אי אפשר יותר
די אני לא יכולה יותר, אני ממש בוכה!!! אני היחידה ככה?
יואוו תקשיבו, אני בדכאון של החיים!!!!! אני מרגישה שאין לי אוויר לנשום!!! מהתיכון לבית ומהבית לתיכון! ככה אני מסכמת את החיים שלי!!!! אין לי זמן לדברים שלי!!!
וגם בימי החופשה שכבר יש לי, אמא שלי עייפה ולא רוצה לצאת איתי לשום מקום (אני גרה ברחוב מאוד מרכזי, עם הרבה בניינים ותחבורה ציבורית – אבל אפס שטח ירוק! כאילו אם בא לך יום אחד לצאת לאיזה פארק, או אפילו סתם לאיזה מקום שקט – אין כזה דבר! הכל מרגיש לי חנוק, עוד יותר שאני גרה בבנין בלי חצר, ובלי שום אפשרות לצאת כי אם אני אצא זה רק לסופר ולבית ספר)
די הנשמה יוצאת לי ???
אמא שלי כל הזמן עייפה ואין לה כל כך זמן בשבילי.
ולי יש טונות לימודים ושיעורי בית (את הלימודים אני מסיימת גם ככה מאוד מאוחר) ואמי היקרה בימי החופשה שלי נותנת לי להרקב בבית…
נמאס לי!!!׳
אני היחידה במצב הזה? ?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
גילי,
מרגישים ממש את הקושי שלך ממה שאת כותבת.
זה מתסכל.
את הכי צודקת בעולם.
אולי תנסי לחשוב על פעם בשבוע שתצאי ותיסעי לאזור ירוק שאת יכולה לנשום בו ולהטעין אותך כוחות??
ללכת לבד או עם חבירה ואולי גם לבקש מאמא אם היא יכולה לפנות לך זמן ולדבר איתה על מה שבאמת מפריע לך.
בהצלחות יקרה.
לא. את לא.
אבל תנסי למצוא לעצמך עניין. ואם לא תייצרי את אותו. לצאת עם חברות, לבלות קצת, ללכת לים, כל דבר שיעשה לך טוב ויקל עליך.
הצלחות ממש.
אפילו לשכב במיטה עם אוזניות בלי לעשות כלום יכול לעשות טוב בלב..
תחפשי אולי חברה לצאת איתה יום אחרי מתכונת או משו..
מקווה שתוכלי והכל יסתדר.
בהצלחה ילדה
אין לך אפשרות לצאת להליכה?? עם חברה או לבד עם שירים?
מקום שקט
ותדברי בטלפוןן זה משחרר
ותלכי לחברות לבית!!
גילי יקרה,
אני ממש מבינה אותך..
את מתארת את הימים שעוברים באותה המתכונת והמחנק של כל המכלול שסביבך.. מוכר, לגיטימי וקורה לכולנו.
הימים האלה, לא סתם מגיעים, הם באים להזכיר לנו משהו חשוב.
שכחנו את עצמנו.
התמסרנו לעולם, נתנו את הכל, ולא השקענו בעצמנו.
אז עם כל הכבוד לבית הספר, יום אחד, לקחת חופש, לעשות דברים טובים שיהיה לנו כיף וטוב על הלב, להחזיר את הצבע ללחיים ואת החיוך המוכר…
את יודעת,
גם ברזל נשחק בסוף.
התפקיד שלנו זה להיזהר מהרוטינה הקבועה שמטביעה אותנו בים של דברים, חשובים ככל שיהיו, אבל גורמת לנו לשכוח את עצמנו…
אז תחשבי על הפוגה, על אוורור שיעשה לך טוב,
ותחשבי איך תוכלי לעשות את זה בצורה הטובה ביותר, בלי להיות תלויה באנשים אחרים…
גם לצאת לבד, לתת למחשבות חופש ולנשימות להיות עמוקות ואיטיות, זה יכול להיות טוב כדי לשחרר את המקום הנפשי בו את נמצאת..
כל הדברים, הטובים והחשובים שהזכרת, יהיו טובים ככל שיהיו, וללמוד זה באמת חשוב, ולעשות שיעורי בית גם, אבל
יש לנו נפש, וחשוב להשקיע בה ולתת לה את מה שמגיע לה לגמרי ביושר!
בהצלחה רבה!
אמלהה נראלי אני כתבתי את זה.. מרגישה בול כמוך?
אוףף אני עצובה בשבילך. אם את עוד לא בשלב המתכונות בגרויות אני במקומך הייתי מורידה מהמעומס הלימודי אחרי הלימודים הכוונה היא שתעשי את הש.ב במינימום ככה שתפני לך את אחר הצהריים לעצמך..
חוץ מזה אולי תעשי הליכה עם מוזיקה נעימה או שאפילו תעשי דברים שאת נהנית מהם? כדאי עם מוזיקה!
חוץ מזה, אפשר לשאול אותך שאלה שנוגעת לרפואה משלימה שאני לומדת? אם זה בסדר מבחינתך.. האם עש לך קשיי נשימה?
האמת שלא… את לא היחידה
אהבתיי את הפתיחות הרגשית,את הכנות
תקשיבי את צריכה לעשות לך סדר יום שיהיה לך זמן גם לצאת פעם פעמיים בשבוע עם חברה /בת דודה /שכנה אולא יודעת מי ופשוט לעשות כיףףף לצאת למסעדה /להליכה/למקומות שכיף לך לצאת אליהם…
ממנסיוני אני פעם בחודש עושה לי יציאה גדולה כזאת לירושלים וכו' ועושה קניות וככה אני חוזרת עם כוחות חודשים לחייי
מקוה שהועלתי לך…
ותדעי לך שאני מבינה אותך 100%