תבחינו בי, באמת.
אולי,
זה יותר מידי.
לבקש קצת הערכה,
לפחות התחשבות, מעט הבנה.
לנסות לראות את התמונה השלמה,
להביט לפנים הטהור של הנשמה.
להשקיף מהמקום שלי,
להקשיב לחיים
למסע הפנימי.
לאהוב אותי
אפילו, כי,
אני-אני.
לפסוע בנתיב חיי,
ליפול ולהפצע.
להרגיש את ימיי,
לטוב, למוטב ולרע.
לעודד כל מאמץ שנבנה,
להביט בעיניי, למחות דמעה.
להבטיח שיום יבוא ואצא חזקה,
וזו רק הדרך, והמטרה.
ואם אתם לא מסוגלים,
והמשקפיים
מטושטשות מאדי החיים.
לפחות אל תביעו דעה,
על דרך שאני בונה
על בחירה לא נבונה.
כי מי אתם,
שתדעו להוביל את העגלה,
שנשברה והתאחתה
מניסיון וטעיה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
ואאאו את גאון.!
כמה הזדהותתת
לצערי
לפני הכל – כבשת אותי עוד מהשם שלך, חשוב לציין.
לפעמים אני מפספסת, לפעמים אדישה, לעיתים אני כואבת, לרגעים מכחישה.
אני מתנצלת על הכאב, האכזבה, המרירות.
אולי זה בגלל שאני עסוקה יותר מדי, בדברים אחרים מדי, וכמה שעצוב, כן, פשוט עצוב להודות – בעצמי מדי.
אני לא מתכוונת. זה לא מנחם לשמוע, אבל הלוואי ויכולתי.
אני אשקיע מאמץ בשבילך, ילדה, וגם בשבילה, ולמענו.
אבל גם אני אדם.
ואולי הגיע הזמן להעביר הלאה אי אלו מסקנות; כי אחרי הכל, אף אחד לא יהיה שם בשבילך עד הסוף בדיוק כמו שאת רוצה.
בשביל זה יש לך אותך.
כשתתמלאי בעצמך, ורק אז, אחרים יישפכו עליך גם משלהם, בחזרה. זה קשה, אבל שווה. תקבלי חברה מדהימה לכל החיים.
ועוד משהו – מעולם לא ניסיתי לראות את התמונה השלמה, לתהות, בקול או בשקט, ולשפוט.
כלומר, ניסיתי, אבל לא. כבר לא. למדתי את הלקח שלי.
הרגע היפה של ההתבגרות, זה הרגע הנוקב שאת מתפכחת, ומבינה שאת לא מבינה כלום ושום דבר.
לא דייקתי את מה שרציתי להגיד, אבל גם כך זה ארוך מדי. סליחה.
קבלי את הזדהותי הכואבת.
כתבת יפה וחד, ונגעת בי.
מחכה לקרוא עוד מהקסמים שלך, עוף החול.
ואי נשמה את כותבת מושלםם???
עוףף חולל
פוסט מדהים ונוגע כל כךך!
כמו תמידד.
תמשיכייי
הזדהותי השקטה..
כתבת מדהים.
ואולי, רק אולי, תני לעצמך קצת מכל הטוב הזה?
כמה כשרון בשיר אחד (:
מבינה אותך כ"כ…, מרגישה כאילו שופטים אותך ואת צעדייך ובחירותייך ולא מבינים אותך בכלל.
את מרגישה שאפילו לא מנסים להבין ואם מנסים- אז ממש לא מצליחים ואם אתם לא מצליחים אז אל תגידו כלום.
והרבה פע' זה דווקא האנשים הקרובים אליך ולכן זה מציק לך כ"כ…
אבל תדעי עופי (:, כל אחד מסתובב עם משקפי חייו, הבנתו, ועם חוויותיו בחיים ועפ"י זה הוא רואה את המציאות…, לא תמיד יש את הכלים להבין אותך ואת ההתמודדויות שלך למי שלא התמודד עם זה וגדל אחרת ממך… אבל עם זאת, מי שאוהב אותך לא יכול לשתוק למה שנראה לו כבחירה לא נכונה שעלולה להרוס לך.
אם זה היה הפוך ומי שאת אוהבת היה בוחר לא טוב בענייך, היה לך מאתגר לעבוד על עצמך ולשתוק (: או אפילו לנסות להבין משהו שלא בלקסיקון שלך והוא בחירה הזויה מבחינתך, נכון?
נשמה,
כתבת מדהים, יפיפה.
אהבתי לגמרי את הפוסט,
אין שאלה בכלל.