כמה כאב ובושה מרגישים.
רק רציתי לשתף…
אנשים בורחים, רצים, צועקים,
אפילו לא מסתכלים אחורנית.
הם חושבים שעולמם ניפלאים,
ויש להם רשות להרוס אחרים.
הם נמצאים במעגל, בבלון כמעט מנופץ,
הם לא שמים לב,
שהם פשוט חיים בסרט של הסרט.
אבל אני,
שיושבת בספסל האחרון, רואה הכל,
את הפרצוף המלגלג עד הניקוד האחרון.
נושכת שפתיים, למה שיסתכלו על העיניים?!
מסתכלת לכיוון אחר, אולי שם הכל אחר??
אבל לא, עוד מבטים מתנוצצים משום מקום,
ולי כבר נגמר הכוח להגיד ולהסביר,
די,
ואני שואלת את עצמי, תבינו יום אחד??? הלוואי.
ו…. בבקשה, כשאתם רואים אותי, תזוזו כדי שהכיסא יכנס ?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
אוי מהממת שאת אני מרגישה את הכאב שלך בין המילים..
אוהבתתת
שולחת לך חיבוק גדולל ?
כסא? ספסל? אני מבינה נכון?
המבטים והבושה הזאת הורסת אוף.. את כ"כ צודקת!
כתבת מושלםם
לא בטוחה שהבנתי עד הסוף, אפשר הסבר?
וואלה, לפעמים דברים נוגעים בי בלי אזהרה מראש….
את נשמעת בן אדם מדהים.
אחחח
דייי
וואו כמה שאני מרגישה כמוך
נגעת בי מאוד!!!
אנשים תסתכלו מסביבכם ואל תלכו תרמסו ולא תתחשבו באף אחד מלבד עצמכם?
וואי ?
מקווה שיהיו לך פחות מפגשים עם כאלו ?