אני פשוט לא יודעת את העיקר
לאחרונה אני מתחילה לתפוס את עצמי בידיים אחרי תקופת קורונה מתישה ואחרי שהתייאשתי לגמרי מהלימודים…
חסר לי המון ויש לי עומס אבל אני עושה מאמצים להשלים ומשתדלת באמת לעלות על המסלול בזמן.
זה קשה מאוד ואני ממש לחוצה ומתוחה בתיכון ואני מרגישה שכל רגע הוא נצח ולפעמים פשוט בא לי לברוח.
כל התיכון בכלל הפך עבורי לסופת הוריקן אחת גדולה.
בין כל המבחנים, העבודות, הבגרויות (בינתיים רק פנימיות אבל עדיין…) יש דבר אחד שאמור לתת לי לנשום וקוראים לו החברה.
ואני מרגישה לבד ונורא קשה לי.
אני מתאמצת כדי לשבת בשיעור וממש על סף בכי/ התפרצות ומיד כשהשיעור נגמר אני קופצת מהכיסא ויוצאת מהכיתה רק כדי לגלות שאין לי מה לעשות בחוץ.
כל היום אני שוחה בתוך המחשבות של עצמי והלחצים והקושי שלי בלימודים.
ובמה יש לי סיכוי ובמה אין לי.
אז נכון שאני לא לגמרי לבד ואולי מהצד יראה שאני חברותית אבל אני מרגישה נורא נדחפת ושלא ממש רוצים לשמוע אותי.
טוב, למי יש כח אלי באמת?
רק כשאני חוזרת הביתה אני מוצאת נחמה בדמות חברות רחוקות…
אבל כל השבע שעות המסוייטות שם בתיכון שאני כל כך לבד וחייבת להוציא את מה שיש לי בלב ושמישהי תראה אותי ותתן לי קצת כח, עידוד…
מה אני יכולה לעשות בכל השעות האלו שאני לבד?
איך אני יכולה להעביר את הזמן בהתבודדות?
אני לא רוצה להיכנס ללחץ ועצב גדול יותר, אני רוצה שיהיה לי טוב!
אז מה אני יכולה לחשוב כשאני לבד?
כלומר אני אובדת עצות כי מצד אחד אני לא רוצה סתם לחשוב על החסות בשטחים כי זה משעמם ומצד שני איך אני מתגברת על כל הרגשות שמתנפחים לי בבטן?
תודה רבה לכן ואשמח לעצות ולהבנה.
מצד שני אם מישהי חושבת משהו שונה ומנוגד אשמח לזוויות נוספות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
היי נשמה, אבל למה את לבד?
מה עם חברות?
חברות…
אני כבר לא יכולה לרדוף אחריהן.
יש להן חיים, ואם אין לי שם מקום אין לי הרבה מה לעשות.
אני חושבת שבתיכונים החבדיים הרגילים או לפחות איפה שהייתי ממש מגזימים עם הלחץ של המבחנים והתעודה וכו שאחכ כנראה אם לא תעברי תיכון לא ישנה בכלום.. אם את מרגישה שאת עמוסה ברמות אז תתמקדי בבגרויות, מתכונות כמובן ועבודות פנימיות ותתשתדלי בכל השאר כמה שאת יכולה בלייי לחץ! לחץ בכל מקרה לא טוב אבל עדין זה מכניס קצת לפרופורציות באופן הראשוני ולאט לאט לומדים לעשות שינוי מהלחץ והסחרחרה הזו לגמרי כי אין סיבה איןן!! אנחנו עושים מה שאפשר בכל התחומים ואת השאר להשאיר לרבונו של עולם!
כל הדברים חשובים עכשיו…
פשוט לחץ לא נורמלי.
אבל יותר מפריע לי הלבד…
הי מתוקה, אני לגמרי מזדהה עם ההרגשה שלך. תיארת אותי כמעט, במיוחד עם זה: "אני מרגישה שכל רגע הוא נצח ולפעמים פשוט בא לי לברוח."
אמ, חברות שלי באמת לא מבינות מה כ"כ גרוע בלימודים ובביהס, אז מנסה לא להתלונן מדי..
בשיעורים עצמם, כשאת מרגישה שאת לא יכולה יותר ושאת נחנקת, תנסי לדמיין את עצמך אחרי זה, כשאת בבית וחושבת על היום שהיה. זה ישר מנחם, כי קולטים שיש אור בקצה המנהרה, ועוד קצת ועוד יום ייגמר?
זה לא פיתרון כמובן, אבל אולי זה יכול לעזור קצת.
בשיעורים לא חשובים מדי, תנסי לדמיין לעצמך דברים (זה מנחם ומעביר את הזמן, מניסיון?)
לא יודעת מה לומר בקשר לחברה, אבל מה שבטוח זה שאת נשמעת ילדה מתוקה מאוד, ואני בטוחה שהרבה בנות אוהבות אותך ונהנות בחברתך.
אולי תנסי להעריך את עצמך יותר ולראות את החלקים הטובים שיש בך?
בהצלחה ענקית?
אני יודעת שאני צריכה להעריך את עצמי יותר אבל איך זה קשור לזה?
רוב המחנק הוא כי אני מרגישה נורא לבד.
אוח את מתוקה.
אולי תנסי ליצור קשר קצת יותר קרוב עם אחת מהחברות החמודות שלך? לצאת בהפסקה, לדבר. את נשמעת באמת חברותית ומעניינת כך שלא נראה לי שהיא תביע התנגדות ? תתחילי מלהתעניין בחברות, בהן עצמן, וזה יחזור אלייך, זה מה שיוצר חברות הדדית.
אני מתעניינת. אבל יצא שאני פתאום כזה מהצד.
כאילו, אני מרגישה לא בתוך החברה.
שנה שעברה דווקא היו לי הרבה חברות…
הקפסולות פירקו לי את הכיתה.