.
פעם הייתי ילדה
תמימה.
פעם הייתי
תלמידה טובה.
פעם הייתי
בת מאמינה.
פעם הייתי
נערה שמחה.
אבל…
היום.
אני
לא תמימה.
לא טובה.
לא מאמינה.
לא שמחה.
עם כאב שצובט בכל פעם שאני רואה ילדות שהיו כמוני, מתפללת בשבילן שלא ישתנו, שישארו תמימות, שמחות, טובות, מאמינות…
"אני מתפלל על הילדים שלי
שלא ירשו את השריטות שלי"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
אךךך כל כך אני. הצילו.
לא הייתי אמורה בכלל להכיר את הציטוט הזה למטה, למה אני מכירה אותו בכלל??
מהמם. קצר חותך וקולע. הזדהתי, מתפללת בשבילם..
לא יודעת.
זה תלוי לאן את לוקחת את המילה 'תמימות'..
לא אוהבת אנשים שחיים בבועה.
מכירה כאלה שהם לא 'תמימות' לפי דברייך.. והם מאמינות וטובות ושמחות, הכל תלוי לאיפה את מנתבת את זה.
אם השריטות האלה הם צלקות ממלחמה אז הלוואי על כל אחד כאלה.
יש לי חברה כמוך, אבל היא תמיד אומרת שאין יותר טהור ממי שהתלכלך וכואב לו על זה. הטוהר שבו מתבהר כי הוא ראה הרבה חושך.. כמו הכוכבים..
לאידעת אם זה נכון, התווכחנו על זה המווון ללא מסקנות…
בכולופן אין לי ספק שבתוך תוכך את נשמה טהורה וזכה!!
ואם את לא באמת רואה אותם?
אם את רואה רק את החיצוניות שלהם, והם באמת לא כאלה?
מה תגידי?
?
בום. חנן בן ארי כמה שאת ישיר לפעמים.
ופיג'מה, אפשר לקלקל אז אפשר גם לתקן. ואפשר ליצור מציאות חדשה וטובה אפילו יותר. תאמיני בזה.
"אני מתפלל על הילדים שלי שלא ירשו את השריטות שלי"- מאיזה שיר המשפט הזה? זכור לי מאנשהו…
וואו שיר צובט… זהו אני לא תמימה היום… מאז שהתחלתי את גיל ההתבגרות… פתאום אני יודעת ורואה מלא דברים שלפני זה לא היה מצב…
וואי איך שבאלי לחזור להיות ילדה קטנה ותמימה!
לפעמים אני מסתכלת על אח שלי הקטן ורואה את התמימות שלו ואמאלה הלוואי והיה לי טיפונת מהתמימות שלו, היא כל כך ממיסה..
אבל, זה לא סותר שאם אני לא תמימה אז אני לא מאמינה/טובה/שמחה.. זה מאוד תלוי מה את מגדירה תמימות..
והשיר למטה למי ששאלה זה 'אמן על הילדים' של חנן בן ארי.
לומר לך את האמת?
ניראלי פעם חמישית שאני נכנסת לפוסט הזה ולא יודעת איך להגיב.
ל א
י ו ד ע ת
א י ך
ל ה ג י ב
! ! !
אז קבלי את חוסר תגובתי בתור המחמאה הכי גדולה שיכולה להיות.
#אני_עדיין_המומה
את נורא כנה… וזה מדהים…
אבל… אולי את לא ילדה תמימה אבל את עדיין ילדה. ילדה מהממת.
אולי את לא תלמידה טובה אבל את? טובה. מאוד אפילו.
אולי את לא נערה שמחה אבל את עדיין אותה נערה, אותה נערה מיוחדת. אותה נערה שהיא… פשוט את. אותה נערה שהרבי מקנא בה, כי אם היא קיבלה כזה ניסיון כנראה שיש לה כוחות.
את הכי הכי שיש.
אולי את לא בת מאמינה אבל… אין דבר כזה אדם שלא מאמין.
יש סיפור, [רק מהזיכרון אז סליחה…] שפעם הגיע אל הרבי אדם וטען שהוא אתאיסט, לא מאמין. בתגובה הרבי שאל אותו אם הוא מאמין באישתו? בילדים שלו?, כי כל אדם הוא מאמין, אי אפשר בלי זה. ואנחנו רק צריכות לבחור במה. והרבי? הוא מאמין בנו. כל כך מאמין… ואוהב אין קץ… הוא יודע שאנחנו נצליח, הוא יודע שיש לנו את הכוחות.
ומול אהבה כזו, מול ידיעה כזו, אנחנו בטוח נצליח. וגם אם ניפול? נקום. כי אנחנו של הרבי. אוך זה נורא מתוק לי…
וזה שאת דואגת לבנות האחרות זה נורא מתוק, ומדהים.
זה שכואב לך! כן! כואב לך על המצב שלך. זה עצום.
כל כך לא מובן מאליו…
מעריכה אותך… נורא נורא. ואוהבת.
אני באמת מתפללת עליהם את זה, שתדעי.
שמעי פוסט נוקב. וזהו.
אהבתי אבל. אוהבת כנות נוראות.