אולי את תכירי?

ו.. תסכימי לגלות לי על המקום הזה..?
לילה. והשעה 3:00 כן מאוחר ועוד רציתי לנסות להקדים ולהשלים שעות שינה ולישון בשמונה אבל.. זה שווה את זה!! חחח דיברתי אם חברתי המתוקית בטלפון כששתינו במיטה ומדברות בלחש. אנ יאוהבת את זה! בכללי אקשן?? ויודעות איך זה סוג של השתחנשנו באנונימי כזה כי בכל אופן יש אוזניים לכותל ??‍♀️ וסתם מתוך אחד הנושאים שדיברנו דיברנו על בדידות של בנות ועל מה שאחת מאיתנו חוותה ובכללי על הנושא ואיזה בנות שכרוחות אחרינו כזה וכדי שניתן מחמאות קצת מעבר למה שאנחנו נותנות ומשתדלות עכשיו כי בשבילהם זה ואו ונותן להם תקווה! ומתוך הרגשה נעימה שכתבתי אותה גם לעצמי ? שתודה להשם שיש לי את חברתי הנל ??..נרדמתי.
***

אני מוצאת את עצמי בתוך מוסד כזה שלא ברור לי עדיין מה טיבו, אני רק זוכרת במעורפל שהגעתי אליו בבוקר ואני מנסה להבין את הלך רוחו ומה מטרתו וכו.

זה מן מוסד שהוא אם פנימיה זה להרבה מאוד גילאים לא זוכרת איך זה מתחלק ובאיזה קטע זה קיים אבל שמה מצאתי את עצמי אז ניסתי להתמודד אם המציאות.. אחרי קצת שיטוטים והצצה קטנה לחדר האוכל התיישבתי בכיסאות במסדרון מנסה לקלוט קצת מההווי של המקום, פתאום ראיתי אותם שלוש בנות בתוך סוג של מיטה מתגלגלת כזאתי מחולקת, קטנות וחמודות בגילאי החמש – שש שבע אולי והבנתי שגם הם הגיעו כמוני.

לכל אחת רקע שונה אבל הם הגיעו! ובהחלטה של רגע קמת אליהם. ניגשתי לראשונה אמרתי לה בכזה חיוך איך קוראים לך? עניתי לה את שמי ואז היא שאלה אותי את מהצוות פה בקול ילדותי מתוק מדבש אמרתי לה לא אני כאן כמוך הגעתי ממש רק הבוקר רוצה שאני יעזור לך? ועוד כמה דיבורים כאלה ואז אמרתי לה תני לי כיף והיא נתנה לי אם כזה חיוך מאושר- שזז לי משהו בלב, עברתי לשתיים האחרות ודיברתי כך גם איתם הרגשתי כמו אמא כמו לא יודעת.. הם נכנסו לי עמוק  עמוק בלב אתם לא מבינות, דאגתי להם ולימדתי אותם את מה אני בקושי יודעת שמרתי עליהם בלי שאני יצטרך לעשות זאת. איכשהו שאכלנו אח"כ ביחד התווספה עוד אחד ביישנית כזאת ורציתי לעזור לה ממרום גילי וממערבולות חיי -הבנתי אותם וכל כך אהבתי אותם ועדיין, ורציתי בשבילהם את הכי הכי טוב שיש בעולם כולו! קמתי אליה היא ישבה בצד השני של השולחן בו הסבנו אני ושלושת ילדותי המהממות שלי – והיא שהצטרפה ישבה ממול קמתי אליה לחבק אותי שתרגיש שהיא לא לבד ואז זה קרה…

קראצ קראצ קראצ שלוש פסיעות של אחותי שיורדת על המיטות שלנו (שממזמן כבר כמו ספינה בים ברגע שדורכים בצד אחר את עמו נדנדה עולה לצד השני וכנל להיפך..) להפריד בין שתי גיצי אש של אחי וקטעה  באכזריות את חלומי. מיאנתי להתנתק שקעתי שוב בכרית ועצמתי את עיני למרות שאני לא מאלה שיכולות להישאר לישון במיטה סתם ככה כנראה באמת הייתי עיפה מאתמול או.. שהסיפור פשוט נגע בי קשות המשכתי לדמיין אותי יושבת איתן מתגלגלת איתן על הדשא נותנת להן קרן אור בחייהן האפלים, מספרת להם שלכל אחד יש רגשות, עורכת להם שיחות פרטיות ומנסה להבין מה עומד מאחוריהם ובעיקר רואה אותם פורחות. משגשגות, עולות.. נשמות צדיקות שהם. שכבתי למעלה משלושת רבעי שעה  וחשבתי עליהם רציתי לרגע שאני ימצא את עצמי שמה בשביליהם דווקא מתוך אחת מהם ולא מהצוות, שיתנו בי המון ואני יתן להם כמה שיצטרכו.. והם.. הם נמוגו אם החלום.?

ברגע שנעלמה השינה מעיני כליל התפללתי להשם שלמרות שלרוב החלומות לא חוזרים שהחלום יחזור לי כל לילה ושהכי טוב שהחלום יתגשם ואני ימצא פנימיה כזאת שאין לי מושג עדיין מה טיבה אבל אני אמצא את הנשמות שלי..
ועכשיו אני מבינה שאולי, אולי החלום הגיעה בהשראת השיחה של אתמול אבל רק אולי.. ואולי עד שהחלום יתגשם יש לי כן אפשרות לעזור לילדה לצמוח, לתת לה תקווה.. למרות שקשה לי עצמי ואם כל כך הרבה בנות שצריך לתת להם תקווה. אבל בשבילם זה עולם ומלואו אז שניה אחת להקדיש להם להפריח מילה לאוויר זה המון!!
ונכון שזה לא אותו דבר כי אנחנו באותו הגיל וזה שונה כי יש להם משפחה ואנחנו לא בפנימיה אז זה לא ממש להיות איתם כל הזמן אבל גם זה – זה שווה!
עדיין בליבי יש תקווה שהחלום יתגשם או לפחות יחזור על עצמו גם בלילה הבא תתפללו! אם כן אעדכן?