הוואי משולשים

משעמם לנו ממש אז החלטנו שזאת תהיה חוצפה אם נשתעמם לבד, לכן התיישבנו לכתוב לכן פוסט ארוך ומשעמם כדי שתשתעממו יחד איתנו. בהנאה!
פעם חשבנו לתומינו ששיעורי חשבון הם בזבוז זמן משווע, כי ממתי צריך לדעת פונקציות, אלגברה ושאר מרעין בישין בחיינו היפים? (גם באלו המכוערים)
לשרטט גרף לא יעזור לי לקנות אוכל במכולת,
אנחנו לא צריכות לדעת לחפוף משולשים בשביל ללכת ברחוב, לא?

כאילו ככה חשבנו. המשכנו להסתדר בחיינו עם אטמי אוזניים (ומלח עם מכשירים מכובים) בשיעור מתמטיקה אהובינו וחשבנו שפה זה יגמר.

אבל יום אחד שיצאנו לטיול תמים ברחוב, בזמן שמלח ניצלה לטיפוס בלתי מבוקר על עצים, צצו להם שני משולשי ענק וחסמו לנו את כל הנוף! (קרי- את חתולת הרחוב שעמדה שם).

המשולשים היו גדולים עם משקפיים שנזלו להם בקצה האף, הם היו זהים לגמרי!
רגע רגע בעצם, יש פה משהו לא תקין במשפט, חכו צריך לעצור.
אין לנו מושג אם המשולש באמת זהה לו בדיוק או לא, אהה אז מה אנחנו אמורות לעשות עכשיו?

מפה לשם הגענו למסקנה המצערת שנצטרך לחפוף את המשולשים כדי שהטקסט הנזכר לעיל יהיה נכון ותקין.
איך חופפים משולשים? בעודנו מתלבטות בין שמפו הוואי לפינוק, (כשמלח מצדדת בהוואי, על שלל תופעות הלוואי שלו, בעוד שמקלות מעדיפה פינוק על שאף שהוא לא מגיע למשולשים בכלל) ובעוד ממשיכות ומנסות לקלוע לטעמם של המשולשים הנ"ל עלתה במוחנו המחשבה החצופית שמעולם לא ראינו את המורה הכבודה משתמשת בשמפו בשיעורי מתמטיקה שלה, אז כנראה שזאת לא הדרך. (פה הגיע תורו של האוף הארוך שנשמע מקצה העולם ועד סנטימטר ליד הקצה הנ"ל)

ואז הגיעה התפנית בעלילה, עשינו את הדבר שלא חשבנו שנעיז לעשות מימינו.
פתחנו את ספר חשבון (!!) בלי שאיימו עלינו באקדח שנבצע את הפעולה הנ"ל, תודו שזה מדהים.
לאחר חישוב ארוך הגיעה המסקנה המיוחלת שלחשב זוויות יהיה קצת מסובך בעיקר בשל העובדה שלא הקשבנו בשיעור בכיתה ג' בו הסבירו איך משתמשים בחפץ המעוגל הנהוג להיקרא בשם 'מד זווית'.(לא שבלהשתמש בסרגל אנחנו יותר טובות אבל זה כבר עניין אחר שלא ראוי להעלותו על הכתב)

אי לכך ובהתאם לזאת, בחרנו במשפט המאושר האוהב להתהדר בשם הקליט: צלע,צלע,צלע (תודו שזה נשמע כמו סיסמא, מעניין לנסות לצעוק את זה בהפגנה) או בשם חיבה צ.צ.צ (שזה כבר מזכיר יותר צרצר…)

נפסיק להלאות אתכן בפרטים ולהלאות את עצמנו בלכתוב את אותם פרטים, אז בקיצור נפרט שלאחר שלוש שעות והוכחה ארוכה כאורך רשימת הרכיבים שכתובים בקופסת הגבינה, המשכנו מיוזעות בטיולנו שכבר נהרס.
ורק מאוחר בלילה במיטה, בזמן שבו עולות כל המסקנות החכמות, קלטנו שיכלנו להשמיט את המילה זהים מהטקסט הנחמד ולחסוך לעצמנו את כל מה שקרה פה.

מה שעוד יותר מגניב במסקנה הזאת, זה שהיא סתרה את המסקנה המחוצפת שבאיזה שהוא מקום כן צריך לדעת מתמטיקה בחיים.

וככה נתנה לנו הרשות לנשום לרווחה עם הידיעה שאולי מתמטיקה יכולה לעזור בחיים, אבל אפשר להסתדר מצוין בלעדיה.
וביננו, עדיף פחות מילה מאשר שלוש שעות של הוכחה…