המציאות משלה
שורף לי בגרון.
כואב בנשמה.
הגוף תפוס.
העיניים אדומות.
והדמעות כלואות.
כדור שחור אטום, מתגלגל בגרוני,
ממאן לצאת כבר כמה שנים.
הנשמה צועקת חזרה,
אך ההוא שם למעלה מחזירה בעל כורחה.
הנפש השבורה מרסקת את גופי הדאוב.
היא כמו אבן שאין ביכולתה לזוז.
אדום, מים, ועצב ניבטים מעיניי,
אך אעשה הכל כדי להסתיר רגשותיי.
מרוטשת, כלואה בתוך כלוב שחור.
תוהה הישנו עולם שקיים בו גם הטוב.
האין מרמה עצמי ?
כעגלון בעגלה השולט על סוסיו.
אולי הכל פרי דמיוני הרגשן?
איך ייתכן שאני מאושרת?
כנראה זאת אשליה, שתעבור במהרה.
לא הגיוני שלי יהיה טוב, אחרי שנות מלחמה.
תוהה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
וואו מדהימה. עמוק
את כותבת מהמם?
בלי להכיר אותך אני מרגישה שאני אוהבת אותך ומזדהה איתך ממש בקטע של לא לספר כלום. אני ילדה יחסית מופנמת וגם אם הכי יפגעו בי בעולם אני פשוט לא יגיד. וזה מתסכל ומעצבן! כי זה קשה לשמור בתוכך ומבחוץ להראות שהכל טוב אבל מה לעשות? זאת אני…
ורק שתדעי לך שאחרי שנות מלחמה יבוא תמיד טוב והטוב הזה הוא בשבילך! תאמיני!!!! ה' רוצה לטובתך גם אם זה לא נראה לך תאמיני שהכל היה טוב וגם עכשיו זה טוב!!!
נ.ב יש לך כתיבה ממש עמוקה ומרגשת!!
————-
זהו.
זה כל מה שאני מצליחה להגיד.
אני יכולה לנסות להסביר מה אני מרגישה וחושבת לגבי הכתיבה המטורפת שלך ולגבי הנושא הכל כך כאוב הזה, אבל כל מילה רק תוריד.
אני מדפיסה את הפוסט הזה על דף ותולה בחדר שלי. חייבת את זה כל יום מול העיניים.
מעניין לראות את המוטיב של הצבע השחור, שבא לתאר את הלא נודע
תודה על המחמאות!!!
עשה לי טוב לראות אתזה.
יערות האמזונס מאחלת לך שתצליחי לפרוץ את המחסומים.
וחמנייה ריגשת אותי!
אין מצבבב
אין מצבבבב
אני מרגישה כלכך בתוך זההה
אמאאאאאאאאאאאאאאאאא
את כותבת מהלב אל הלב:)
ווואאאאאאאאאאאאאאאאאאווווווווווווווווווווווו!