גיבורה

בזכותך אבא
לפעמים נמאס לי.
אני רוצה לברוח,
לברוח לאי בודד, רחוק
לברוח מהכל.
מההתמודדויות בחיים, מהניסיונות,
והזמנים העצובים..
זה מגיע לי ברגעים קשים הרצון הזה.
רגעים של חולשה,
של חוסר אונים.
האתגר שצף באותו רגע –
נראה לי כמו הר גבוה שבלתי אפשרי לטיפוס.
אני נחנקת מהניסיון הזה נחנקת מההתמודדות.

מפחדת ליפול לתהום חשוכה, לעצום עיניים, להתעלם מהכול.
אני מחזיקה חזק את עצמי, עוד קצת.
הולכת לפינה שקטה שנהיה רק אני והוא.
אני מדברת אליו:
מספרת, בוכה, מבקשת שיעזור לי לעבור את זה.
כי הוא הביא אותי לעולם, הוא בחר בשבילי את הנסיונות את הכשרונות, את המעלות.
וכשהוא בחר לי את הניסיונות הוא נתן לי גם את הכוחות להתמודד איתם.

אני אעבור את זה, בטוח.
תודה שהבאת אותי לעולם אבא שלי.

תודה על כל האתגרים, החוויות והניסיונות שאתה נותן לי.

כי מהכול אני רק גדלה וצומחת.