אש של געגואהבה

והריקוד שלה, המגושם.
ועמוק בלילה, מתחיל פתאום הגעגוע לבעור לך בלב באש חמימה, לוטפת.
את עוצמת עיניים לרגע. נזכרת.
מקרן שמחובר מהלב אל המוח בכבל אחד מאריך שולח ללב שלך תמונות בשידור חי, ופלאשבקים.
זכרונות.
את נותנת לגעגוע למלא לך את הלב בשלהבות דקיקות וחמימות.
הן מוצתות אחת אחרי השניה, נוגעות בעוד ועוד מקומות רגישים.
אש האהבה נותנת להן ידיים, מחוללת איתן בריקוד נעים.
הלב שלך מוצף.
וחם לו, ואור לו. ונעים לו.
שלהבותיו הדקיקות של הגעגוע מתחילות לצבוט מעט.
היא לא כאן, את יודעת. אתן רחוקות.
והעובדה הזו, עכשיו אולי יותר מתמיד, גורמת למשקע מעיק להיווצר בגרונך כמו מעצמה.
יד נעלמת מגבירה את עוצמת הווליום של השיר לצליליו מחוללים להבותיהם
העדינות של הגעגוע והאהבה, וריקודם הופך לפראי. הגעגוע גדל, מתערבב עם
האהבה. עכשיו הוא אש, בוערת חזק בצהוב וכתום. צובטת.
האש גם כן רוקדת לך בלב.
אבל לבד. אין לה למי לתת ידיים. אין לה מישהו לרקוד איתו.
היא משתוללת עכשיו, האש, ועכשיו הריקוד כבר לא נעים כל כך.
המנגינה נחלשה, וכדור ה'געגואהבה' מקפץ בלי סדר. משתולל. רוקד קדאצ'קע מגושם.
את מתבוננת בו בחוסר אונים, חשה בודדה מאי פעם.
אש ה'געגואהבה' מכלה עוד ועוד אזורים רגישים בלב שלך.
כואב לך עכשיו.
למה אתן רחוקות עכשיו.
לאט לאט הריקוד נחלש, אבל הוא עדיין פועם בך. רקותייך כואבות. כל כולך געגוע, מעורב באהבה.
האש נעלמת לאיטה, אוספת את ספיחיה מהשטח.
עכשיו כואב לך, חזק יותר. וכוויות מהכדור הלוהט עוד צורבות.
אפר שחור ומפוחם מפוזר לך בלב, עדות אילמת למה שהיה כאן הלילה.
ואחרי שנגמר הכל, את תופסת פתאום מה הלך כאן עכשיו – ומתכווצת.
מרגישה את עצמך קטנה כל כך, ילדונת טיפשה שכזו.
ואיך נתת ככה לגעגואהבה לרקוד לך בלב? איך לא חסמת אותו, עצרת אותו, כמו תמיד?
כמו שאת יודעת לעשות הכי טוב?
למה נתת לעצמך להרגיש את התחושה הזו, הקסומה והאוהבת וה..צובטת?
ילדה, את סונטת בעצמך וטעם מר ממלא את פיך.
תכבי אותה כבר.
את משחקת באש.