מַצְפּוּן וּמַצְפֵּן.

שיהיה לצָפוֹן
מַצְפֵּן, מַצְפּוּן וְצָפוֹן.
צ. פ. נ.
שורש שצוֹפֵן בתוכו צֹפֶן מֻצְפָּן, אה?
כמה מרתק, אז נתחיל ממצפן;
מַצְפֵּן- מצפן הוא מכשיר לקביעת הצפון ולמדידת זוויות במשור האופק לצורך ניווט, באמצעות השדה המגנטי של כדור הארץ. באמצעות המצפן יכלו נווטים לנווט את מסעותיהם לכיוון הרצוי.

ומהו מַצְפּוּן- מצפון הוא מרכיב של נפש האדם המנחה אותו בתחום המוסר: מוביל לרגשות חמלה, אשם או חרטה, המדריכים את האדם או מייסרים אותו, בנוגע לפעולות, מעשים או חוסר מעשים, המנוגדים לתפיסת צווי ההתנהגות המוסרית כפי שהם נתפסים על ידו, או עולים אתם בקנה אחד.(עד כאן תודות לויקיפדיה, עכשיו תורי;)

ומה הקשר לצָפוֹן?
מצפון מתעורר כשאנחנו מתחרטים על משהו. הוא מעורר לחזור בתשובה, אך לפעמים מרב חרטה אנחנו נוטים 'לאכול את עצמינו' שזהו דבר שלילי מאוד ועלול להזיק ביותר, ואפילו להוביל לחסרון באמונה.
המצפון, מטרתו האמיתית להביא אותנו למעלה, לכיוון צפון לכוון אותנו כמו המצפן, לנווט לנו את דרכינו לכיוון הרצוי.
ולכן כשהמצפון מתעורר צריך לנתב אותו לחזרה בתשובה "תשובה", כהגדרת הרמב"ם, אינה בשום אופן "לאכול את עצמנו".

"תשובה", כלשונו, משמעה: "שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשה עוד, וכן יתנחם על שעבר, וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו" (הלכות תשובה פרק ב' סעיף ב').

"וכיצד מתוודין? ע"י שלוש שלבי התשובה- חרטה, עזיבת החטא ווידוי שזהו החלק העיקרי.
על ידי דיבורים קדושים של תפילה, וידוי ותחנונים לסליחה – חוזרים בתשובה.

התשובה, היא חסד ה', שמבטיח לחוטאים – סליחה וכפרה. מי שקיים את מצוות התשובה, כלומר התחרט, חזר בו ממעשיו וסיפר עליהם לה' – לא צריך עוד בשום אופן "לאכול את עצמו".

אם לאחר שקיים את מצות התשובה הוא ממשיך לייסר את עצמו על מעשיו הקודמים, משתמע מכך שהוא לא מאמין שהתכפר לו ואינו בוטח בה' שהבטיח מחילה לשבים.
שנזכה לעורר את מַצְפּוּנֵנוּ כראוי לכיוון צָפוֹן כמו המַצְפֵּן ושנזכה להאמין באמונה שלימה.