עולם שכולו טוב

איך בדיוק?
הסתבכתי עם המלל אז בהצלחה:)
שנת 2021, דמות חשודה נראתה כשהיא נכנסת לחדר שסומן כמטרה מבעוד מועד.
ידה נשלחה לעבר הארון העליון, שם הונחה חבילה סודית.
כל המשימה הייתה חשאית ומסוכנת עד מאוד.
כשלפתע עב"ם נכנס בצעדי ניתור וטרף את כל הקלפים באחת.
"אניוואן, ידעתי שתהיי במטבח! מה את עושה?"
"אני?" אני סתם במהלך התחמקות משלל העבודות שמונחות בשולחן בסלון והיד שלי מכוונת לחבילת שוקולד שמסתתרת מאחורי הפודינג במדף למעלה. אבל אתה אח יקר, לא אמור לדעת כלום.
"לא, לא את. התכוונתי לשיש שמאחורייך.."
"מצחיק..מה אתה רוצה?"
"הרב נתן לי משימה להכין דבר תורה להתוועדות שתהיה ב–"
"בא נדלג לקטע שאתה מבקש ממני משהו ואז אני אומרת בנימוס 'לא' ואתה הולך, יאללה?"
"לא פייר, את אפילו לא הקשבת"
"אוקי, בכיין… כולי אוזן" אני יקריב הכל, רק תפסיק את הטון המציק הזה בדיבור שלך.
"בקיצור הרב ביקש שאני אכין דבר תורה ואני צריך שמישהו יבחן אותי"
"וואו, זה רעיון. אז למה שלא תלך ל'מישהו' ותבקש ממנו שיבחן אותך?!"
"לא מצחיק"
"טוב, תתחיל" נגמר שלב ההקנטות, לדאבוני.
"התחלתי… בעקבות כל המאורעות האחרונים שכללו אזעקות והתפרעויות של ערבים–"
"ה' ישפוך דמם, אמן כן יהי רצון" הייתי חייבת להוסיף, תבינו.
הוא שולח לי מבט מצמית.
"–אז הכנתי שיחה בנושא של אין רע יורד מלמעלה"
"איזה מזל, עכשיו כולנו יודעים שהוא יורד מלמטה. איפה היית עד היום?"
"תודה שאת מאפשרת לי לדבר, אני באמת מעריך את זה"
"זה לא פשוט, שלא תחשוב.."
"כן אני בטוח. בקיצור, אני יעביר לך את זה זריז… בעצם כשנבין שהקב"ה הוא כללות ושלמות הטוב נבין גם שהוא לא יכול לעשות רע. אלא שהטוב הזה עובר כל כך הרבה מדורים.. ובנוסף, לעיניים הגשמיות שלנו שלא יכולות לראות את הטוב–"
"הראייה שלי שש שש…לא יודעת מה איתך"
"יאוו, מי חינך אותך? אני כבר מגיע לסיפור… שקט"
"מי שחינך אותך, ילד. ואם לא אכפת לך יש לי דברים לעשות… במחילה מכבוד הרב וכו'"
"כן, כן. דברים לעשות.. השוקולד יחכה לך"
" חסר טאקט, יש דברים שלא אומרים בקול… זהו. אני שותקת כמו דג"
"אני אתחיל את הסיפור ודי"
'אוקיי' אני מסמנת לו עם השפתיים.

"הסיפור מתחיל ביהודי שהלך לרב שלו ושאל אותו: איך זה הגיוני שהכל טוב? מה טוב ב… כפירה למשל?
הרב חשב רגע ולאחריו אמר: יודע מה? אענה לך בסיפור–"
"מגניב, סיפור בתוך סיפור" אני משחקת את הילדה הקטנה עד הסוף.
"אימאלה! דג מדבר! לא אמרת שתשתקי?"
"אמרתי הרבה דברים…

"–ענה לו הרב בסיפור: פעם היה יהודי עני ששוטט מבית לבית לאסוף כסף למשפחתו. יום אחד הוא רואה בית שנראה אמיד וחשב שיקבל שם תרומה גדולה. דפק העני ופשט ידו לצדקה–"
"לא לא לא. זה לא ילך ככה! אם אתה רוצה שיקשיבו לך אתה צריך לספר מעניין. תחקה קול של עני צרוד ותצווח: 'יהודים רחמנים בני רחמנים, אם ברצונכם לתרום, עבור…' הבנת?"

"מה שתגידי. בקיצור הוא ביקש מהאיש שפתח לו את הדלת צדקה, ואותו האיש ענה לו: תקשיב, הייתי נותן לך בשמחה, באמת. אבל תחשוב רגע… אם הקב"ה רוצה שתהיה עני מי אני שאעשה ההיפך? מי אני שאתן לך צדקה ואערער על פסיקתו של הקב"ה?"
"חשיבה מעוותת" אני מסננת.
"לא כל כך..אני יכול להבין את החשיבה שלו, למרות שהוא טועה.. וזה באמת מה שהרב ענה לאותו יהודי שהגיע אליו… שבמקרים כאלה אנחנו צריכים וחייבים 'לכפור' כביכול, בהחלטות של הקב"ה… כי יש לנו כח לשנות אותם. אותו עשיר כן היה צריך להביא צדקה לאותו עני, גם אם זה ישנה את המציאות שה' קבע. במקרה שלנו שאותו הלך יהיה עני.. וזה בעצם הטוב שאפשר למצוא גם בדבר הכי שפל, בכפירה. ושנזכה כולנו לראות רק טוב גלוי תיכף ומייד ממש"
"אה, הבנתי. אותו יהודי חשב כאילו שאם הוא ייתן צדקה וישנה את המציאות שה' קבע הוא יכפור בו כביכול.. וזה הטוב שבכפירה לשנות את המציאות לתועלת."
"מדויק"

"תזכור שמעכשיו אתה לא יכול לקרוא לי אחות רעה!! כי בכל רע יש טוב וזה רק העיניים המשובשות שלך שלא רואות את זה…"
"והעיניים המשובשות שלי מזהות חבילת שוקולד בארון למעלה, תביאי שורה ואני הולך"
"אין לי מושג איך אתה אח שלי, באמת. יצור כזה…"
"אולי אני אח חורג… לכי תדעי"
"זה באמת מסביר הרבה"
"עכשיו תמצאי משהו טוב באח חורג"
"שהוא לא אח אמיתי"
"היית רוצה. תני שורה כבר"
אני נאנחת בהשלמה "קח שורה, שמן חסר מצפון"
"תמצאי משהו טוב בזה שהבאת לי שורה מהשוקולד 'שלך'…" הוא מחייך.
"אהבת את המשחק..אממ שיש עוד 3 חבילות שאתה לא יודע איפה הם" אני אומרת בניצחון.
"3 חבילות??"
"כן אח 'חורג' ויקר שלי" אני דוהרת לסלון, קצת בגלל העבודות שמחכות לי וקצת בגלל העב"ם ההמום שנותר במטבח.