כל הזמן שלי רוכז ונוצל לזה
כל הזמן שלי רוכז ונוצל לזה
שקעתי ונבלעתי בבועה שאני לא מצליחה לצאת ממנה.
הסרטים.
עכשיו כשאני בבית אז אני קמה, פלאפון, אוכלת, פלאפון, מיטה, פלאפון.
ואם מישהו מתקשר/מסמס/מבקשים בבית את העזרה שלי ועוצרים אותי באמצע אני ממש כועסת ואומרת לעצמי אוף למה אי אפשר שקט בבית הזה. למרות שכשאני מסתכלת לאחור הם נתנו לי שקט כל היום…
זה טו מאץ' בשבילי לחתוך את זה בשנייה ואני גם יודעת שזה לא יעבוד.
אני פשוט מבוהלת שככה היום שלי מתבזבז.
וזה לא שאם עכשיו אני אגיד לעצמי טוב עכשיו את שעה בלי פלאפון, תעשי משהו תסדרי את החדר, תקפלי כביסה, אז אני אדחה את זה או אמצא תירוץ משכנע לעצמי למה לא לעשות את המשימה ולהתפנות לסרטים.
וכשאני עושה משימה אז אני כל כך ממהרת לסיים אותה ורצה בחזרה לפלאפון.
באוטובוס, בבית, במיטה. בכל מקום.
אני חושבת שזה סוג של בריחה בשבילי מהחיים שלי לחיים שאני חולמת עליהם.
וכאן השאלה השנייה שלי: אני מאד ביקורתית כלפי כל דבר וכל אחד.
אפילו כלפי עצמי.
והיום בחזרה לביתי מאירוע משפחתי ניתחתי כל אחד שהיה שם, הסקתי איך הוא התנהג אליי, למה אני לא מחבבת או כן מחבבת אותו, כמה האוכל היה מושקע, הבית וכו'. נורא אני יודעת.
ואז עלתה לי מחשבה שאולי כל הביקורתיות הזו היא בגלל כל החיים הורודים שאני רואה וזה מה שאני חושבת שאמור לקרות וככה אנשים מגיבים לסיטואציה.
כאילו אני מצפה שהחיים שלי יראו כמו סרט.
מה שהייתי רוצה שיהיה כן?
סליחה על האורך
זה פשוט מלווה אותי כל כך הרבה וחוסם אותי בהרבה מישורים בחיים שאם תוכלו לתת לי עיצה להסיר את זה, זה יהיה נפלא!
זה פשוט מלווה אותי כל כך הרבה וחוסם אותי בהרבה מישורים בחיים שאם תוכלו לתת לי עיצה להסיר את זה, זה יהיה נפלא!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
אני מבינה את המקום ממנו את מדברת.. אבל אם את רוצה באמת (!) לעצור..
לכי להורים שלך.. תגידי להם שאת רוצה לעצור ושהם יקחו לך את זה לשעה/שעה וחצי ביום. או משעה מסוימת בלילה עד שעה מסויימת בבוקר.
אמרת שאת ביקורתית.. אני גם כזאת בערך.. אם את ככה את יכולה לבקר את עצמך ולדעת שזה לא תקין ולכן לרצות לשנות את זה ולהשתנות..
יום אחד, כשיגמרו כל המבחנים, אני אעשה על זה בלוג.
אבל בינתיים.
משפט אחד שלך תפס אותי:
"אני חושבת שזה סוג של בריחה."
אההמ.
זה התחלה של משהו.
בורחת ממה?? אל מה???? ולמה???
אם את תדעי את התשובות לכל השאלות האלו –
הכל יראה לך אחרת. מבטיחה.
מניסיון, שעוד לא נגמר.
בנות פה באתר נתנו המוווון עצות כיצד להתהנתק מזה, תנסי, ממליצה בחום!
את תעברי את זה!?
לגבי הדבר השני שכתבת שאת מבקרת את עצמך יש לי משהו להגיד לך- בעבר הייתי גם כזאת אפילו מאוד בצורה קיצונית ולאט לאט שיחררתי את זה, את שואלת איך? הפסקתי להרגיש שאני חייבת להיות מושלמת ושהכל חייב להיות מושלם ולפי התכנונים שלי וגם אם עשיתי טעות זה בסדר כי אני בנאדם ובני אדם טועים- לטעות זה אנושי- אפשר להסתכל על טעויות כנפילה ואפשר להסתכל על טעויות כמשהו שאת יכולה רק ללמוד ממנו- אולי בהמשך אעלה על זה פוסט כי זה נושא חשוב מאוד ששומעת שהרבה מתמודדות איתו
מאחלת לך הרבה הצלחה!!!
רק שאלה אחת שאני יבין יותר, ברשותך..
סרטים נורמלים חרדים? או סרטים…אהממ..?
מרשה לי לעודד אותך?
את כבר בחצי הדרך.
את כבר הבנת שסרטים זה לא טוב.
שהם מכלים לך את הזמן.
פוגעים לך בתקשורת שלך עם העולם, עם החברות והמשפחה.
ובעיקר מעוותים לך את הראיה על המציאות.
אין לי פיתרון.
לפחות לא אחד כזה קסום ומהיר.
לי אין.
אבל לך יש.
זה תלוי רק בך.
עצות זה טוב,
אבל חשוב המעשה.
והרצון שלך.
רק עם רצון אמיתי וחזק, והבנה ברורה שהדבר הזה מעמיד לך כל כך הרבה יכולות בסיכון, תוכלי להתגבר.
יש להבין מה זה גורם לי,
ויש להפנים.
אז מאחלת לך להפנים,
ולעשות את הצעד.
להתחיל לעלות חזרה.
לטפח קשרים עם אנשים, לקחת יוזמות שדורשות זמן.
למלא את עצמך ואת הזמן שלך בעשיה ובריגוש.
ואולי לחסום את האפשרות לצפיה באותם סרטים ממכרים, אם יש אפשרות כזאת.
בהצלחה לך!
ושתדעי, את לא לבד.
המון מתמודדים עם הניסיון הזה.
ואני בתוכם.
לפעמים אני חושבתשאני כתבתי כאן חלק מהפוסטים ושחכתי. את בטוחה שאני לא כתבתי את זה???? את את ידעת לפגועע= בוווווול איך שאני מרגישה??? אוווווווף אני מכורה בכללל הראש מרגישה בדיוק כמוך אחד לאחד!!!!!!!!! שאלוקים יעזור לשתינו…