מה שלא עשיתי, לא עזר
הדבר הראשון שקורה לי בראש ברגע שאני קמה בבוקר זה חישוב מהיר של שעות השינה שלי בלילה הקודם.
אוקיי, עכשיו בהחלט יותר הגיוני שעדיין צורבות לי העיניים.
קמה בכבדות מהמיטה וניגשת למראה בחדר. עצב תהומי ניבט אלי מתוך העיניים שמולי, ניצוץ לא מובן דולק בין אישוניהן.
אני נבהלת, מנסה לחייך אל הדמות במראה.
זה לא עזר, אבל אני לא מתפלאת.
הכאב עדיין שוכן שם, עמוק בפנים כמו בן בית ותיק.
ממצמצת, מקווה להעלים את האדמומיות המעצבנת שסביבן. זה שוב לא עוזר.
אני נאלצת לצאת כך מהחדר.
מסתבר שגם ככה אף אחד לא שם לב לסימנים בפניי. או שהן באמת הספיקו להיעלם.
וכן, זה סתם כי אחרי שנים של שתיקה חונקת בכיתי את חיי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
וואו. לא הבנתי כלום.
אבל משהו זז לי בפנים.
אני מרגישה הזדהות.
עמוקה.
בלי שהבנתי.
***
לפחות סופסוף בכית…
וואו צבעים!
כמה שאת מדהימה.
איזה קסם שזור לך בין המילים.
את מצליחה להעביר תחושות לרגשות בצורה מדהימה!!
ו… אני שמחה שבכית.
זה טוב!
תמשיכי לכתוב לנו.. בסדר?!
את כותבת מהמם!!
וואו אהבתי ברמות את הכתיבה שלך!!
מחכה כבר שתכתבי שוב!
כתיבה ממש יפה!
ושמחה בישבילך שזה קרה…
וואוו את כותבת פשוט מושלםם❤️❤️❤️
היי. תקשיבי. רואים שכתוב פה משו אחרי פריקה.. אבל רואים שעדיין נישאר שם.
אני חושבת שלפעמים זה טוב ליבכות ואם קשה לך מאוד ולאבאלך ליבכות פשוט תוציאי את הרגשות שלך בדרך אחרת. באיזה תחביב. נגיד תיכתבי איזה שיר או משו.. וכמובן שתעלי אותו;-)
(אם את רוצה ליפרוק אצל מישי ואין לך מי.. אני כאן תמיד. תבקשי תמייל שלי מהמערכת..)
אוהבת אותך:-*
השם. השם.
כמה כאב זועק לך מהמילים.
צבעים.
יאוו?