אנשים צריכים חיבוק

פתק 28
עולה מאליה

וגם אני
אני שליחה ביישוב במרכז הארץ, יישוב של אנשים היי-סוסייטים וקרים (כלפי חוץ), בעלי דעה על כל דבר ולא מתביישים להביע אותה מעל כל במה.
ברוך השם אנחנו מצליחים לאט לאט לחדור מבעד למעטפת הקשיחה של האנשים האלה ולהכיר אותם קצת יותר מבפנים.
כזו היא החברות שלי עם הדר. הדר אישה עדינה מאוד שהפגינה כלפי התעלמות עד עויינות בשנים הראשונות.
לאט לאט היא נפתחה, הקשר שלנו התהדק והיום אנחנו חברות טובות. עדיין היא מפגינה קרירות בכל פעם שהשיחות שלנו מתקרבות לענייני יידישקייט, אבל אני יודעת שעצם המפגשים שלנו, זה שהיא רואה את התמונה הגדולה של הרבי בסלון, שהיא רואה אותי מברכת ברגש ובקול עם הילד שלי, מזיז בעקביות משהו בתוכה…

אחרי הצהריים באחד הימים האחרונים יצאתי לחצר הבית עם הילדים, הם שיחקו בכדור ואני נחתי קצת. פתאום עברה ברחוב הדר וקראה אלי: "הייי!" נרגש. הזמנתי אותה פנימה ושוחחנו קצת.
שיתפתי את הדר בחוויות הימים האחרונים, שוחחנו על הפחד מהאזעקות ולקינוח סיפרתי לה על שבת משפחתית המתוכננת להתקיים בשבת הקרובה ביישוב ליד ירושלים. סיפרתי להדר על החששות שלי מהנסיעה בדרכים בימים טרופים שכאלה.
מייד כשהוצאתי את זה מהפה קלטתי שאמרתי טעות.
הדר התחממה כולה: "את לא נוסעת לשם בשום אופן! זה מסוכן! החיים של המשפחה היפה שהקמתם חשובים הרבה יותר מכל תכנון משפחתי כל שהוא!".

כשניסיתי להרגיע אותה באמרי שאולי אני סתם חוששת, הרי כל המשפחה המורחבת מגיעה, גם מחו"ל, היא נאטמה ואמרה: "אני פשוט אשב בבית לחוצה כל השבת, אני ממש מבקשת ממך, אל תסעו, לא צריך תמיד ללכת אחרי העדר".
במשפט ההרגעה שאמרתי התכוונתי להסביר לה שמשפחתי היא משפחה אחראית, ואם החליטו על השבת וכולם מגיעים אני סומכת עליהם שבדקו את נושא הבטיחות היטב.
הדר – ספוגה מכלי התקשורת שמפמפמים הלוך ושוב על חוסר האחריות של החרדים, במיוחד אחרי אסון מירון ואסון גבעת זאב – הריצה בראש את התסריט של 'משפחה חרדית חסרת אחריות שמסתכנת ללא טעם' ורצתה לפחות להציל אותי מההתרחשות המאיימת הזו.

נפרדנו לשלום, תוך שאני מבטיחה לה שאחשוב על מה שאמרה, השכבתי את הילדים לישון, ושוב חזרו לראש שלי תסריטי אימה עם המילים של הדר: "אל תסעו, זה מסוכן".
לקחתי צעד אחד קדימה, ופשוט בדקתי.
התקשרתי לאחותי שמארגנת את השבתות האלה ותשאלתי אותה על המקום ועל הבטיחות שלו, היא קצת התפלאה על השאלה, אבל נתנה לי את כל המידע. אחרי השיחה איתה הייתה רגועה לגמרי, באמת הכל בסדר.
עכשיו נשאר הסיפור עם הדר. הדר בטוחה שאנחנו הולכים לשבת של סכנת חיים ח"ו. היא מלאה בכעס על החרדים העדרתיים וכועסת עוד יותר על העובדה שגם אני נכללת בהגדרה הזו.

התלבטתי קשות האם לכתוב לה ומה לכתוב. לבסוף שלחתי לה הודעה כזו:
"הדר, אחרי השיחה שלנו אתמול הרגשתי צורך להרגיע אותך ואת עצמי, בדקתי את העניין. מדובר ביישוב שקט מאוד ליד ירושלים, אין שם אזעקות ברוך השם והאזור נקי לחלוטין. מעריכה מאוד את האכפתיות שלך. והיה כיף לראות אותך אתמול:)".

התגובה של הדר לא איחרה לבוא, יוצאת בכבוד מכל הסיפור: "כל הכבוד לך שגילית אחריות ושיקול דעת ובדקת את הנושא, שתהיה לכם שבת רגועה, משפחתית ונעימה. תודה ששיתפת אותי שלא אדאג לכם♥".

התגובה של הדר הסעירה אותי. הדר באמת בטוחה שהמשפחה שלי פועלת בלי מחשבה, מזלזלת בחיי אדם, ואני הקטנה צריכה להפעיל אחריות ושיקול דעת, ללכת בזהירות ולא להיגרר חלילה אחרי תכניותיה הנלוזות.

רציתי מיד לכתוב לה הודעת הבהרה נוקשית. כעסתי מאוד על ההכללות האלה. מלאה ברוח קרב ניסחתי במחשבתי הודעה כמו: "הדר יקרה, רציתי להבהיר ולהדגיש שהמשפחה שלי אחראית מאוד. הם לא היו מתכננים שום אירוע אם היה ספק קל שבקלים לגבי הבטיחות שלו. כששיתפתי אותך בחששותיי היה זה שיתוף גרידא. שיתוף למטרת הרגעה. חבל ללכת למקום של האשמה וביקורת."

הנס שלי היה שלפני שניגשתי בדחילו ורחימו לכתיבת ההודעה שיתפתי את בעלי שיחי' בדו שיח ובמה שאני מתכוננת להגיב.
ואת המסר שהוא אמר לי הייתי שמחה לחלוק אתכן, זה מסר אדיר, הופך חיים ממש. הוא הכותרת של הפוסט.

אנשים צריכים חיבוק.

הקב"ה טבע צורך אנושי בכל אדם בעולם. צורך לקבל אהבה והערכה ממי שסביבו. בן אדם מוכן לפעמים לעשות הכל, אבל הכל, כדי לזכות להערכת הסובבים אותו, גם אם זו הערכה זמנית או מדומיינת.
ילד בן 7 יהפוך את כל הכיתה, ויהפוך להיות ליצן השיעור, רק במטרה להשיג מחבריו לכיתה כבוד מדומה של גיבור.
נערה בת 16 תשקיע זמן, כסף ומאמצים אדירים ברכישת מיטב המחלצות מהעונה האחרונה, למרות שלה אישית מתאים סגנון הרבה יותר פשוט, רק כדי למצוא חן בעיני החברות ולהרגיש אהובה ושייכת.
מורה צעירה מוכנה לשבת שעות אל תוך הלילה כדי להכין שיעור מוצלח. תוך כדי שעפעפיה נעצמים היא כבר מדמיינת את החיוך של המנהלת ושל המורה הצופות בה ומתפעלות בלחישה: "יש לה עתיד למורה הזו".

אפילו אני, משקיעה הרבה בפוסט שאני כותבת עכשיו. מה מניע אותי? כמובן שליחות. אבל באופן טבעי נמצא פה גם הרצון לחלוק אתכן תובנה, הרצון להיות משמעותית בעיניכן, למרות שאף אחת מכן לא מכירה אותי, אני יחוש עונג אם אקרא את התגובות שלכן והן יהיו בנוסח של: "כל הכבוד לך! את מדהימה! תודה על התובנה הנהדרת! את אשת חיל!" וכיוצא בזה… כמובן שאני מתכוונת גם ובעיקר לתגובות ארוכות ומשמעותיות יותר, אבל זה הכיוון.

כל אחת מאיתנו בסתר ליבה או בגלוי רוצה לשמוע שהיא חכמה, שהיא מוכשרת, שהיא חסידית, ובעיקר: שאוהבים אותה. אוהבים באמת בלי שום תנאי.
אנחנו מחפשים את הקרבה של אנשים כאלה, שמחבבים אותנו בלי שיפוטיות, שמסתכלים על הטוב שלנו. זה המבט של הרבי על כל יהודי.

זה צורך טבעי שנמצא בכל אחד מאיתנו, בדרך כלל אצל גברים הוא מתבטא יותר ברצון שיכבדו אותם ואת דעותיהם ואצל נשים הוא מתבטא יותר ברצון לחוש אהובות ושייכות. זה צורך שמניע כל בן אנוש וחשוב להכיר בו כדי לדעת איך לנתב אותו לענייני קדושה ובו זמנית לעצור במקומות שהוא מפעיל אותנו במקום השכל.

אז, מה קרה פה בעצם?
אני צריכה חיבוק. הדר צריכה חיבוק.
כמעט והיה פה דו שיח בין אנשים שמנסים כל אחד להילחם על הקיום שלו מול השני.

אני נפגעתי, כי הדר שללה אותי, לא קיבלתי ממנה כבוד. היא התבטאה באופן מזלזל על המשפחה שלי. בלי לשים לב עברתי לנוע מתוך הדחף של: "אני חייבת להיות משמעותית, ואם מישהו שולל את זה – אני ייצא נגדו".
הדר בסך הכל רצתה חיבוק. היא רצתה להיות משמעותית. היא רצתה שאני יישמע את הדעה שלה ויעריך אותה על האחריות והמסירות הכנה שלה אליי. מה שמנהל אותה בחיים זה ממש לא שנאת החרדים. זה הרצון לחיבוק.

כשהבת הקטנה שלי (בחורה פעלתנית באופן יוצא מגדר הרגיל עם גן ג'ינג'י מובהק) מתחילה לבעוט ולצעוק שהיא כועסת על התינוק שלקח לה את הצעצוע, מה היא צריכה בעצם? שאני ייפגע בשמו ויצעק עליה בחזרה?
היא צריכה חיבוק. היא צריכה שאני יעטוף אותה בשתי ידיים ויגיד לה שאמא אוהבת אותה הכי בעולם – ושהיא יכולה לקחת צעצוע אחר בינתיים עד שיוני יעזוב את הכדור – וזה יהיה עוד 2 דקות – ושהיא הילדה הכי חמודה והכי אחראית והכי מסורה לאחים הקטנים – ונשיקה. וזהו. מילאתי את הצורך שלה שנשלל כשלקחו לה את הכדור.

ילדים גדולים יותר צריכים ללמוד לחבק את עצמם, גם כשמישהו מבחוץ שולל אותם. פשוט ככה. ללכת לחדר אחר, לעטוף את עצמם בחיבוק חזק ולומר לעצמם בקול: "אני אוהבת אותך, את אהובה שלי, את מיוחדת, אין כמוך, מותר לך לטעות ולהתבלבל, השם ברא אותי כמו שאני במתיקות אינסופית, על מעלותיי וחסרונותיי, איזה כיף לי שיש לי אותי". (תנסי לעשות את זה. דורש אומץ – וכל כך כיף).

תגובה קשה מול הדר תהיה כל כך חסרת תועלת. כל כך נובעת ממקום נמוך. כל כך לא חיבור אמיתי לנפש האלוקית שלי ושלה.
עוד לא החלטתי מה כן לכתוב לה, ואולי בכלל לא לכתוב כלום?
כל מי שקראה את הפוסט מוזמנת עכשיו להציע ניסוח להודעה מחבקת להדר. ככה אני יידע שהבנתם את הפוינט.

*מן הסתם יעבור זמן עד שהפוסט יתפרסם, אבל זה תרגול חשוב עבורי ועבורכן. בכל מקרה ההודעות שתציעו יהיו רלוונטיות בוודאי לתקשורת בכל מיני מערכות יחסים בחיים שלי. אז תודה מראש.
חיבוק אוהב לשותפות האהובות♥♥♥

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
😭😭
6

רגשנית

היי, אני לא חדשה פה באתר אבל אני רוצה להעלות נושא שלא כתבתי בשום שם. ברוך השם...
בעיה בעייתית קטנטנה..🥴🥴
newEmotionIcon_03_42

מרשמלו

כשהכרתי את האתר הזה ממש אהבתי אותו, שאפשר לשתף הכל באנונימיות. הבעיה היא- טדא...
ליקושששש 💔
newEmotionIcon_03_38

נקרעת מגעגועים 💔

ליקוש 💔 אני לא מאמינה, מתכחשת לעובדה. האישה הכי חיה, אין סיכוי שאיננה. לכל מק...
משאלות של מלאכים
9

דומיה נפשי

אבא אם תבדוק את הלב שלי, אתה תמצא שם משהו שבור. שניסיתי לבנות וגמרתי לבכות ור...
גברו עלי
65

הכוזרית הנודדת

מי את. מה את בכלל רוצה מהחיים האומללים שלי. שנזרקתי לתוכם בלי הכנה. מרגישה או...
כואבת התקווה
newEmotionIcon_21

שב"ד🏃‍♀️🏃‍♀️🏃‍♀️

ובכן מה עושים אם נוראאאאאאאאאאאאאאאאאאאא רוצים משהו כמעט משתגעים מרוב רצון. מ...
פוסטים חדשים
אתה בוכה על זה כבר שנים
emotion_icon_19

הכוזרית הנודדת

גם אם דמעות לא עולות בי, נשמתי בוכה בלי סוף, זועקת. כל כך מתביישת, מרגישה כמו...
רק אל תסתכל על אמא
icon_42

דומיה נפשי

הרבנית שלי סיפרה את זה אולי כבר אלף פעם אבל רק עכשיו זה הוציא לי ת'דם כתוב שב...
אמא מורה?
7

אנונימית

היי, אז אמא שלי מורה בתיכון, וקצת קשה לעשות לפעמים הפרדה.. יש לכן טיפים איך ל...
לשאול?
21

קול שפוי👌

האם אתן חושבות שנכון לדון באתר כאן על כל נושא שהוא? כולל על נושאים מהותיים וכ...
שידוכים וליבי קליין-משתלב😆
27

.

טובב אז נתחיל בשאלה על השידוכים.. פליז רק מי שהתארסה וכו שתענה לי. קראתי בכל ...
כלל ראשון להצלחה: טיפשות
newEmotionIcon_22

שירבוטית

כדי להצליח בחיים אדם חייב להיות נבון, אבל להיראות טיפש.הבנת? תסבירי
קשהמאתגר
newEmotionIcon_03_36

תראו אותי:(

הדבר שהכי קשה לך את הכי צריכה לעבוד עליו
אני זו לא אמא שלי. נ ק ו ד ה .
icon_set_3_19

אחת

מתי יבינו שאני זו לא אמא שלי??? נכון, היא מיוחדת, היא באמת נדירה. אבל מה הבעי...

31 תגובות

  1. את. גדולה. מהחיים.
    כאילו, אינלי ממש מילים אחרי פוסט כזה, אמיתי.
    אני רק יודעת שאני הולכת לקרוא אותו לפחות עוד שלוש- ארבע פעמים.
    את נתת פה זווית ראיה שאם אני אאמץ אותה לעצמי הכל אבל הכל יראה לי אחרת.
    זה מתנה.
    תודה ענקית ענקית ואת מדהימה בפשטות.

  2. אני כותבת, ומוחקת. כותבת, ומוחקת.
    ישבתי כאן עכשיו וקראתי, בשגחה פרטית, כי אין לי זמן לנשום היום,
    רותקתי. בלי קשר לתוכן את כותבת מדויק ומיוחד.
    והתוכן… חדש, זה לא היה. חודר זה כן, מעורר זה כן, אין לי מה לומר…
    או שבעצם יש לי המון.
    אני אתמצת את זה למילה אחת, בטוחה שתביני:
    תודה.

  3. וואו. קודמכל, הכתיבה הזורמת והמהממת. היה כיף לקרוא.
    והמסר.. את פשוט צודקת, אלוקים.
    אין לי מילים להסכים איתך, פשוט מסתכלים מסביב ורואים מה מניע את כולם: הרצון לאהבה.
    ואני צריכה לזכור את זה תמיד תמיד, לא רק תמיד.. זה באמת כל כך מועיל למערכות יחסים, לא רק בחיי שליחות. ובתור שליחה עוררת אותי להשתמש בגישה הזו גם מול אנשים בעיר שלי.
    תודה על ההארה, על התזכורת. התוכן הזה כזה חשוב להמון בנות.
    ?

  4. וואוו..
    וואוו..
    שניה, צריכה לעכל קצת את הסיפור המדהים הזה, ויותר מזה, את המסר!! זה היה כל כך נכון, חזק, חודר, עוצמתי.
    תודה על השיתוף הזה!!!

  5. אמהלה וואו!! איזה פוסט! איזה תוכן!!
    מבין המילים אפשר להבין שאת ובעלך אנשים מיוחדים
    עם מדות נדירות וממש בא לי להכיר אתכם!!
    וכל מילה בסלע!

  6. וואוו איזה פוסט חשוב!
    אהבתי ברמות את הכיוון חשיבה..
    ובמיוחד תקטע של לחבק את עצמי;)
    זקוקה לאומץ הזה;)
    וההודעה..
    אני לא בטוחה שכדאי לשלוח, אבל אם כן, זה אולי בניסוח כזה של תודה רבה על המחשבה..
    אחרי פוסט כזה לא רואה מקום להודעה קשה ועצבנית (שדרך אגב, מתאים לי ברמות לכתוב כזאת וגם לשלוח??)
    תודה על התובנה הממהמת!!

  7. וואוו.
    זה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו.
    את בנאדם מאוד חכם ועמוקק!
    הפוסט הזה נכנס לי חזק..
    מעריכה אותך מלא!

  8. ואו את חכמה.
    תודה לך על ההזדמנות להכיר וללמוד:)!
    בעז"ה ניישם.

    תגובה להדר:
    תודה אהובה❣️ מחמם לראות את הרגישות שלך:) וכמובן שאני והמשפחה שלי עם יד על הדופק בכל המצב ההזוי הזה, חלילה שנסכן את עצמנו אפילו טיפה.? שבת שלום ושמחה יקרה:)
    ורק בשורות טובות??

    מה אומרת?
    לדעתי חשוב קודם כל כמו שאמרת האהבה והמילוי צורך בסיסי. אבל יחד עם את כדי לפתח חברות אמיתי ולא מדחיקה, לומר בצורה מכבדת ורגישה את דעתך ומה שיושב לך על הלשון

  9. הצורך בחיבוק הוא אנושי לכל אדם באשר הוא, בין אם הוא בגיל העשרה או בן 90 ועבר הרבה בחייו – אני חושבת שזה גלוי וידוע לכולנו(ובעיקר מורגש בשטח, בלילות קרים ואפלים;))

    השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה, עד כמה אנחנו מיישמים את זה בפועל.
    להגיד וליידע אפשר תמיד. אבל מה אנחנו עושים ברגעי משבר, אנחנו תמיד שם בשביל עצמנו? אנחנו מוכנים להודות בזה שאנחנו בסך הכל רוצים חיבוק? או שמנסים להראות גיבורים וחזקים עשויים מפלדה שאף פעם לא נשברים?

    כשאת רואה חברה או אדם עושה דברים שלא מתאימים לו ולאופי שלו, ומנסה ליצור מהומות בכוח וש'ישימו לב אליו' – את תכעסי או שתביני שהוא בסך הכל רוצה חיבוק חמים מאדם אוהב?

    ילדה קצת שקופה שמקנאה בך לעיני כל – את תכעסי ותרכלי עליה עם חברות או שפשוט תביני שהיא רוצה גם, את אותה אהבה והבנה שאת מקבלת?

    תהיי כנה.
    לפעמים, כשאנחנו בשטח אנחנו קצת שוכחים את זה(או אולי מעדיפים להדחיק? כי פחות נעים לנו?) זה נמצא בתת מודע שלנו אבל בוא נודה על האמת, לא תמיד מיישמים את זה בפועל וגם לא הסביבה שלנו.
    אולי אם כל אחת תשתדל לשים לב יותר מתי היא צריכה חיבוק עצמי ומתי הסביבה זקוקה לחיבוק החמים והאוהב שלה; העולם המבולבל והכואב שלנו יהפוך לטוב יותר וקל יותר לשרידה.
    ואגב, שזה מוכח שאם את תתני חיבוק למישהי, יבוא יום והיא תחזיר לך כשתצטרכי.

    בלי קשר, אני חושבת שכל אחד צריך לעבור קורס 'איך לאהוב את עצמי, בכל מצב'.
    זה צורך בסיסי.

  10. וואוווו!!!!
    איזה פוסט מדהים!!! הלוואי וכל העולם היה קורא אותו. את פשוט גדולה מהחיים.
    כשקראתי את הכותרת אפילו לא דמיינתי שזה ילך לכיוון הזה. הופתעתי, באמת. השארת אותי בלי מילים.
    תודה ענקית ששיתפת אותנו, ועוד עם כתיבה כזו יפיפיה.
    מעריכה אותך.

  11. וואו, האמת שזה משהו שהיה נראה לי ברור..
    ברור שאנשים רוצים להרגיש קיימים ומשמעותיים ו'מחובקים'..
    אבל אף פעם לא באמת חשבתי על הצורך הזה ואיך מיישמים אותו.
    מנסה לחשוב מה אני הייתי כותבת לה..
    תודה לך!

  12. אוי, זה נורא מגניב לקרוא פוסט של מישהי נשואה (ואני מודעת לכך שאני נשמעת ילדה בת שלוש).
    מרתק לגמרי.
    אנשים באמת צריכים חיבוק, והוא לא חייב להיות פיזי.

  13. טוב קודם כל שתדעי שלקראת הסוף גרמת לי לכמה דמעות שנשארו בעיניים…
    בדיוק היום קרה לי משהו לא כל כך נעים בבית והמילים האלו "לעטוף את עצמם בחיבוק חזק ולומר לעצמם בקול: "אני אוהבת אותך, את אהובה שלי, את מיוחדת, אין כמוך…" נורא חיממו לי את הלב.

    עכשיו, המסר שלך היה ברור ומובן!
    והכי חשוב היה נכון וכל כך יפה.
    אני חושבת שאת מדהימה! יש בך כוחחות ועוצמות נפש גדולות על שהיית מסוגלת בכלל להגיב לה ככה ואח"כ לשתוק. את גם נורא מתחשבת.
    וסתם שתדעי יש לך כושר ביטוי מטורף וכתיבה מרתקת!!!
    זה היה ארוך אבל טס לי… לא הרגשתי את זה בכלל!!!
    ושתדעי לך שאני לא כותבת את זה כי את אמרת באחת השורות שאת תשמחי לקבל מחמאה, אלא כי זה הכי נכון! וגם התבשל לי בראש עוד כשקראתי…

    אה, וסתם כך שתדעי שנורא נחמד לדעת שיש כאן כמה נשים גם מעבר לבנות הדור הקטנות…
    באמת קיוויתי ועודני מקווה שחוץ מכמה קטנות ממני יש עוד כמה שקוראות דברים שאני כותבת ומגיבה…
    לא נראה לי שאת קוראת אבל אם את פה אז אולי יש עוד…

    1. הממ אר"א, למה ככה?
      אני יותר קטנה ממך ואיתי עוד מלא בנות מהאתר.
      לא חבל לפסול חומר טוב ישר מההתחלה או לזלזל בו בגלל גיל?
      תאמיני לי שבגרות מושפעת מגיל אבל לא נמדדת בו, ויש באתר כל כך הרבה בנות קטנות ממני שהלוואי וכשהייתי בגילן הייתה לי חצי מהבגרת שלהן.
      מבינה לגמרי שזה קצת מוריד, אבל תנסי לא לפסול ישר, חבל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות