חלק מהסיפור שלי. ושל כולנו.

emotion_icon_56
בטי

תלמדי להביע את הכאב
לפני המון שנים, באוקראינה הקפואה, חיו להם בשלוה אב ובתו. הבת הייתה מאד קשורה לאביה ושיתפה אותו בכל. את כל כאביה ותסכוליה הייתה פורקת, את כל חוויותיה הייתה לו מספרת, את כל דמעותיה הייתה בפניו שופכת. והאבא היה תמיד מקשיב לה ומכיל.
יום אחד, עיסקה חשובה הזדמנה לאב והוא היה חייב לנסוע לפרק זמן לא ידוע.
ערב נסיעתו, לקח הוא את בתו לטיול והביא אותה אל היער. היער היה גדול ומלא בעצים קטנים וגדולים. פנה האב אל בתו ואמר: "בתי היקרה, בחרי לך עץ אחד מבין כל עצי היער". הבת לא הבינה דבר, אך שאלות לא שאלה. היא חשבה, קצת היססה ובסוף סימנה באצבעה על עץ  גדול, בעל גזע עבה, שופע ירוקת ועלים.
הנהן האב ואמר: "בתי האהובה, נאלץ אני לנסוע בעבור סיבה חשובה. אך דבר אחד הבטיחי לי: בתקופה שלא אהייה, כל יום גשי אל העץ הזה וספרי לו הכל, את כל מה שבליבך. את כל מה שהיית מספרת לי לו הייתי נמצא. נהגי בו כאילו היה בן אנוש. תפרקי הכל והוא יקשיב לך."

 

ביתו נתנה את מילתה ובצוותא חזרו הם הביתה.
למחרת יצא האב למסע, וביתו לא שכחה את הבטחתה.
מדי יום ביומו, הייתה היא יוצאת אל היער, מתקרבת לעץ שלה ושופכת בפניו הכל. והוא, כמו שהבטיח אבא, תמיד הקשיב לה בשקט.
לאחר חודשים ארוכים, חזר האב אל ביתו, אל בתו. שאל הוא את בתו: " בתי האהובה, האם מלאית את בקשתי בתקופת היעדרי?"
ובתו, בעיניים נוצצות מהתרגשות, ענתה: " כמובן אבי, עשיתי ככל אשר הורית לי."
חייך האב אל בתו והציע: "רוצה את שנלך לבקר את עצך?" והבת הסכימה.
יצאו איפה שניהם, יד ביד, והלכו לכיוון היער. כשהגיעו אל העץ המוכר, הוציא האב סכין וכרת את גזע העץ. אז גילתה הבת שמבפנים הגזע רקוב. הרימה היא מבט תוהה לעבר אביה, סימן שאלה על פניה. חייך אביה ברוך וליטף את פניה: "בתי היקרה, רואה את את מצב העץ? הוא הרקיב לגמרי. בדיוק במצב הזה יכול היה ליבך להיות, לולא פרקת וניקית אותו כל יום."

 

את הסיפור הזה שמעתי מסבי, ששמע מאביו.
לסיפור הזה יש מסר נורא חשוב שחייבים לזכור: חובה חובה לפרוק.
אפשר לעשות את זה באלפי דרכים:
-לשתף מישהו
-לכתוב
-לצייר
-לצעוק
-לבכות
-לשיר
-ועוד
איש איש ואישיותו.

 

לא אמרתי שזה קל. מי כמוני יודעת עד כמה זה קשה. אומרים שאין חכם כבעל ניסיון, אז בואו, אני בעלת ניסיון. כי היה לי קשה. מאד מאד קשה. וכאב לי. והלב שלי נשבר ונשבר ולא היה יכול להשבר עוד. וניסיתי להעמיס עליו עוד ועוד. אבל עד כמה לב שבור יכול לסחוב?! הוא לא יכול. לא הרבה. ואני העמסתי עליו טונות. דחסתי ודחפתי, עוד יותר עמוק.
לא שיתפתי כלום. לא היה לי למי. לא כתבתי לעצמי, לא נתתי לכאב דרך להתבטא. אז הוא ביטא את עצמו בכח. בכל הכח.
קשה לי להרחיב בזה כי זה מאד מאד אישי ועדיין לא עיבדתי את כל זה מספיק טוב כדי לכתוב את זה פה. אז בוחרת לעצור כאן, בנתיים. (אני גם בטוחה שאם אני אכתוב, יצנזרו את זה…)
הייתה לי תקופה מאד קשה. והיא עודנה. אבל היא יותר נסבלת כי למדתי לפרוק קצת. בנתיים רק קצת.
עדיין לא שיתפתי אנשים במה שעברתי. ועוברת. אבל התחלתי לכתוב. אחרי תקופה די ארוכה שלא הוצאתי כלום. כתבתי. המון. ועדיין כותבת. וכן, זה עזר לי. ועוזר.

 

אז אלייך חיים שלי, שקוראת את זה עכשיו ומרגישה דקירה בלב. מההזדהות. כי כן, כולנו כמעט באותה בעיה. אלייך, שלא יודעת לפרוק, שלא מצליחה לשתף. שפוחדת אולי מתגובה. שלא מצליחה להראות חלשה. אני מתחננת אלייך: אל תשמרי הכל בלב. אל תשברי אותו כמו שאני עשיתי.
תמצאי דרך להוציא את הכאב, לתת לו להתבטא. כי יש דרך כזו. חייב שיש.

 

אם יש לך נפש תאומה, חברת אמת או הורים קרובים אלייך, אם יש מישהו בעולם שאת מרגישה בנח לספר לו, לפרוק. מישהו שיכיל אותך. אפילו שכנראה לא יהיה לו פיתרון. אבל את הרי לא מחפשת פתרונות. אם יש לך מישהו כזה, ספרי לו. קחי את הזמן שלך, אבל תוציאי את זה החוצה. זה יעשה לך טוב. כל כך טוב. אם זה חסום לך, ואת פשוט לא מצליחה להוציא את המילים מהפה, את יכולה לכתוב מכתב ולמסור אותו למי שאת בוחרת.

 

ואם אין לך מישהו כזה, שאליו את יכולה לפנות. אז אל תדאגי. כי יש עוד המון דרכים לשפוך את הלב. לאוורר אותו.
את יכולה לכתוב (כמוני). פשוט לקחת דף ועט ולשפוך מילים. בלי סדר. בלי היגיון. מה שיוצא. פשוט תכתבי. כל מילה שעולה לך. אפילו כל אות. תשפכי עד שהמח יתרוקן ממחשבות.
אחרי שעשית את זה, את יכולה לשמור את הדף. או לקמט, לקרוע, לקשקש.. מה שאת רוצה!
את יכולה גם לקחת דף חדש ונקי ולכתוב שוב, הפעם עם חשיבה, שיר או פוסט או כל מה שבא לך. את יכולה גם לפרסם אותו.

 

*

 

ויש עוד דרך לפרוק. אפשר לצייר. קחו דף ענק ומלא עטים, טושים, עפרונות, צבעים וכל מה שבא לכם ופשוט תציירו. שוב פעם, בלי סדר, בלי היגיון, בלי מחשבה. תבחרי צבעים באקרי. זה אולי יצא קשקוש ענק ומוזר אבל הי! זה בדיוק הרגשות שלך שמתבטאים פה. אז תני להם חופשי.
כשסיימת, את יכולה, לצייר ציור חדש. תחשבי מה את מרגישה עכשיו, איזה צבעים מסמלים את התחושות שלך ותציירי. זה בדיוק אותו פרינציפ של הכתב. תביעי את הרגשות שלך, את הכאב שלך, בצורה מחושבת יותר. את לא אמורה להראות את הציור הזה לאף אחד, אז שחררי. מה שבא לך. איך שבא לך. הכל מותר.

ואם הכאב שלך יותר מדי גדול. ואת לא מצליחה להוציא אותו לא בכתב ואפילו לא בציור. הוא מאיים מדי, חוסם, לא נותן, לא מרפה. אז תצעקי. פשוט. מאד פשוט. תני צרחה כזו, שכל העולם יזדעזע. שהכל יישבר. לא אכפת לך. את רוצה לשחרר את הכאב הזה אחת ולתמיד. זה לא משנה שאנשים יחשבו שהשתגעת. זה לא משנה שאולי אחר כך לא יהיה לך קול. שום דבר לא משנה. פשוט תקיאי את הכאב הזה בצרחה. מותר לך. וזה יקל עלייך.

כשכואב, אפשר לבכות. בכי משחרר. איך אפשר להסביר את התופעה המופלאה הזו? את המתנה שאלוקים נתן לנו. לבכות. להרפות. לתת לדמעות שהיו עמוק בתוכנו לזלוג. ולהתפרק עד שייגמר לנו האוויר.

אבל לפעמים, הבכי חסום. אצור, אגור במחסן שנקרא לב ולא מצליח לצאת. זה יכול להיות האופי שלך. זה יכול להיות העבר שלך. זה יכול להיות הכאב. כי הוא גדול מדי. יותר מדי. ואין לו אפשרות להתבטא. יכולות להיות לזה מליון סיבות.

אז יפה שלי, תעצרי לרגע הכל. תשבי רגוע ותחשבי איתי רגע. עד כמה כואב לך עכשיו. ועד כמה את רוצה לבטא את הכאב הזה שלך. לתת לו לצאת,לברוח,לשלוח אותו לכל הרוחות. ותחשבי על הסיבה שלא נותנת לך לבכות.

זה בגלל שאת לא רגילה להפגין רגשות, חולשה? זה בגלל שמאז שאת קטנה את חושבת שבכי זה לצומי? כל סיבה שהיא. אפילו הכי פשוטה. אפילו הכי דפוקה. אפילו הכי מוזרה.

כשעלית על הסיבה, תנסי לבטל אותה. תסבירי למח שלך כמה הסיבה הזאת לא נכונה. תסבירי ללב שלך כמה התחושה הזאת לא נכונה. מותר לך לבכות. מכל סיבה שלא תהייה. הכי מותר לך. תנסי לשחרר את החסם הזה שלא לא נותן לך להרפות ותנטרלי אותו. ואז, פשוט תתפרקי בבכי אינסופי. תבכי את הכאב, תבכי את כל הבכיות שלא הצלחת לבכות. תשושי על ההזדמנות ותטהרי את הלב שלך. כן, בכי מטהר.

 

*

 

ויש עוד אפשרות. את יכולה לשיר את הכאב. כן, גם זו דרך. את יכולה לשיר אותו במילים שלך. את יכולה לשיר אותו במנגינה שלך. אבל את גם יכולה לשיר אותו במילים של מישהו אחר. ובמנגינה של מישהו אחר. תשפכי את הכאב שלך בשירה. תבטאי את הרגשות שלך במנגינה. ניגון קולמוס הנפש. יש לניגון כח עצום! תשתמשי בו כדי לנקות את ליבך.
תודה לכל הקוראות שנשארו עד הסוף כי כתבתי את הפוסט הזה מהנשמה שלי. במילים האלה הלב שלי נמצא.
החלטתי לשתף כי ראיתי לאחרונה שיש כמה שותפות שנמצאות בתקופה מאתגרת. ואני בטוחה שהפוסט הזה יכול להיות לתועלת לכל אחד בתחנה כלשהי בחייו.
מקווה שנגעתי בכן. שעזרתי. ולו לאחת מכן. תשתפו אותי בתגובות.
ותזכרו שאני תמיד פה בשבילכן. בכל מצב. אז אל תהססו.
אוהבת אתכן❤️

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38

נקרעת מגעגועים 💔

ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
פוסטים חדשים
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
אמא מורה?
7

אנונימית

היי, אז אמא שלי מורה בתיכון, וקצת קשה לעשות לפעמים הפרדה.. יש לכן טיפים איך ל...
לשאול?
21

קול שפוי👌

האם אתן חושבות שנכון לדון באתר כאן על כל נושא שהוא? כולל על נושאים מהותיים וכ...
שידוכים וליבי קליין-משתלב😆
27

.

טובב אז נתחיל בשאלה על השידוכים.. פליז רק מי שהתארסה וכו שתענה לי. קראתי בכל ...
כלל ראשון להצלחה: טיפשות
newEmotionIcon_22

שירבוטית

כדי להצליח בחיים אדם חייב להיות נבון, אבל להיראות טיפש.הבנת? תסבירי
קשהמאתגר
newEmotionIcon_03_36

תראו אותי:(

הדבר שהכי קשה לך את הכי צריכה לעבוד עליו
אני זו לא אמא שלי. נ ק ו ד ה .
icon_set_3_19

אחת

מתי יבינו שאני זו לא אמא שלי??? נכון, היא מיוחדת, היא באמת נדירה. אבל מה הבעי...

81 תגובות

  1. די עד כמה אפשר לבכות??
    אין לי את מי לשתף למרות שאני כלכך רוצה!!
    אני בוכה המון וזה לא פיתרון…
    אני מרגישה שאני עוד רגע מתפוצצת מרגשות מבפנים… אני צריכה שתקשיבי לי!
    אני צריכה חברה! חברה טובה!
    ה' עד כמה אפשר?
    עד שאני אפוצץ..
    עד שהלב שלי לא יכיל את העומס…

  2. בטיייייייייייייייייייייי.
    חולה עלייך נשמה!!!!!
    אני יותר מאהבתי את הפוסט הזה!!!
    יואוווו אני בלי מילים————-

  3. בטי יקרה.
    ישבתי, קראתי עד הסוף.
    ועשה לי כל כך טוב הפוסט הזה!
    בא בול בזמן.
    את צודקת. צודקת בסיפור, ואהבתי. בגדול.
    ואהבתי את זה שבאמת את מנסה לעזור, ונותנת עצות.
    ואני- אפילו מפוסט אחד קטן- אוהבת אותך.
    אז בבקשה, תמשיכי לעלות!
    ותודה על האכפתיות, אחות!

    אוהבת, אביגיל.

  4. בטי, אני חדשה פה, אבל איך פספסתי אותך??
    וואו אין לי מילים, קראתי את כל הפוסט בלי להפסיק, פשוט לבכות!
    אני, אני עדיין המומה מהכנות, האומץ, הבגרות שלך.
    איזה פוסט יפהפה!!!
    כל כך מזדהה, כל כך מסכימה.
    אני ממש מודה לך שכתבת את הפוסט הזה, אני בטוחה שזה דרש ממך המון אומץ, כתבת שזה אישי וכואב ואני ממש מעריכה.
    נתת לי נקודות למחשבה.
    תודה שהעלית את הפוסט הזה, אני יכולה להבטיח לך שכרגע עזרת לדי הרבה בנות.
    יש משפט שחיים ולדר שם כמעט בכל סיפור ילדים:
    "הלב הוא לא מחסן."
    תוציאי את הכאב, שפכי אותו, בין בציור, בין בשיר, בין בכתיבה בכל דרך.
    אני שוב אכתוב לך – הפוסט הזה מדהים.
    בדיוק לפני כמה ימים מצאתי כמה דפים שכתבתי לפי המון זמן, כשהייתי ביום קשה ועצוב שבו הרגשתי שההורים שלי נגדי.
    קראתי אותו והרגשתי שאני גם עצובה, עצובה שככה הרגשתי, וגם קצת שמחה.
    היו שם המון נקודות שכתבתי לעצמי בכאב ובזעם והשתפרו מאד או לא היו מאד נכונות ומשקפות את כל התמונה מלכתחילה.
    דפים, מלאים מילים שכתבתי בהן רגשות.
    זה גם דרך לפרוק.

    טיפ קטן: אם את אחת שנוהגת לכתוב לעצמה דברים כשהיא עצובה, אם כתבת שיר מהמם או משהו מחזק ומעודד – מעולה.
    אם כתבת דברים שכשתקראי אותם רק תיזכרי בכמה היה לך רע, וכמה כואב, ממש כדאי לך לזרוק אותם.
    ככה.
    לא רגע אחרי שגמרת לכתוב, כי זה ממש משקף את מה שאת מרגישה, אבל חודש אחר כך, חודשיים.
    יש דברים שכדאי לא לחזור אליהם כי הם מפילים אותך עוד פעם לבור שממנו כבר יצאת.
    פוסט מדהים!
    אוהבת

    1. את נשמה!!
      זה נכון, אמנם השיתוף היה קשה קצת אבל הוא גם ממש עזר לי בדיעבד..
      ואת צודקת במיליון אחוז!! ממש חשוב לכתוב, אבל גם צריך לחשוב מה עושים עם מה שכתבנו..
      תודה על כל המחמאות❤️

  5. בטי את כל כך מהממת והסיפור ריגש אותי כל כך!
    הכתיבה שלך נההדרת ו… ואו!!!!
    אהבתי בטרוף את הפוסט הזה!!!!!

  6. כל כך נשמה. ראיתי מהקצרצרים שלך כמה שאת בוגרת.. עכשיו אני מבינה את זה עוד יותר.
    כמה שאת צודקת, וואוווו. ברמותתת…
    הסיפור שהבאת פששוט חדר לי בוווווםם..
    חח לי יש בעיה הפוכה אבל עזבי את זה..
    אני פה בשבילך אם זה עוזר לך…
    הצלחהה לך… מקווה ששיתפת גם את יותר…

  7. דאיי בטי את נשמה, מושלמתת, את לא קולטת עד כמה שייוווואוווו, איןןן!!! וואיי באלי לתפוס אותך לחבוק ענקק, מהממת!!!
    אוףף אני מנסה ולוחצת שוב חשוב על אהבתי מאה פעם, לייק ענקק!!
    והכי מגניב ויפה בעיני שלא באת וכתבת פה כמה כואב לך, למרות שאני מאמינה שאת עוברת משו לא קל, ועם עוצמות כאלו תעברי אותו ואפילו תמשיכי לחזק, שייוווואוווו מתוקה?
    אני קוראת את הפוסט כמה כוח, כמה עוצמה, כמה, כמה אליפותת.
    בהצלחה ענקיתת ותודה ענקית על הפוסט הזה עם כל העצות שבו?
    והעיקר העיקר תמשיכי להיות יפה, להתחזק, ואנחנו – גם אני – פה בשבילך, כמו שהיית את בפוסט היפה הזה אוהבתותך, ממשש????

    1. אז תדעי שעכשיו, עם התגובה שלך, חיזקת אותי ממש!
      אני עם דמעות בעיניים! הכי אמיתי שיש..
      מסקנה שלי: כשאת מנסה לעזור לאחרים, את הראשונה שמקבלת מזה!
      בקיצור, תודה לךך
      ❤️❤️

    1. תודה!!
      באמת תודה, מעריכה כל תגובה פה! אתן לא מבינות כמה זה מעודד!
      (למען האמת, קצת חששתי לשלוח את הפוסט הזה אבל התגובות פה כ"כ מחזקות אותי! אתן מדהימות, אחת אחת! אין עליכן בעולם!!)

  8. הכתיבה שלך מהממת, ואני מתחברת לכל מילה.
    אבל… קל לדבר… לבצע אחר כך זה כבר עניין שונה לגמרי.
    ואני לא אומרת כאחת שלא מנסה אלא ניסיתי, יותר מפעם אחת ויותר מפעמיים לדבר עם משהו, ואף פעם לא הבינו אותי.
    כשאני מציירת, אני אף פעם לא מרגישה כאילו אני פורקת משהו, וכשאני מסתכלת לאחר מכן על הציור, הוא לא משקף לי שום דבר חוץ מדמות חסרת עומק שמחייכת בטפשות עד שבא לי לקמט את הציור ולזרוק אותו לפח.
    כשאני כותבת, קשה לי לפרוק, כי אני לא כותבת סתם ככה, זה לא הולך לי, ולפרוק את עצמי לתוך הסיפור שאני כותבת קצת מפחיד אותי להרוס אותו.
    כשאני בוכה, כשקשה באותו רגע חוטפים עלי עצבים, זה נותן לי פריקה רגעית ואז מוסיף עליי עוד נטל של כעס נוסף מהמד השני שנוצר בעקבות הבכי. אז גם בכי זה לא אופציה.
    כמו שאמרתי בהתחלה, קל לדבר, השאלה מה עושים בחיים האמיתיים וכל אחת עם ההיתמודדות שלה.
    אני בטוחה שעזרת למלא בנות והכתיבה שלך מהפנטת, אני עצמי גם הזדהיתי עם כל מילה והלוואי שהייתה לי דרך כלשהי לפרוק.
    תמשיכי לכתוב ולעזור להמון בנות עם הכתיבה המהממת שלך.

    1. את יודעת?
      בדיוק עולה לי עכשיו שאני צריכה לעשות את זה.
      והנה תגובה שלך.
      אני גם לא מצליחה ממש לשחרר עם כתיבה, לא משחרר לי עם אומנות..
      עד שגילתי את הדבר הזה שקוראים לו הקלטה.
      תקשיבי שזה טוב.
      פשוט לשבת במקום שאף אחד לא יוכל לשמוע אותך ולדבר, לדבר לדבר לדבר.
      וזה פאדחני, כילו פאדיחה מה, לדבר לעצמך?
      זהו שמתרגלים לזה וזה יוצא מגניב
      פעם ראשונה זה גרם לי להמון תובנות ופעם שניה חשבתי שזה מה שיקרה.. התחלתי להקליט ופשוט בכיתי את חיי, בקיצור עכשיו אני רוצה לנסות שוב, אבל לא לדבר אלי , לדבר לקב"ה.
      צריכה למצוא לזה זמן.
      כדאי לך לנסות, זה דבר מופלא. משחרר מאוודד
      תצליחי!!

      כתבתי את כל התגובה בהקלדה עיוורת.ייאיייי

  9. בטי את מושלמת
    ולא במובן הפשוט של המילה, מבחינתי בנאדם שעובר התמודדות ונעזר בה כדי לעזור לאחרים הוא תכלית השלמות.
    כאילו וואוו וואוו ועוד ואוו
    הפוסט שלך כל כך אמיתי שהיה לי דמעות בעיניים, אמיתי.
    הלוואי עלי שאני יוכל לקחת את כל ההתמודדויות שלי ולעזור לאנשים כמוך, את אלופה??
    בכללי בדיוק היום אני חייבת את החיזוק שלך, אני כבר מהבוקר לא קמה מהמיטה ואל אכלתי כלום מאתמול, סוגשל דכאון כזה השתלט עלי. אוףף
    קיצער מאמי מושלם הפוסט שלך❤❤

    1. רוצה לרצות מהממת! גם לי יש דמעות בעיניים!
      תודה תודה תודה לך על המלים שלך!
      ❤️❤️
      וזה לא במקרה שהוא עלה בדיוק היום! ראית איך ה' מסובב את הכל!
      קומי, אפילו שכבר מאוחר, ותעשי משהו, מבטיחה לך שאחר כך תרגישי הרבה יותר טוב!

  10. וואי בטי…
    אני מבולבלת…
    גרמת לי לדמוע??
    אני כל כךךך רוצה לבכות!!!
    לפרוקק!!
    לצעוקקקק.
    אבל…?
    יש לי חבירה טובה מהאתר שהתחלתי לספר טיפה.
    אבל….
    כל כך סבלתי בעבר!!!!
    רציתי כל כך לפרןק…בהתחלה זה עודד אותי. אבל אחר כךך?
    די די די
    אוףףףף
    אי אםשררר לפרוק עם הסביבה מצפה כל הזמן שאהיה חזקה ולא אספר ולא אגזים ובקיצור אשתוק????
    אוףףףף אין לי כלחחחחחחח????
    וואי אני באמת בוכה..יוצאים לי דמעות?

    1. מלח, אני מבינה שאת עוברת תקופה קשה מאד, מאד כואב לי בשבילך!
      זה כ"כ מובן, הרצון שלך לפרוק! ואם הסביבה שלך לא ממלאת את הצורך הזה, תמצאי דרך אחרת! חייב שיש אחת כזו!
      אני מאחלת לך להשתחרר ולשמוח באמת, לצאת מהתקופה הזו חזקה יותר ומחושלת!
      שולחת לך המון כוחות!! אני יודעת שאת גיבורה, שאת הכי מסוגלת!!
      ❤️❤️

    1. במבי,
      מסתבר שניסית, ועדיין לא הצלחת.
      מסתבר שיש עוד המון דרכים לעשות את זה.
      מסתבר שאת יכולה.
      מסתבר שאת תצליחי.
      אוהבת?

    2. זה אומר שיום אחד יגמר ללב המקום שלך
      לב הוא כלי קיבול
      יש לו נפח בדיוק כמו כל כלי אחר
      אז אצלך זה כלי עם נפח גדול?
      אבל בסוף גם לגדול נגמר המקום
      מאמי, תוציאי עכשיו מאשר שזה פשוט יברח החוצה דברים שבאמת תתחרטי עליהם, עדיף לך להיות אחראית עלזה

      1. רוצה לרצות את חושבת שלא ניסתי????
        כלום, לב בונקר.
        תודה בטי, אני באמת באמת מקווה?
        גלים… את מתוקה!!?

  11. יואו בטי הייתי רוצה להוסיף: כשכואב צועקים
    הייתי רוצה להכיר אותך נשממממה ??
    באמת שעזרת לי להבין כמה דברים עם עצמי
    אשרייך?

  12. קראתי את מה שכתבת עם דמעות בעיניים.
    וזה לא קורה כמעט.
    תודה בטי, נתת לי כוח.
    אני באמת צריכה לעשות משו עם עצמי.
    אוהבת אותך,
    רחלי.

    1. רחלי את לא מבינה כמה אני שמחה לשמוע את זה! (שזה נתן לך כח)
      הלוואי שתמצאי בך את כל הכוחות שאת צריכה!
      ❤️❤️

  13. וואו, אין לי מילים!!
    זה כל כך נכון…
    הייתה לי אתמול יום ממש קשה, ולקחתי מחברת, לכתוב קצת, לפרוק בתחילת המחברת היו עוד כמה דפים שכתבתי. קראתי אותם ופשוט ראיתי כמה התקדמתי מאז.
    זה ממש מקל על הלב, לפרוק אפילו על נייר.
    אבל בכל זאת אין תחליף לבנאדם.. הלוואי שהיה לי בן אדם לשפוך עליו..?
    תודה על הפוסט המדהים, לא מבינה למה כתבת תודה למי שהמשיכה לקרוא..

    1. אמממ וואלה
      יש לך אתזה בחשיבה עמוקה
      תכלס צדקת, ניראלי צריך לדעת את מי לשתף במה, העץ לא היה כלי לקבל את כל זה אבל אבא שלה כן
      זה אומר שזה תלוי את מי את משתפת ובמה

    2. לא חושבת שזה מה שיקרה לחברה שאת משתפת (אני לא מדברת על מקרים חריגים). כי היא בנאדם בפני עצמו, והדבר שאת אומרת לה לא עובר מהלב שלך ללב שלה אלא למוח שלה.
      אבל, כמו שרוצה לרצות אמרה, כנראה שזה תלוי למי משתפים.

      1. פעם שיתפתי חברה, וזה לא שלא אהבה אותי טו משהו…
        זה שיגע אותה. והיא לא ידעה מה לעשות…עד שאחת משניהן סיפרה הכל למבוגרים??

        1. אוקיי, מכירה את זה מקרוב.
          את יודעת למה הן עשו את זה? כי הם דאגו לך, לא יכלו להכיל את הכאב שאת עוברת.
          ואיי, אני לא יודעת איך הגבת לזה אבל אני, כשרק הציעו לי לספר למבוגרים… וכמובן שאמרתי שאני לא מסכימה בחיים!! ובגלל שהבנתי שהבנאדם אליו פניתי פשוט לא מסוגל להכיל אותי, הפסקתי לפרוק אצלו. הראתי לו שאני חזקה, בכאילו.
          בקיצור, אל תלמדי ממני בכלל!
          כי בתכלס, בחשיבה בוגרת, לפנות למבוגרים זה חשוב ונכון. לי יש בעיה לתת אימון למבוגרים, אז..
          אבל צריך למצוא את המבוגר הנכון, שיהיה שם בשבילך ופשוט לספר לו! לא לפחד כל כך הרבה!
          כן, אני מדברת גם אל עצמי!
          ומלח, אפשר לשאול אותך איך את עכשיו? יותר טוב? סיפרת בסוף למישהו?

          1. ומלח, עוד משהו:
            אני אספר לך על עצמי, משהו שממש התפדחתי לספר להורים שלי וסחבתי שנים. לא משהו גדול, בעיה שולית ממש אבל פשוט התפדחתי.
            ואז, סיפרתי. בבת אחת. אני ממש ספונטנית, אז פשוט סיפרתי. לא יודעת על מה חשבתי?
            אחרי כמה ימים, הבעיה נפתרה. מבטיחה לך! למבוגרים יש יותר ניסיון חיים, בין אם נרצה להודות על זה;בין אם לא. וזה ממש עזר לי.

  14. אווףף העליתי לך תגובה אתמול ולא העלו.
    את מהממת בטי. הפוסט שלך נגע בי מידי.
    את בוגרת נורא, את אחת מהבנות פה שהייתי שמחה להכיר.
    יש לך תפיסת חיים מטורפת, כאילו ממבט מלמעלה. כבר מהמשפטים שלך ראיתי את זה…
    פשוט וואו עליו. תודה לך על זה.
    אוהבת אותך.

    1. תודה נשמה שאת!
      מה זאת אומרת מידי, מקווה שלא עשה לך לא טוב..
      ודי עם המחמאות, אני ממש מסמיקה ☺️☺️
      אוהבת אותך גםם?

  15. בטי… אין לי מילים.
    אני רק יכולה לכתוב שאלוקים ישלם לך על הפוסט הזה.
    אין לך מושג לכמה אנשים עזרת.

    ***
    רק תמשיכי

  16. וואו בטח את מדהימה.
    פשוט התחברתי לכל מילה שלך.
    ו.. לא יודעת למה נראלי שאני יכולה קצת להבין מה עברת. (יכול להיות שממש לא, אבל יש לי תחושה כזאת.. )
    ואם זה נכון, אז אני איתך. מזדהה איתך. מבינה אותך. כאובה איתך.
    תודה לך על זה.
    אוהבת❤️

  17. ואוו בטי!
    אהבתי והתחברתי!!!
    נכון ממש!
    קורא לי מלא שאני מתוסכלת, לוקחת את הטלפון וכותבת עצמי הודעות מתפרצות כאלה. שאני בתוך כל הכעס.
    כתבת מדהים ואמיתי!!!!!
    זה עוזר ממש! ממליצה!!!

  18. אני בוכה פה, רציני. אני חייבת לשתף, ודחוף, ואני יודעת אתזה. לא רוצה לחשוב מה יקרה לי אם לא. אבל פשוט אין סיכוי. אני לא מסוגלת ואני גם לא יכולה. יש בנאדם שעוד איכשו אני יכולה לשתף אבל..
    רוצה את הבנאדם הזה איתי עכשיו. חייבת. אבל ככ לא יכולה, לא רוצה.
    ואי סורי שזה לא מובן.. לא משנה, מקווה שאני ישרוד

    1. אם אני מבינה נכון אז תשתפי
      אני אמרתי לך כברר
      את חייבת!!
      באמת.
      אם אני לא מבינה נכון אז אל תתיחסי

    2. סיוון, דבר ראשון, חיבוק ענק ענקק❤️❤️❤️
      דבר שני, את כבר יודעת שאת צריכה לפנות למישהו. שאת לא יכולה לסחוב את זה לבד. זו כבר חצי דרך.
      תחשבי טוב למי את יכולה לספר, מי יכיל אותך, מי יבין. (אני מבינה שאת צריכה לפנות למבוגר? תקני אותי אם לא..)כמעט בטוח שיש מבוגר אחד כזה שאת מכירה.
      מקווה שתמצאי בקרוב ושתרגישי יותר טוב!!
      שולחת לך המון המון כוחות ??

  19. אני לא יכולה. לא מסוגלת. אפילו להסביר למה אני לא יודעת במילים
    אני ינסה לזרום עם החיים ויקווה שאני יהיה בסדר שלא יקרה לי כלום..

    1. לא,, לא ולא!!
      את לא ממשיכה לסחוב לבד!!
      אם את לא מסוגלת לדבר, תכתבי לו! תקחי את הזמן ותנסחי הכל על דף ואז תמסרי לו. יכול להיות שיהיה לך יותר קל.
      המון המון בהצלחה❤️❤️

    1. סיוון סיוון סיוון.
      ממש מקווה שאת פה ותראי את זה.
      אני מכירה את התחושה שלך עכשיו, זו תחושה קשה מאוד..
      שאת הולכת להתפוצץ , להתפלחץ, להתפרק.
      זה מרגיש נורא, מטורף, אי אפשר להסביר את זה בכלל, נכון?
      אז אני יודעת מה את מרגישה גם בלי שתסבירי לי. באמת.
      את לא צריכה לפרט כלום, את לא צריכה לספר משהו, מה שאת רוצה, ממש מה שאת רוצה, מותר לך לבכות, מותר הכל עכשיו, בסדר?
      תרגעי נשמה, תרגעי, הכל בסדר.
      אין מישהו בכלל לדבר איתו? בכלל בכלל?
      את מסכימה לי להציע לך משהו?
      לא אישית זה עוזר נורא כשאני מרגישה ככה.
      כשאני מרגישה שאני הולכת למות בערך מרוב רגשות ותחושות ורע וטוב ובלבול ואין עם מי לדבררררר, משגעעע.
      מה שאני עושה זה הולכת למקום שאין בו אף אחד, מקליטה פשוט, מדברת מדברת מדברת, ולא, לא צריך לחשוב מה לדבר, פשוט להגיד הכל הכל הכל, אף אחד לא יספר לאף אחד, פשוט תדברי כאילו יש מישהו מולך.
      אפילו משהו הרבה יותר חזק, תדמייני שאת ממש ממש מדברת עם ה', לא תדמייני, תדברי עם ה'.
      פשוט תתחילי, תתחילי להקליט וזהו, את תראי איך יצאו לך לאט לאט המילים מהפה, והבכי יתפרץ, הכאב והחוסר אונים.
      מבטיחה לך שזה עוזר.
      אני פה עם את צריכה משהו.
      את תהיי בסדר, אני בטוחה מותק, הכל יהיה טוב ממוש.

  20. אני לא הגבתי לך עד עכשיו, מקווה שתראי את זה.
    את כתבת את הפוסט הזה בשבילי כנראה……….
    לא יכולה להסביר לך מה זה עשה, אבל זה עשה.
    והקרדיט כולו שלך.
    אני רק רוצה להודות לך על דברים שאולי יפתחו בזכותך.

  21. לא מצליחה לעשות הגב אז ממשיכה למטה

    תודה שאת חושבת ודואגת, חיממת לי תלב ואת העינים שמתחילות לדמוע. ואני רציני, בדכ לא בוכה מפוסטים ותגובות פה, אולי זה בעצם בגלל המצב שלי שכמה ימים אני לא מפסיקה לבכות..

    ואו איך שאת צודקת. אני פשוט לא יצליח להסביר בחיים מה אני מרגישה ובאיזה מצב אני נמצאת וכמה זה נהיה גרוע מלפני יומיים, אז מה שאת מדמיינת תכפילי בכמהה
    אני במצב שאני לא יודעת כבר מה לעשות!! בכמה דברים שאיפשו כולם קשורים.. צריכה עזרה כנראה אבל אין לי את מי לשתף. יש את ההורים שלי שאפילו קראו לי לשיחה שאני ישתף וכמה זה חשוב וכו וכו אבל אני פשוט לא מסוגלת. לא יכולה. יודעת שזה יפגע בי, אולי מאוד, ואני יתחרט עלזה אבל אין לי ממש מה לעשות..
    לא חושבת זה רעיון להקליט, חשבתי אולי לכתוב אבל יגמר לי המחברת מרוב שזה הרבה ואני יסתבך בהכל מרוב שזה מלא דברים שגררו אחד את השני ועברו לי מול העינים בשניה, טסו.
    אני פורקת קצת ובוכה לאחשלי (בן שנתיים) חיימשלי הילד הזה :-* אבל חוץ מלחייך ולנשק אותי(שזה גם מלא בשבילי עכשיו) הוא לא יכול לעשות הרבה..
    ונראלי עוד רגע אני הולכת למות באמת ולא בערך..

    סורי שכתבתי מגילה ותודה על המקום

    1. אוי סיוון, כואב לי לשמוע אותך, את צריכה לראות את הפרצוף לי עכשיו..
      אני מבינה ממוש, מבינה מאוד, מאוד מאוד.
      אני יודעת שזה קשה לשמוע את זה, כי מה, מה אני מבינה, איך מישהו בכלל יבין מה הולך לך בלב?
      מי בכלל ירגיש את זה?
      וזה מתפוצץ, אוכ אוכ, זה כזה כואבבבב.
      את מרגישה קרועה, נכון?
      שאת ממש הולכת למות, שאיך העולם יכול בכלל להתנהל בצורה כזו, איך אפשר לסבול ככה? איך איך?
      זה פשוט לא הגיוני, לא הגיוני ולא הגיוני.
      וה', סיוון, איפה ה'?
      את מרגישה אותו בחיים שלך?
      את רוצה להקשיב לו.? להקשיב למה שהוא אומר לך בלי קול?
      מבטיחה שיהיה טוב סיוון, את כזו חזקה, את פשוט ענקית שאין לתאר בכלל.
      אני מאמינה בך, בלב שלם וכנה, אני מבטיחה לך שאני לא אומרת דברים סתם. אני מאמינה בך כי את עוברת את זה, ואני יודעת, אני יודעת כמה זה נוראי, יודעת כמה זה דורש, זה רק אנשים מיוחדים עוברים. באמת.
      את מיוחדת. את טובה כ"כ..
      הכל בסדר, תנשמי עמוק, יהיה בסדר סיוון, לא להתייאש, רק לא להתייאש, יהיה טוב, את תראי, אני מבטיחה לך, יהיה לך טוב, יהיה לך שפע, יהיה לך עתיד מקסים ושמח וורוד, יהיה לך ילדים מקסימים חמודים ואהובים, יהיה להם אמא מדהימה כ"כ, אמא שמבינה ברגשות, אמא חזקה, אמא טובה!!
      ואת תהיי בסדר, את תתגברי, בטוח.
      בסדר?
      הכל יהיה כ"כ טובבב.
      בקשר לשיתוף.
      בואי נחשוב רגע מה יכול לעזור לך עם זה?
      יש משהו שאת טובה בו?
      נגיד ציור או נגינה או שירה או כל דבר אחר?
      את יכולה להביע את הרגשות שלך במשהו מסוים?

  22. היי נשמה מקווה שתראי אתזה
    ניסתי לענות לך כמה פעמים ולא יודעת למה זה לא עלה.. תודה על הדאגה ומקווה שהכל יסתדר

    1. אני חושבת שיש בעיה עם התגובות פה לאחרונה.. גם אני כתבתי כמה תגובות בכמה מקומות שלא עלו או שעלו ממש באיחור.
      סיוון, תעדכני אם יסתדר, טוב? וגם אם לא (מקווה שזה לא יהיה המצב..).
      מקווה שיעבור מהר מהר!
      אוהבת אותך מרחוק❤️

    2. באמת דאגתי שלא ענית..
      אני גם מקווה.
      חבל שלא עלה לך.
      אנשים איתך סיוון, תפקחי את העיניים.
      את תהיי בסדר, כן?

  23. מקווה שיהיה בסדר. בנתיים הכל מסתבך, לא רואה את הסוף..
    תודה לכם מהממות, אתם לא יודעות מה אתם עושות לי

    ו..דואגת לך, יש מצב את מכירה אותי? לא חושבת, גם אין ממש איך אבל את כאילו ממש מדברת כאילו את מכירה אותי, לאדעת..

    1. את יודעת?
      היום היה לי יום קשה, גם בשבת.
      והייתי בשיעור, ולא ידעתי מי יעזור לי, פשוט לא.
      אף אחד לא יכל באמת לעזור לי, זה לא משהו שמשתפים בו חברות, ומבוגרים כבר שיתפתי והרגיש לי מאוד רע באותו רגע.
      אז התחלתי לראות סרטים של הרבי.
      סתם. ואני לא חסידית כמו שנשמע, פשוט זה היה כזה טוב בוא ננסה הכל.
      את יודעת מה הוא אומר שם?

      הוא אומר שלפעמים, נראה לנו לנו שאנחנו לא מתקדמים, שאנחנו שוקעים, הניסיונות מפילים אותנו, אנחנו חושבים שאנחנו בירידה, בכלל לא בעלייה.
      אבל מה?
      זה לא נכון.
      הקב"ה, הוא זה שהביא את זה, אבל למה?
      למה הוא מביא את זה?
      הקב"ה אמור להיות טוב!!!
      אלה שהוא רוצה שיהיה לנו מהירידה הזו עלייה גדולה יותר מכל העליות הקודמות.

      כל פעם שעולה לי מחשבה על מה שמציק לי אני מכניסה לעצמי לראש, זה עלייה גדולה אוטוטו, פשוט עכשיו ה' רוצה שאני יעלה, וזה יקרה בעז"ה.

      את מבינה?
      זה באמת עלייה סיון, זה לא ירידה, זה רק כדי שתהיי במקום שלא היית פה אף פעם.
      יש סוף להכל. יש יש יש.
      חבל שאי אפשר להתכתב פה ממש חופשי, הייתי יכולה לפרט יותר וגם את.

      לא, לא ידוע לי שאנחנו מכירות.
      אני פשוט ממש מרגישה אותך, ממש יודעת איפה את נמצאת, אז אולי לכן נשמע לך ככה.

    2. סיוון, אני רוצה לעודד, לעזור, לתמוך.. אבל לא יודעת איך לעשות את זה כי הכל פה וירטואלי.
      אוף! הלוואי ויכולתי לעשות משהו בשבילך!
      בנתיים, אם את רוצה לפרוק, את תמיד יכולה! פה זה בדיוק המקום!
      אהבת?

      1. בטי.
        אני זוכרת שקראתי את הפוסט הזה כשהוא עלה אבל באמצע הפסקתי, לא זוכרת למה.
        עכשו אני אגיד לך.
        את ילדה מדהימה. וכתבת מדהים.
        אהבתי ממש ממש ממש.
        היה לי קטע שהייתי מוכרחה לשתף ובסוף..עשיתי את זה.
        אח, כמה שזה היה טוב.
        תודה על הפוסט הזה!

        1. היי
          במקרה (או שלא, כי אין מקרה בעולם?) ראיתי בתגובות האחרונות שהגבת.
          תודה לך על המילים ועל השיתוף?

  24. הפוסט הזה פשוט מדהים, בטי. כמוך. הוא צריך לעלות מחדש לפחות אחת לשבוע. חבל על כל הבנות שיכולות להעזר בו ומפספסות אותו..
    ואת בנאדם מתוק ורגיש ומדהים, ילדה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות