?
יום אחד שעמם לי נוראות. ואז, לפתע פתאום (מי מכירה ת'ספרים האלה??) עלה רעיון פגזי במוחי. אני אעלה פוסט על-
איך הבלוג של בתעין יראה בעוד חמישים ומשו שנה!
אז קבלו במחיאות כפיים סוערות??
—-
שלום יקירות.
היום נדבר על בעיה חמורה מאד שפושה לאחרונה באזורנו ומגזרנו והיא-
לקיחת-עוגיות-וניל-עם-נגיעות-קינמון-מהצנצנת-של-סבתא-בת-עין.
או בעברית פשוטה – מי-גנב-ת'עוגיות-מהקופסא.
(הזקנות ביננו בטח זוכרות את המשחק הלזה, היאך שיחקנוהו בלהט והתלהבות מרובה. איאייי, מצער מאד שהוא נמחק מהעולם?
האם אתה מספר אחד?! מה אנייי?! כן אתה!! מה פתאוםם? אלאא מיי?!
אאח, נוסטלגיה במיטבה).
ובכן, נחזור לענייננו:
כבר שבועיים וחצי רצופים שאני מכינה מידי יום עוגיות וניל עם נגיעות קינמון כנ"ל, מערימה אותן אחת על השניה בתוך צנצנת הזכוכית המיתולוגית שלי, קושרת בסרט אדום (בלי ריח של נפטלין! תמיד בסיפורי האימה של ילדותי [הזקנות ביננו כנ"ל], היה לזקנה המפחידה עם השיניים התותבות והקול הרועם והגיבנת – ריח של נפטלין בארון ובמגבות ובסרטים האדומים שקשרו ת'מגבות, בעע) ומניחה לקירור על השיש.
כך עשיתי כל יום ויום לאחרונה בשבועיים וחצי האחרונים, אך אתמול, השתנה הכל. הצנצנת התרוקנה לגמרי, ואפילו פירורים לא נשארו לי בשביל האוגר של הנכד המתוק של בת אוזן.
אז אני, באומץ אופייני (?) לא הרמתי ידיים, והתחלתי מסע חיפושים בלשי ומפעים בדרך לגילוי הגנב.
דבר ראשון, חיפשתי טביעות אצבע. למרבה הצער, לא הייתה לי ת'אבקה השחורה ההיא מכל הסיפורים, אז לקחתי סודה לשתיה שמצאתי בארון, ומרחתי איכשהו על הצנצנת הנהדרת שלי.
אהאה כמה מצער, אך זה לא עבד.
חבל שאני לא איזה אייל גלבוע או משהו. ב'מתחזה' (הספר התשיעי והאחרון של יונה ספיר, סופרת הילדות האהובה שלי, מחברת הסדרה מרגל להשכרה [הסבר לצעירות ביננו]) – הוא הצליח לקחת מאלי דגימה של הטביעה של הזרת שלו באמצעים אלתוריים למדי. זה היה עם… אהמ רגע, תנו להזכר… אה!
זה היה עם שוקולית מעורבבת בטיפה בוץ. איאיאיי, איך אהבתי תקטע הזה. מלא אקשן! ואז פתאום רוברט נכנס, וצווח עליהם שירימו ידיים.. אאח, זה היה שלמות של קטע! (הא, ראיתן מהזה? 'שלמות'. כןכן, אני לא עד כדי כך הזדקנתי בשביל לא להשתמש בסלאנגים?)
טוב, נחזור שוב לבעייתנו. לאחר שהניסיון הראשון לא צלח, ניסיתי לחפש טביעות רגל, הווי אומר עקבות, הווי אומר פירורים שנשרו על הרצפה. אזי לקחתי לי זכוכית מגדלת, ששרדה לה מדורי הישן והמיושן, והחלתי לעבור סנטימטר סנטימטר ברצפה המיושנת גם היא, כיאה לבית של סבתות?
אך כמה צפוי – לא העליתי בחכתי מאומה.
הלכתי לאיטי לכיוון הספה החורקנית שלי, כמעט לפני התייאשות מלאה. ואז פתאום – (מנגינת מתח דרמטית, דמיינו) דפיקות פראיות למדי נשמעו על הדלת. עשיתי רוורס בחדות, פונה לעבר הדלת הקלופה.
– – –
– –
–
– – –
הא. זה היה הנכד של בת אף. בא להביא לי משלוח מאמא שלו המסורה.
אויאוי, בת אף. רק לפני שניה שתלתי לה סרטים אדומים בשיער(בלי נפטלין, מזכירה!) לקחתי אותה למכולת, לקחתי אותה מהגן, טיפחתי אותה, השקעתי בה(ובת אוזן לא עזרה לי בכלל, אהמ?) וכבר, הופ. היא גדלה לה, ושולחת אלי את נכדיה המתוקים להביא לי ארוחת ערב כאילו אני איזה זקנה. אני רק בת שבעים ושתיים, למה מה קרה שצריך לשלוח לי סעודות? בגילי סבתא שלי אפילו קפצה לה בחבל! חמישים קפיצות רצוף היא הצליחה! אז להכין ארוחת ערב אני לא אצליח?! נו נו…
א קיצער, הנכדון החמוד הגיש לי את המגש המהביל, ואני הלכתי לי לחפש שוקולד במטבח הקטנטן שלי, להביא לשליח החרוץ. בדרך למקפיא, העפתי מבט מלא צער על הצנצנת הריקה, מתאבלת על העוגיות שהלכו לאבדון.
לפתע קלטתי, שהילדון נכנס לו לביתי, וראשו מציץ בין דלת המטבח שלי לקיר שהיה אי פעם לבן! (שומעת, בת אף? חצוף הנכד שלך! תחנכי אותו קצת?)
ואז, כאילו אין גבול להפתעות שאני יכולה לספוג, הוא מזמרר לו בנחת: 'הו, אחות של סבתא! את יודעת שהעוגיות שלך נו–רא טעימות??'
הסבתי ראש בחדות.
"מאיפה אתה יודע עליהם, חצופון?"
'מהזתומרת מאיפה?' הוא מגחך.
'מי נראלך רוקן את הצנצנת? אני כמובן'. הוא טופח על שכמו בגאווה, כאילו גמר עכשיו לטפס על האוורסט, לפחות.
"איך.. מתי.. מתי לקחת לי?"
'היום בצהריים באתי גם, ואת ישנת לך שלאפשטונאדה', הוא מבלבל את המילה, צוחק.
'אז לקחתי מהצנצנת עוגיות. זה היה כ–לכך טעים!'
הא.
התגלתה היד הזדונית שהעזה לשלוח יד לצנצנתי הקסומה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
46 תגובות
הצחקתני.
חבל שאין לי פה אימוג'ים 🙁
חחח שמחה לשמוע:)
נ.ב
מה פירוש שמך??
חה
את טובה בת עין/אוזן/אף
כבר לא זוכרת
סתאםםםםםםםם!
נראלך??
את בת עין
(הלכתי לבדוק למעלה)
קייייייייייייצר
הפוסט שלמות הדור!!
חחחח אנלא בת עין?
אבל תודהה!
חחחחח בת עין
זה היה טובבבב
אשרייך, חיילך למצחיקותא?
ושוב?
אני לא בית עין:)
טנקס, ג'לי!
וואו וואו וואו
זה היה טוב??
אני עדיין מתלבטת מה היה יותר מוצלח, הרעיון או הביצוע…
תודה אלי!
חחח, התלבטות קשה?
נשפכתייייי מצחוקקק
יאוושלמותתתתת
חחחח
טנקס!
בת עין בת עין???
שפכתתת אותי פהה
(אני רואה שאני לא מגוונת בתגובות שלי אליך):
וממש אהבתי את הרעיון של הזקנה, לא מלחיץ אותך לחשוב איך תראי בגיל הזה??
שומרת את הפוסט הזה ליום שתחליטי להפסיק לשמח את ליבינו עם מחסנך (מנקודת הנחה שלא תכתבי עד גיל 60 ומשהו פוסטים חמודונים)
אהה, ואם כבר: אז אשמח גם לקבל עוגית וניל אחת עם נגיעות קינמון, נשמע קסום!
אוקי, לא אני כתבתי את זה… יש לי כאן חקיינית לא קטנה
?
אופסיי, רק עכשיו שמתי לב
טוב, אז splendid כל המחמאות פה הן על הכתיבה שלך שצליחה להתחקות (!) עם הכתיבה של בת עין עד שאפילו לא שמתי לב לזה(!!!) שאפו!
נ.ב:
בת עין מאצילה מכשרונותיה על שותפה אם היא משתמשת בכותרת של המחסן?! אם כן אנסה לכתוב בהתחלה את הכותבת של המחסן ורק אחרי שאגמור לכתוב את הפוסט אשנה את הכותרת?
חחחח פתקית?
תודה תודה?
נ.ב
רעיון גאוני!
עדכני בתוצאות..?
בת עין, שאפו לך, יש לך כבר מועדון מעריצות ?
בעוד 50 שנה, פלוס מינוס, מי יודע כבר לאן תגיעי בת עין המפורסמת?????
נהניתי מאוד, ספלנדיד, מהפוסט שלך, מתוק כמו שוקולד..
?מוזמנת להצטרף למועדון?
תודה, מי אמר שיש!
שמחה שנהנית;)
חחחחחח
אוי, ספלנדיד, ספלנדיד.
זה טובב!
ובת עין, אההמ. לאן נעלמת?
אהממ הום. לא נעלמתי לשום מקום. יש ביום רביעי בעייזר השם פוסט חדשששש.
שבוע שעבר לא היה, כי, הום, אההמ. שאלה טובה. סורי… היו תקלות טכניות רציניות. אל תדאגו, פיטרתי את המזכירה הכושלת (בת רגל קרושה) ומעכשיו דברים יתקתקו. סלה
באמת מקווה, בשביל מקק המחמד שלך ששבוי אצלי.
זהירות, אם לא יעלה פרק – יהפכו לו המחושים לירוקים בדרך נעלמת כלשהי!
נ.ב: יאיי! המשיכי כך.
ואהממ, במה חטאה בת רגל להיות מגורשת? עד שיש לה שם כל כך מגניב!
אמן. בעזרת השם.
(מקסימום תחליפי שעון, נשמה. בהול!)
קרושה
לא גרושה
טנקס אבן:)
יאווווו מתוקה שאתת!!!
איזה מהממםם ומתוק זההה❤
אהבתי ממש ממש חחח
שראיתי את המספר בהתחלה נבהלתי 😉
תודה שייק, מפרגנת את:)
חחח מבהיל באמת?
יואוו
מהמם חחחחח
הייתי בטוחה שזה פוסט של בת עין??
יאללה תכתבו בדואט-
בת עין בשנת 2021 ובת עין 2093
??
חחחח תודה לוב!
?
רעיוןן
(אהמ, בת עין??)
אוי זה טובב?
בת עין יש לך כאן מתחרה רצינית;)
טנקס בייגל!
חחח רצינית מאד?
הי, אנשות, זאת לא בת עין.
לא קראתן את הטקסט המודגש הראשון? לא הבנתן את הקונספט כאן?
שותפה חמודה שהחליטה להעלות פוסט על איך שיראה הבלוג של בת עין עוד חמישים וכמה שנה.
זאת ספלנדיד, למי שלא היה כח לקרוא את שם הכותבת.
ולא, אני לא כותבת הפוסט, סתם הצחיק אותי קצת שלא פרגנתן לספלנדיד המוכשרת כאן.
תודה נקודה על ההבהרה:)
מתוקה את.
ספלנדיד!! עכשיו את יכולה לקרוא את תגובתי, למרות שאת הפוסט כבר קראתי לפני שעלה.
א קיצער, יש לך את זה! אהבתי את הרעיון (איך לא…) והוסמקתי כהוגן, והביצוע – מהמם!!
תודה שהגדלת את משפחתי מעבר לבת אוזן הנזכרת לבלי סוף, אם כי בת אוזן היא המוז'יניקית שלי-שלנו (תודו שאי אפשר לפספס את זה עם כל הקוננות שהיא מקוננת) אז בת אף גדולה ממנה בלית ברירה…
אלופה!! אהבתי שהמצאת את השם של הספר התשיעי, אם כי אני אכעס מאוד אם הסדרה תיגמר בספר מספר תשע. זה משהו שאסור להפסיק אותו
בת עין!
תודה תודה?
תסמיקי תסמיקי:)
בכיף, אני מוכנה להגדיל בעוד כמה אם את כל כך רוצה(בת פה, בת מצח.. וכו)?
אה וואלה? היא המוזניקית?
אעע אופסה, איכשהו פספסתי למרות הקוננות וכו?
נו שוין, שתהיה יותר גדולה.
חחח ממש אסור. הבעיה שאם הייתי כותבת ספר מספר שלושים וארבע היה נשמע פחות טוב..?
נ.ב
היה ממש כיף להכנס לדמותך ולחקות את סגנון כתיבתך;)
(שלא תדעי כמה פעמים קראתי תבלוג שלך כדי להכנס לרקע??)
חחח את טובה ילדה? נשפכתיייי
יש לך את זה בכתיבה ממש
תודה אחת מאלף!❤
וואוווו איך צחקתי ברגע שאמרת בת אף… זה היה טובב
חחח נהדר שצחקת;)
תודה!
איאיאי יא סטרומבההה??
הצחקתני ממש. כפשוטו.
את טובה:)
?סטורמבה, פירוש?
תודה אייס!
הו, זה טוב!!
אוהבת את ההומור הזה, את הרצת הזמן.
כתבת פשוט מדהים! מצחיק מחד, ומרתק מאידך.
תכתבי עוד דברים יפים כאלו!
ו… הצבת גבול לא אפשרי לבית עין.
עכשיו היא תצטרך לכתוב למעלה משלושה אלפים שלושים מאות וחמישים 'מחסנים'…
תודה, שין!
חח זו בדיוק הכוונה? שתכתוב;)
וואו, splendid, מוכשרת ברמות את!
כתיבה זורמת ומתוקה,
עם אסיצואציות שבת עין מזכירה..
את פשוט טובה!
יש לך עתיד!
הייקי!
תודה מהממת.
הייקי!
תודה, מהממת.
אויי זה חזקק!!!!! ביג ביג לייק!!?????????
חחח טנקס מטולטלת!
ספלנדידדדדדדד
חחח חונקת שאתתת
באיחור אבל רק היום נודע לי על קיומך באתר זה??
טובה שאתת
שרהלוש!!
חחחח תודתודה❤