מסיכה. מציקה. תחפושת דביקה.

icon_set_3_18
גלידונית

מסיכות – שמכסות ומסתירות. את אני האמיתי.
תופעה של מסיכות.
אבל לא מהסוג שהתרגלתן להכיר.
הכירו – מסיכה התבגרותית.
 

מצאתי מסיכה על הרצפה.
דבר נדיר. הרמתי אותה, והתבוננתי.
אה, היא של רבקי. מסכנה.
בטח כבר היה לה נורא דביק ומציק.
מתבוננת לעומק.
מהרהרת. נסחפת.
פעם, כולנו היינו כולנו.
היינו חופשיות, היינו אנחנו.
כשילדה רוצה לצאת לפטפט בהפסקה, זאת היא עושה.
ומפטפטת. והיא בלי מסיכה, אז שומעים אותה.
היא – היא.

 

אבל אט אט, שמתי לב,
עוד שנות דור לפני הנגיף הנוכחי,
אנשים התחילו לעטות מסיכות.
כבדות, מציקות, דביקות.
רבקי, אני זוכרת את רבקי של פעם.
ילדה חייכנית, שמחה. אפילו קצת רגישה.

 

ופתאום, היא החליטה ביום בהיר אחד, לשים מסיכה.
מוזרה.
פתאום, נעלמה לה רבקי.
באה אחת חדשה להחליף.
רבקי מוזרה, שחצנית, סנובית.
אבל בכאילו.
כי זה ברור כשמש בצהריים- שזאת לא היא.
ואני מביטה בה, ומרחמת.
רק הזיקה לה.
הרבה יותר אהבו את רבקי הקודמת.
למה?
כי היא הייתה בלי מסיכה, ויכלו לשמוע.
ועכשיו, המסיכה עומדת, חוצצת.
אבל- היא כבר נדבקת.
ואני רואה שרבקי ממנה כבר לא נחלצת.
ואני מצטערת.

 

מבחינה בעוד אחת, תכלכלה, שוכבת לה שם בפינה.
רצה לראות הפרטים-
מי החכמה שהחליטה לרגע
שמסיכה זה אחד המיותרים.
מתבוננת.
חיה – ילדה חמודה, חכמה, חברותית.
נחמד איתה לדבר.
אך לפתע – החליטה גם היא –
להתהפך לדבר אחר.
נהייתה נדבקת, מקשה,
לפעמים אפילו מטרידה.
עושה עצמה טיפשה.

 

והכל, כל המסיכות – רק כדי לנסות לרצות.
את מי?
את החברות.
אבל הן רק מזיקות. מכסות.
למה?
כי ניכר שאלו רק מסיכות, ואלו לא אתן האמיתיות.
אתן – הרבה יותר סימפטיות.

 

אז למה?

 

מסתכלת סביבי, ורואה עשרות בנות –
עם מסיכות.
הן מתבגרות.
ובתהליך- מחליטות גם את עצמן לכסות.
ומפסידות, מפספסות. את עצמן, הדמויות האמיתיות.

 

רגע, מביטה על עצמי בבבהלה.
יכול להיות שגם אני נדבקתי בתופעה?!
אני רוצה להיות עצמי, האמיתי.
לא איזה טיפוס שמנסה להיות חברותי.
רוצה להתחבר אל אני האמיתי.
ותנסו, גם אתן,
עם עצמיכן מחדש להתחתן.
גם אני, ואז, לכן – את עצמי אתן.
בינתיים, אני מחכה.
יושבת לי בצד,
ומחכה לראות עוד מסיכות שנזרקות לנצח על הרצפה.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
אבדה תקוותנו
20

ציפור בלי כנף

ילדה בת 8 עיניים גדולות ירוק חמוץ נמשים קטנים מתחת לעין וקמטים, הרבה קמטים כמ...
מהיטבאל/ מ. קינן *הלוואי*
15

קוקטייל אביבי

סדרת הספרים שהכי אהבתי היא 'ממלכה במבחן' של מיה קינן. הכתיבה, העלילה, הגיבורי...
צבועה בלילה
newEmotionIcon_21

חביתה מקושקשת

ובלילה אולי בידיים שרוטות מאכזבה אוריד מסיכה אולי לא אולי היא לא תירד דמעות ל...
חיים את הזמן /מצורע
73

דרשנית בהתהוות

הפרשה שלנו עוסקת בדיני נגע הצרעת ומפרטת אותם. אחת ההלכות היא שאם אדם נטמא בצר...
אש האהבה
28

דומיה נפשי

אבא אתה לא צריך אותי. אבא אני צריכה אותך! אבא לא צריך אותי, אותי כן. אבל לא ת...
תותים זה טעים
newEmotionIcon_21

מאמית אחת

חברות תקשיבו אני לבד. אבל כ"כ מוקפת.. בה בזמן האחרון התחלתי להעריך את עצ...
י״א ניסן רעיון כללי
emotion_icon_30

מפג

פורסם לראשונה: ח׳ בניסן תשפ״ב רבי-קשר-אני? הבדל בין חסיד לרבי היא אינסופית א...
ספרי פאדיחה:)
62

צופיה

יש לך סיפור מצחיק?? משהו הזוי שקרה לך? סתם פאדיחה? פליז תשתפי אותנו, שכולנו נ...
פוסטים חדשים
אבדה תקוותנו
20

ציפור בלי כנף

ילדה בת 8 עיניים גדולות ירוק חמוץ נמשים קטנים מתחת לעין וקמטים, הרבה קמטים כמ...
מהיטבאל/ מ. קינן *הלוואי*
15

קוקטייל אביבי

סדרת הספרים שהכי אהבתי היא 'ממלכה במבחן' של מיה קינן. הכתיבה, העלילה, הגיבורי...
צבועה בלילה
newEmotionIcon_21

חביתה מקושקשת

ובלילה אולי בידיים שרוטות מאכזבה אוריד מסיכה אולי לא אולי היא לא תירד דמעות ל...
חיים את הזמן /מצורע
73

דרשנית בהתהוות

הפרשה שלנו עוסקת בדיני נגע הצרעת ומפרטת אותם. אחת ההלכות היא שאם אדם נטמא בצר...
אש האהבה
28

דומיה נפשי

אבא אתה לא צריך אותי. אבא אני צריכה אותך! אבא לא צריך אותי, אותי כן. אבל לא ת...
תותים זה טעים
newEmotionIcon_21

מאמית אחת

חברות תקשיבו אני לבד. אבל כ"כ מוקפת.. בה בזמן האחרון התחלתי להעריך את עצ...
י״א ניסן רעיון כללי
emotion_icon_30

מפג

פורסם לראשונה: ח׳ בניסן תשפ״ב רבי-קשר-אני? הבדל בין חסיד לרבי היא אינסופית א...
אוהבת את עצמך באמת ורוצה לעזור? כנסי😉
פתק 12

אחת. שנמאסה. על עצמה. איך שהיא.

אוף. תקשיבו. יש לי קטע מעצבן שכשאני כועסת וקצת עולים לי הפיוזים(אני גי'נג'ית....

22 תגובות

  1. גלידונית (וואי איך באלי עכשו גלידה?)
    את פשוט כותבת מהמם!!!!
    והלוואי ונראה את זה כבררר
    שיעבור הגיל של ההתבגרות ומהררר

  2. וואו מהמם!!
    התוכן אמיתי ונוקב והכתיבה זורמת ומבטאה בצורה מושלמת!!
    אהבתי ממש
    מקווה שאצליח גם לזרוק את המסיכה.. (אגב, מהמסיכה הגשמית נשבר לי מזמן;))
    תודה על הפוסט גלידונית:)

  3. גלידונית!!!
    אני עם דמעות בעיינים…
    אני גם רוצה להוריד תמסכה המעצבנת הזו שדווקא תקועה עלי כשאני בבית!!!!
    נמאס לי מהלמידה מרחוק ואני מיואשת מהלימודים אבל אני יודעת שזה מסכה של עצלות ושל רצון ל- צומי!!!! כן, לצומי!
    מרגישה שלא מבינים אותי ולמשפיעה שלע אין זמן ואני מרגישה שאני תלותית בה….
    גלידונית, הפוסט נגע הרבה, מקווה שכולנו נצליח.⁦♥️⁩
    סורי על ההתפרצות?

  4. וואו זה מהמםם
    אבל משום מה כל כך בא לי לבכות עכשיו שאני בכח לא..
    התקופה הזו עושה לי כל כך רע ואני מסובכת בתור המסיכות שלי בצורה נוראית!
    אוף לפעמים פשוט אין לי כח להילחם בה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות