שם הכל אחרת
כל יום. אותה שעה. אותו קו. אותו מושב.
כל יום. אותה תחנה. אותה דרך. אותם אנשים. אותו נוף.
זוהי שגרת חיי.
יום אחד המושב הקבוע נתפס ואני פונה לחפש לי מקום אחר. מתיישבת בצד השני של האוטובוס.
יוצאת לדרך. הנוף אחר. שונה. את השדות האינסופיים מחליפים כבישים הומים.
אולי טעיתי בקו? לא יכול להיות. זה האוטובוס שלי. אבל מה קורה כאן?
מסתכלת לחלונות בצד הנגדי, הנה הנוף המוכר. נרגעת.
אבל רגע,
זו אותה תחנה. אותה דרך. אותם אנשים. לא אותו צד. לא אותו נוף.
אולי גם בחיים זה ככה?
אולי כשאני רואה שדה פורח והאחר רואה קוצים ודרדרים, אולי זה רק בגלל שהוא יושב בצד אחר?
אולי בגלל זה הוא רואה שונה? גם אם אנחנו על אותה דרך? גם אם אנחנו חווים את אותה חוויה?
ואולי.. אולי אם אעבור לשבת ביחד אתו, אולי אז אבין אותו? אולי אז אבין את מה שהוא רואה?
אולי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
מסר אדיר ביותר!!!
העניין הזה של להבין את האחר…
וגם..עניין של הסתכלות, של 'איפה אני בוחרת לשבת?'….
ברבור לבן…חיזקת!!
אגב, שם ממש ממש מתוק!
אויי.. יפה
ואו מהמם!!! חתיכת תובנה. באמת שנתת לי נקודה למחשבה.
איזה חמוד!
כ"כ נכון!
ואיי את כותבת מהממם תמשיכיי 🙂
הפוסט מהמממם וכל כך נכון!!
וואו. אין לי מילים!!
איזו חשיבה יפה!! ובכלל הכתיבה!
וואו. פשוט מדהים!!
וואו נקודות חזקות.. אהבתי ממש
איזה הסתכלות מהממת! ואוו
אין מילים
אני בדרךכלל לא מגיבה,
אבל וואו! נדירר
פשוט מהמם (-:
וואי, כלכך נכון! אם אני רק אתיישב במושב שממול… אהבתי את הדרך שהעברת את המסר:)
חחחחחח
אני בחזור מהבית ספר תמיד עולה על אותו אוטובוס אותו נהג אותו מושב (בסוף בצד שמאל ליד החלון,יאייייי) ואם לא יוצא לי לעלות על האוטובוס הזה אני עצבנית לכל היום…..(חחח נשמע מוזר…..)
אהבתי ממש!!
ברבור לבןןןן–
זה פשוט—
המסר חזק מאד
והכתיבה מהממתת!!!!