שמאירים את השמיים, ונעלמים.
ראיתי עננים שמאירים את השמיים, ונעלמים.
אך ההבדל היה אך ורק בצבעים!
שענן שחור מגיע, מגיע גם הכוכב,
ומיהו הכוכב הזה?
זהו הכוכב שבתוכי!
ואין לו תמורה! מחיר!
כי הוא חרוט בליבי, חקוק בליבי,
ואת החרוט על האבן, אי אפשר לקחת, למחוק ולטשטש!
זהו הכוכב הבלעדי שלי! ורק שלי!
זהו הכוכב שיעיר אותי, יאיר את דרכי.
אז גם כשהענן האפל מגיע, תמיד אזכור שהכוכב לי אומר

הצילו, אני בכושר!
אבל זה רק בינתיים! ואם אני אגדל לממדים מחרידים?
4 תגובות
אייי יפה מידי
עדיין מתנגנת לי המנגינה של "אין עוד מלבדו" 🙂
יפה ממש
כנ"ל
כי אחרי הכל, אני גם ראיתי כוכבים –
בוהקים,
שמאירים את העולם.
אבל עם הזמן,
נעלמים…
(ואסיים בנימה עצובה זו, החותמת מנגינה נוגה של יום לימודים ארוךך איום ונורא. לא פלא שנעלמו לי כל הכוכבים עכשיו:)
תודה לך.
יפהיפה.
❤