איך את יכולה כך לשתוק למה כשנקרא הוא אינו מתייצב וכמה...
משגרת חוויות לשגרה
new-emotion-icons_11

Hola_mybest

מכירות את התחושה שעובר עוד יום ועוד יום, בלי שום מטרה? כשאת יושבת על הספה ובו...
כי באמת לא עזבתני
חיתוכי-אייקונים-ריבועים_54

הכוזרית הנודדת

גם כי הלכתי בגיא צלמוות בין מיצרים, בצר ומצוק שסגרו עלי גם כי הילכתי אל תוך ש...
חיים את הזמן /צו
emotion_icon_30

דרשנית בהתהוות

פרשת השבוע שלנו (כמו הקודמת) מדברת על הקרבנות, בין השאר כתוב בה על קרבן מיוחד...
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
פוסטים חדשים
מילות שאלות
newEmotionIcon_03_49

משפט, והרבה נקודות...

ואיך את יכולה לרצות עצב איך את יכולה כך לשתוק למה כשנקרא הוא אינו מתייצב וכמה...
משגרת חוויות לשגרה
new-emotion-icons_11

Hola_mybest

מכירות את התחושה שעובר עוד יום ועוד יום, בלי שום מטרה? כשאת יושבת על הספה ובו...
כי באמת לא עזבתני
חיתוכי-אייקונים-ריבועים_54

הכוזרית הנודדת

גם כי הלכתי בגיא צלמוות בין מיצרים, בצר ומצוק שסגרו עלי גם כי הילכתי אל תוך ש...
חיים את הזמן /צו
emotion_icon_30

דרשנית בהתהוות

פרשת השבוע שלנו (כמו הקודמת) מדברת על הקרבנות, בין השאר כתוב בה על קרבן מיוחד...
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
אמא מורה?
7

אנונימית

היי, אז אמא שלי מורה בתיכון, וקצת קשה לעשות לפעמים הפרדה.. יש לכן טיפים איך ל...
לשאול?
21

קול שפוי👌

האם אתן חושבות שנכון לדון באתר כאן על כל נושא שהוא? כולל על נושאים מהותיים וכ...

65 תגובות

    1. תודה!
      ואני חושבת שכן. מאמינה שכמה כאלו קיימים. לא יודעת אם הם עדינים עד כדי כך אבל בהחלט יש אבות מקסימים וטובים. מכירה כאלו.

  1. יואו חחח כל כך אני >_<
    אני גם מכורה, וכל היום אומרים לי שאני בפלאפון ושאני צריכה ללמוד..
    מזדהה, סיפור מעניין ואמיתי, נכון, לא כולם מכורים, אבל אלה שכן מכורים, או שיש להם אחים מכורים דיי מזדהים, ומניסיון..

    1. מזדהה עם התגובה שלך. בתור אחת שהיתה מכורה מאוד. ועכשיו בני ביתה מכורים (אודה שכבר פחות)
      ובאמת באתי רק להעלות את המודעות שנשים לב לעצמנו ושנדע לעצור את עצמנו ולא רק לוותר

  2. את כותבת פשוט יפה.
    ו.. כמעט נמסתי מהאכפתיות והאמפתיה של האבא, הוא מדהים בעצמו. ורחלי מתוקה, גרמת לי לאהוב אותה.

  3. וואו זה היה יפה…
    וכן…גם אני חושבת שמקרים כאלה זה אולי מקרים נורא קיצוניים..
    אבל זה היה מהמם!!

    1. תודה רבה!
      ואני חושבת שזה בהחלט מקרה קיצון אבל את מכירה את זה שמגזימים דברים כדי שיחדור קצת? אז אלו מעשי

    1. כע. חשבתי על זה שאולי זה קצת לא אמיתי אבל אז חשבתי על זה שתמיד בכל הסיפורים עושים הורים יותר אגרסיבים ופחות נחמדים. החלטתי להביא לפה עולם שקיים. הורים והורות יכולים להעשות בטוב.
      לא אומרת שזה כולם אבל חושבת שזה קיים

  4. איזה יפה.
    אהבתי. איזה אבא אכפתי.
    יש לך כתיבה חמודה?
    אגב, אהבתי את הכותרת, זה מה שאבא שלי תמיד אומר שאני כל הזמן בטלפון…
    רק שהוא אומר: "פלאפון שמאלפון" כשהאל"ף לפני ה-ל'.
    ?? זה חמוד.

  5. אהבתי ממש את הסיפור, כתבת את זה ממש אותנטי?
    והיחס של ההורים למצב מעורר התפעלות. אני במקומם כבר הייתי מחרימה את הטלפון מזמן.?

    1. איזה כיף שאהבת! השתדלתי שיהיה אותנטי, שמחה שיצא טוב.
      ואני לא יודעת אם לא הייתי כמוך. אני חושבת שזה גם תלוי בילדה עצמה. יכול להיות שכל השיח הזה היה כושל, זה לא מובן מאליו שרחלי תסכים ותנסה לקחת את עצמה בידיים.

    1. רוצה לרצות! איזה כיף לאותך או את שמך ליתר דיוק.
      באמת פלא. אבל גם נפלאות קורות לפעמים?
      במיוחד בסיפורים. אומן שגם במציאות?

  6. אלוקיייים
    המון זמן שלא התרגשתי ככה
    העלית לי דמעות לעיניים!
    נשאבתי עמוק לסיפור, הייתי חלק מהדמויות, הרגשתי אותן, ראיתי את הפנים שלהן… בקיצור, קראתי באמת.
    והמשפט האחרון…
    כיף לראות את העולם ממבט של מבוגרים. שמעריכים אותנו. שדואגים לנו. שמסתכלים עלינו מאחורה ושומרים.
    נכון שזה לא קורה הרבה, אבל עדיין יש אנשים שאכפת להם מאיתנו…
    אוחחח איזה טוב בלב עשית לי עכשיו!

    1. מישל. איזה טוב בלב את עשית לי עכשיו.?
      איזה תגובה כנה וכיפית. את ריגשת אותי.
      ואהבתי את הפרספקטיבה שלך על המשפט סיום, זווית הסתכלות מעניינת ומעוררת השראה

  7. וואוו מהמם.
    אהבתי ברמותת
    האמת שזה נוגע לי כי יואוו כלכך תיארת את הסיטואציה כמו שיכול לקרות לי??
    אני לא מכורה כמוה חח אבל כן לגמריי לקחת אליי חלק מהסיפור;)
    תודה לך❤

    1. איזה נשמה את!
      מכירה את זה קצת על עצמי רק שלי כמעט לא העירו ואני הייתי השוטר של עצמי ששם לי פנס בעין כדי לראות את מצבי.
      ושמחה שאהבת?

  8. ווואוו וואוו וואוו!!!!. איזה כתיבה מהממת ועמוקה, אהבתי ממש ממש!!!
    נגעת בנושא רגיש אצלי…
    לי ב"ה ב"ה אין פלאפון חכמולוג (ההורים שלי לא מרשים לי, ובצדק… כי כמו שאבא שלי אומר "מי שיש לו פלאפון חכם, אז כנראה שהפלאפון חכם במקומו"…). אבל אצלי זה עם המחשב, אני מסוגלת לשבת עליו שעות על גבי שעות בלי להרגיש.
    ופתאום, לקרוא את הפוסט הזה, מראה לי איך זה נראה מהצד, ואיך לומר בלשון עדינה?, זה לא נחמד במיוחד לאף אחד מהצדדים…
    אולי הגיע הזמן שגם אני אלמד להגביל שעות…

    וגם, איזה הורים מדהימים יש לרחלי!!. אני מכירה כאלה שההורים שלהן התיאשו (או שלא איכפת להן…), ופשוט חבל על הבנות…

    1. כחול עמוק. כמוני כמוך עם המחשב. במיוחד ביום חמישי האחרון??‍♀️
      ולרחלי יש באמת הורים מדהימים. מעניין שמדברים על זה ככה, כאילו הם אמתיים. אולי בליבנו הם אמתיים. ובאמת חבל על בנות שהתייאשו מהן אבל אני חושבת שזה אחריות על עצמנו. מקווה שהקב"ה יפקח את ענייניי כולנו

  9. וואו! כזה יפה, כזה מושך, איזה כישרון!
    הכי תפס אותי המשפט האחרון במלבן הצהוב, איזה אבא מדהים וחמוד!
    הזוי שכל זה בהשראת תגובה של מישהי (של מי אגב?), זה רק מראה לי כמה השפעה יש לתגובות ודברים שאני כותבת כאן…
    מהממת ❤️

    1. חח תוכו רצוף אהבה. כתבתי בהתחלה שאני לא זוכרת של מי אבל אני חושבת שהיה בשם שלב או לב או משהו עם גל/ים. היא כתבה שזה מה שהיא סיכמה עם אבא שלה..
      וברור שיש השפעה!! את יודעת כמה תגובות השפיעו עלי אישית? עזבי את הסיפור והכתיבה, אני מדברת על עצמי ממש ועל אישיותי והלך חשיבתי.
      וגם אני אהבתי את הסוף ? הוא בא לי בהברקה חחח
      ותודה!!

  10. את כותבת כלכך יפה וחמוד!
    מהלב כזה. נמסתי:)
    איזה אבא טוב יש לה.
    הלוואי אם לכל אחת שצריכה הייתה אחד כזה..
    לייק ענק! מהמם.

    1. תודה תודתית לבך בת מוזרה!
      את האמת שגם אני נמסתי מהאבא הזה, הוא באמת חמוד. אני חושבת שכל אחד יש לה צורך במשו אחר, לא אחיד ומקווה שלכל אחד האדם הטוב הזה יגיע, גם אם זה יהיה בדמות מורה, חברה וכו'.
      תודה לך?

    1. אעעאאה אני גם שואלת. אומר לך מנסיוני עם ההורים שלי…
      היו ביננו המון מריבות בגלל זה, באמת. ניסיתי לדבר עם אמא שלי המון פעמים ותמיד זה נגמר בעוד יותר כעס עד שפשוט העדפתי להתפוצץ לבד. (אני האחרונה בבית אז תיבני את המצב)
      ופעם אחת, מהפעמים שדיברנו יצר משו של הבנה. אז אולי לנסות שוב ושוב לדבר זה עוזר. וגם קבעתי כלל שבארוחת צהריים שזה הזמן שלנו ביחד אין כניסה לפלאפונים, כולל אותי. שומרת על זה חזק.
      מעבר לזה שיחררתי. באמת שאין לי כח לריב.
      וואי, פרקתי. בהצלחה יקרה!

  11. אוקיי קודם כל חשוב לי להגיד שקראתי הכל בנשימה אחת ובלי להוציא את העיניים מהמחשב (כמעט כמו רחלי?)
    ודבר שני.. איך באלי להראות את הפוסט הזה לכמה אנשים.. שפשוט מפסידים את החיים שלהם בגלל המכשיר הזה.
    אני כ"כ שונאתתת אותו.
    כשאני מדברת איתם אבל בעצם שוכחת שכרגע אני לא קיימת רק הסמארטפון קיים.. אווף.

    1. זה מעניין מה שאת אומרת ומעציב תוך כדי. כואב לי.
      מזכיר לי שפעם היינו בטיול עם חברות ולא היה אינטרנט כי הפלא שלי לא חכם. רציתי לראות רגע משו פה באתר אז ביקשתי מחברה שלי את הפלא שלה לרגע. היא הסכימה אבל מה שיהיה נלווה זה 'את לא יכולה רגע בלי שותפות, אהה?'
      את האמת שזה קצת פגע בי. כי אני יכולה ועשיתי את זה פעמים רבות אבל את האמת שזה עיצבו אותי. כי היא היקרה, לא יכולה שניה בלי הפלא שלה בכלל!! ברמת המציק שאני יכולה להיות איתה והיא בפלא… (עד שהיא קולטת את עצמה..)
      שמחה שאהבת ונהנית!?

    1. שלום ככה אני.
      מעניין איך זה להיות בלי פלא כי לי היה פלא (אנמם פשוט) מגיל 11 כי הייתי טיפוס עצמאי שנוסע לאיפה שבא לו בערך?
      וזה ניסיון מטורף.
      תודה לך על החמאות, משתדלת תמיד?
      לוב יו אז וול

  12. יואו, יש לי פלאפון ואני קצת יותר מידי זמן ביום בפלאפון… שזה רע… אבל ממש רע…
    לאחרונה שקלתי כמה פעמים להחליף למקשים, מהלך קשה.
    וקוראים לי רחלי (חשיפה עצמית, מקווה לא להזדהות…) ואני פותחת את הפוסט וקוראת :רחלי??
    *צביטה בלב*

    1. אהבתי את הרגועה. מבינה למה התכוונת?
      נכון, זה קצת מידי הפי אנד. זה סיפור קצר, אין מן לתסבך דברים יותר מידי ולי לפחות, הסיפור עשה קצת תקווה דווקא בגלל זה. (או שאני פשוט אוהבת לרחף מחוץ למציאות כשאני קוראת)
      אני חושבת שלא תמיד צריך להיות רעים. לפעמים דברים מתנהלים על מי מנוחות והאמא קצת פחות נחמדה…
      תודה שכתבת. אקח לתשומת ליבי לפעמים הבאות בע"ה

  13. מ-ה-מ-ם-!
    ממש אהבתי,נכון וצודק לגמריי!!
    וים סוער, צר לי אבל הרוב מכורות, מכורה זה מילה גדולה,יש יותר ויש פחות אבל נדיר שבנדירים שמי שיש לה טאצ לא מכורה אפילו קצת..
    לפעמים לא שמים לב…ובנינו למי יש יותר זמן בחיים לאלה עם/בלי הפל? תבדקי:)

    1. תודה חני ?
      וחושבת שלא צריך לקרוא לכל אחת שקצת מגזימה עם הפלא מכורה. התמכרות זה דרגה אחת מעל.
      חושבת שזה מציק קצת שכל מי ששניה עם הפלא כבר קוראים לה מכורה. צריך לעודד לא להיות הרבה ולהיות מסוגלים בלי. לא לקורא לאנשים ומכור ולתת להם אישור על ההגזמה הקטנה שלם, משם המדרון חלקלק.
      חיים בלי פלאפון/ פלאפון פשוט/ פלאפון עם חסימה גבוהה (ואם זה בלי ווצאפ אז בכלל) זה איכות חיים באמת. זה משהו אחר!
      ממליצה לכל אחת לנסות איזה כמה ימים/ שעות בלי פלא. זה כיף ממש!!! (לפחות לי)

    2. ואני חושבת שכיום מה שהכי קשה להיות בלי פלאפון/ עם פשוט זה שכשאת עם בנות שיש להם סמארט לרוב מרגישים מחוץ לעניינים. מדברים על הסטטוס של זאתי, ועל הסרטון הזה ועל הבדיחה הזו.
      קרה לי מלא פעמים וזו אחת הסיבות שלפעמים אני שוקלת קניית פלא חכם. ואז מבינה שאני לא רוצה להיות כזו גם.
      מקווה שאף אחת לא נפגעה. זה פשוט בדרך כלל פועל יוצא

  14. הווו זה הרוצה בטוב. לכן הכתיבה כלכך יפה!!
    רק הפריעו לי קצת שגיאות כתיב ושגיאות מקלדת- כמו- לעוטה במקום להוטה…

    1. היי אני זו אני בשם בדוי. תמיד יהיו לי שגיאות כתיב כנראה אבל דווקא לעוטה לא היתה שגיאה. אני בדקתי לפני שכתבתי במילון שבאמת יש מילה כזו ומה המשמעות שלה לפני שכתבתי. הכוונה היא שהיא התנפלה על ההזדמנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות