אחת שבודקת

תלושה אבל חזקה
כותבת כדי לשמור.
כותבת כדי להעריך.
בפרט אותי.
לא את הסובבים.
לא את אלו שדנים.
לא את אלו המרכלים.
לא את אלו ששופטים.
ובפרט לא אלו שמדבקים מדבקות, שמות.
לא.
בעיקר את עצמי מעריכה.
על מלחמה לא פשוטה.
על עבר, הווה ועתיד שיהיה.
על עבר שבחרתי לשמר.
לבד.
בלי שאמרו.
בלי שציוו.
אני בחרתי.
אני בוחרת.
ואני אבחר.
גם אם אנשים מבולבלים לידי,
לא מבינים מאיפה זה בא לי.
כיצד.
הם ילמדו להתמודד.
עם השונה.
עם המבולבל.
גם אני אלמד.
די לקטלג.
די לשפוט.
די לא לקבל.
אני בנאדם,
עם נסיון חיים שרודף כל רגע בחיי.
אני בנאדם,
שנלחם לחיות את חיי.
בטוב.
וכל האלו הלא רגילים.
שמבולבלים.
אני שולחת.
לא מעוניינת אנשים כאלו לארח.
אצלי.
בחיי.
שמספיק לא פשוט.
שמספיק כואב.
אני מעוניינת לקום, לצמוח.
להילחם.
והרבה.
על הכל.
אני מעוניינת,
לקום.
הייתי רוצה לשכוח,
אך העבר הוא זה שבנה אותי.
חישל אותי.
אני יתומה.
מתמודדת ללא סוף לצד מוות.
ובוחרת לחיות מידי יום.
לשמוח, להמשיך למרות התופת.
זאת אני.
ואשמר זאת.
אני בנאדם.
את זה אני ואתם יחד, לא נשכח לעולם