כשהמלחמות לא הועילו
***
כן, ניסיתי.
רציתי לברוח.
הדחקתי,
בכל כוחי.
ניסיתי לשכוח.
ברחובות רצתי,
רודפת אחר הרוח.
היה חושך, ונלחמתי.
לא מצאתי מנוח.
ויהלומים מנצנצים
ליטפו עיניים דומעות.
ולבנה בוהקת
אספה לה רסיסים
של תקוות מרוסקות,
של לבבות שבורים.
קדימה הבטתי
על אופק שחור.
ולשווא ניסיתי
לנטוש מאחור
את זכרי כישלונותיי,
את שברי חלומותיי.
כן, ניסיתי לברוח.
להדחיק, להרחיק,
את העבר להחניק
מרגשותיי לשכוח.
אבל לא,
זה לא הצליח.
אז מתנשפת מהקצב,
הרמתי ידיים.
סבבתי בעצב,
ועל מגש של כסף,
את עצמי הגשתי.
לכל אשר רדפו אותי.
והשיגו.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
42 תגובות
אאא.
בטי.
אבן.
את כותבת נדירר. קיבלת מתנה.
הרגשתי אותך!! את מטורפתת!
ואוו. ריגש אותי לקרוא.
אויש, את מתוקה.
תודה, ים סוער.
וואו.
הכתיבה שלך מדהימה, בטי❤
תודה❣️
איה. לא. אל תגיעי למצב שהם ירדפו אחרייך.. תני לרגשות להתפרק, את בסך הכל ילדה.
אוי בטוש את מהממת וחסרה פה ממש. כואב לקרוא ?
אבל אבל אני לא יודעת לפרוק אותם בצורה טובה. כשאני לא בורחת, זה רק כואב יותר.
ותודה יפוש. מהממת את בעצמך. זה מחמם את הלב לקרוא שאני חסרה.. אני תמיד פה, אבל לא תמיד מספיקה להגיב. אבל אני אשתדל יותר, בעז"ה.
אוהבת.
אממ.. וואי לא יודעת מה להגיד.
אוף.. זה כל כך קשה שלא מצליחים לפרוק. זה כמו סיר לחץ מבעבע מבפנים. אבל תנסי בכל זאת.. לכתוב, עוזר?
גמני אוהבת ?
כן, זה עוזר כשזה מצליח לי. אבל זה לא קורה תמיד.
תודה יפוש, את נשמה❤️
אבל אל תדאגי מדי, אני מסתדרת די טוב סך הכל 🙂
אהה.
זה בסדר אני לא דואגת מדי. אולי כן קצת.
אייאייאי. שיהיה לנו רק טוב!
אמן.
ותיקון קטן: לא לדאוג בכלל?
ועכשיו?? מה עכשיו??
נתת להם לנצח???
בטי, את יודעת שבריחה זה לא פיתרון נכון??
אז גם עכשיו אחרי שהם השיגו לתת להם לנצח זה בריחה.
זה כניסה למעגל של כאב שלא נגמר
סורי אם הקצנתי פשוט חשתי הזדהות עמוקה.
רוצה לדעת מה עכשיו? עכשיו אני מתמרנת בין בריחות לנחיתות כואבות, משתדלת לא להרגיש מדי.
ובריחה זה לא פיתרון, אולי. אבל זה עוזר, לפעמים, לקחת הפוגות. וזה הכרחי, נראה לי.
וכואב לי שאת מזדהה.
את מתוקה.
מקווה שיהיה לך רק טוב.
יש הבדל בין בריחה להפסקה
הבדל תהומי
הבריחה לא שווה את האנרגיות שמשקעים בה
ולא להרגיש זה כל כך לא פיתרון
וכל כך נותן אשליה של פיתרון
נשאר לי להתפלל עלייך שהנחיתה לא תהיה כואבת מידי…
יכול להיות. אבל אישית אני לא מצליחה להפסיק בלי לברוח. לא מצליחה להבדיל ביניהם.
אבל את צודקת. זה לא פיתרון.
ואת מתוקה. ריגשת אותי. זה תמיד טוב להתפלל.
עכשיו תגידי, מה איתך ?
אז שלב א הוא להבדיל בינהם
וואו כמה שזה משנה את החיים
באמת…
פשוט כואב לי עלייך
מכירה מידי את הרגשות האלו
אוף בטי אין כרגע משהו שיפחית את הכאב??..?
בכללי אני לא מידי מתפללת אבל עלייך אתפלל, נגעת בי עמוק.
אני ב"ה בסדר, למדתי להפסיק לברוח (לא אומרת שתמיד לא בורחת אבל למדתי לעשות את זה) למדתי להרגיש, כרגע זה עוד קשה וכואב אבל הכאב יורד לאט לאט ומגלים עולם מופלא!
דווקא לא בוער לי לדעת את זה. טוב לי לברוח.
לא כ"כ כואב לי כשאני בורחת.
אז בעצם, התשובה ל'מה יכול להפחית את הכאב?' היא לברוח,אז..
תודה לך קרח חם! על הרגישות והתפילות.
וכמו שכתבתי ליפוש: אל תדאגי בשבילי. מבטיחה לך שהכל בסדר.
מה ייתן לך להגיד לכולם שהכל בסדר??
שיתנו לך לברוח בשקט?
כן? בריחה מפחיתה את הכאב??
תלוי עד כמה יש לך קוצר ראיה גבוה
איזה פוסט כואב.
בטי…
הרגשתי המון מילים בשתיקה שלך, אחרי השלוש נקודות.
את מתוקה פנרס. אוהבת אותך❤️
קבלי את חוסר המילים שלי.
את מדהימה בטי וזהו.
קיבלתי.
משתגידי.
תודה motek. גם לי אין כבר מילים כ"כ.
אאוצ'יי
כן..
דמעות.
כמה התגעגעתי.
וכמה הכתיבה שלך לא נורמלית.
ובאה לי כל כך בזמן שאת לא מבינה אפילו.
אוהבת בטי.
תחזרי קצת.
אוח, גלים. כמה שאת מותק.
וכמה שגם אני התגעגעתי להעלות פוסטים, ולקבל תגובות כאלו מתוקות מכן. ולהגיב בעצמי.
בלי נדר, אני ממש אשתדל להגיב יותר.
אוהבת אותך!
את יכולה אחרת. מהמקום הכי נמוך, הכי חשוך, אפל…אפשר להגיע למקום הכי מואר. ולא סתם, אור נדיר שלא כולם רואים. וזה מגיע לך. אבל די. לא מגיע לך לסבול יותר. נועדת ליצור להנות לשמוח. לחייך. להרגיש רגשות נעימים, טובים, מוקסמים, אוהבים. רגשות של ביחד, רגשות של התפעלות ויופי. את לא סתם הגעת לפהת מישהו מאוד מדוייק מחליט ליצור אותך יש מאין בעל רגע ורגע. ועד עכשיו היית במציאות כזאת. הוא ברגע זה שם לך את הבחירה אם להמשיך אותה, לשקוע איתה. או…לקחת שליטה על ההגה, לעצור את הרגשות הדכאוניין והמפחידים האלו ולקחת אחריות על עצמך. לא לשקוט עד שתמצאי דרך ועוגן כיצד לעלות חזרה. אל הטוב אל היופי. כי אין כמו שפע שמגיע אחרי עמל. את מדהימה. תזכירי לעצמך. בבקשה???
סומכת עלייך!!!
את חמודה ממש! קראתי את כל התגובה שלך. את כנראה צודקת, אני יכולה לצאת מזה. אולי. אבל אין לי מספיק אומץ. זה מפחיד אותי מדי. גם ההתמודדות, גם היעד. כל הלא מוכר הזה גורם לי להסתגר עוד יותר.
וגם, זה לא בדיוק כמו שאת מתארת.
ותכלס, טוב לי בבריחה. בהדחקה. טוב לי כשאני לא מרגישה.
אבל את באמת חמודה, והתגובה שלך ריגשה אותי.
בטי נשמה, למה את לא יכולה? אנשים במצבים הכי קשים עשו את זה. הם נעזרו באחרים, הם נעזרו בעצמם, בכוחות החיים שלהם. הגיל שלך משמעותי. מגיע לך לחיות חיים מושלמים כמו בחלומות. את יכולה שיהיה לך טוב. את יכולה לשנות את הגישה על החיים שלך. את יכולה לראות בך תטוב. את יכולה לראות בעולם תטוב. תדקלמי אתזה. תאמרי כמו רובוט משפטים שעושים טוב. באמת. תעשי כל מה שאת יכולה כדי להרגע. כדי להאמין בטוב. אני מבטיחה לך שאת יכולה לצאת מזה. מבטיחה. (קצת מניסיון)
איזה כיף שאת מגיבה זה מאוד רגיש ואכפתי מצידך:)❤️
תתחילי בקטן בטי. תנשמי עמוק. טוב יפה?
אחת שרוצה, את חמודה בטירוף❤️
ואני יודעת שיש טוב בעולם הזה, וגם רואה אותו.
כתבתי את הפוסט הזה כי הייתה לי תקופה קשה וארוכה בהתמודדות שאני עוברת. זה לא אומר שאני בדיכאון, זה לא אומר שאני חושבת שהכל רע? בכלל לא.
ואין בעד מה, תודה לך על הרגישות הזו.
בא לי לבכות.
נגעת לי עמוק מידיי.
אויש, סורי ממש!
Human, אני נורא מצטערת.
ואת נשמה, רק שתדעי לך.
איזה פוסט
אין לי מילים פשוט אהבתי את זה!
נוגע וכואבבב
תודה ימית!
הכתיבה שלך יפה כל כך, אבל התוכן…
בטי…
מה עם התוכן? עצוב מדי? אולי עדיף שאני לא אעלה כאלו פוסטים..
תודה יוזבד.
לא, כל כך לא התכוונתי לזה.
אבל כאב לי שהם השיגו אותך.
הבנתי.
את רגישה ומהממת, יוזבד.
והכתיבה שלך נוגעת כל כך..
וואווו…קשה לי להסביר עד כמה הזדהיתי. אהבתי את ההתבטאות, מרגישים את הכאב עמוק.
תודה, טלטול.