כתבתי אתזה במהלך הקריאה של הספר 'דם קר' של יונה ספיר, מי שמכירה:) אחרי קטע שממש נגע לי…
הוא ישב שם
בין ההר למדבר
על פסגה
תחת שמיים אפורים
כהים.
רועד
שקוע בכאב.
הוא ישב שם
ופסק מלהילחם
עם עצמו, עם כאבו
עם האשמה
ששרפה כל חלקה בליבו.
הוא ישב שם
מביט בצלקות העמוקות
שמשוחות לו על הזרועות
עדות אילמת
לכל מה שניסה לשכוח
לברוח.
לא הצליח.
הם תמיד יהיו שם
הזכרונות.
הוא ישב שם
לא רוצה לדעת
גם לא לחשוב
רק להיות שם
בכאב שבתהום
ולהישאב לחור המדמם
שנפער בליבו
מקליע מצפונו,
פוצע כל חלק בנפשו.
הוא ישב שם
וצרח בשתיקה דמומה
את מה שכבר קרה
את מה שלא יחזור.
את האשמה
את האם היכולתי
את הלמה לא פעלתי
את הפספוס
את המילה שלא נאמרה
את הצעקה שלא נצעקה.
הוא ישב שם
מרוסק
לאלפי חתיכות
קורע את השק.
זה לא יעזור, הוא יודע
הדם הזה יתסוס על ידיו
לשארית חייו.
הוא הקובע.
וכמו תמיד הוא ילקה את עצמו
לא ידעת מה יכולת,
'כי מנגד תראה את הארץ
ושמה לא תבוא'
נכתב על חץ שנשלח היישר לליבו.
הוא ישב שם
בוהה בחלל
וביכה על הכאב
על הארץ שאהב
ועודנו אוהב
למרות הכל
לעולם יאהב.
ביכה,
על הגוף שדימם
על הנפש שנשרטה
הוא ישב שם
ישב
ולא אמר מילה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
29 תגובות
אני לא נוהגת לכתוב אתזה הרבה: אבל כאב לי…
כתיבה יפהפייה?
פגעת בי במקום הכי הכי עמוק.
הורדת לי את כל ההגנות, ואני בוכה עכשיו. לא קורה לי. לא קורה לי בכלל.
אני לא יודעת מה קורה כאן, חוץ מזה שהכנסת אותי למערבולת מטורפת. אלוקים.
לא קראתי, אבל זה מהמם. יש לך הבנה עמוקה ברגשות, וכתיבה טובה ברמות. ממש ממש יפה.
את כותבת ממש ממש יפה!!
מותר לשאול אחרי איזה קטע שקראת כתבת את זה?
תודה!
אחרי הקטע שדביר נהרג
ואייל ישב בבית של בנצי והיה כלכך מלא ברגשות אשמה על עצמו
ממש כאב לי שקראתי אתזה וזה מה שיצא:)
עידן*
אופס נכון צודקת, עידן
לא שמתי לב
תודה שתיקנת!
איי
הכאב חודר
אמיתי ומדויק
בתור אחת שקראה את הספר.
צמרמורות
נגעת בי עמוק.
את כלכך טובה בזה.
הכתיבה שלך מרגשת ומדהימה.
יואו את..את.. השארת אותי בלי מילים..
אכפת לך להגיד אחרי איזה קטע כתבת את זה?..
אהממממ
וואווווו.
ניראלי אם היו מראים את זה לאייל הוא היה מתרגש.
מדהים
אמאלה. את הבעת כל כך טוב את השתיקה הזו..
מדהים, ואת פשוט כותבת יפה.
הכתיבה שלך מהממת מדי?
זה אחד הפוסטים העוצמתיים שקראתי בתקופה האחרונה.
'מטורף' זו לא מילה. וגם 'אין מילים' ייראה עלוב.
-'כי מנגד תראה את הארץ
ושמה לא תבוא'-
בקטע הזה דמעתי.
גם כשקראתי את זה לראשונה, לילה של חוה"מ, וגם עכשיו.
אהבתי את ההקבלה שלך.
לא קראתי את הספר, אבל השיר הזה פשוט מהמממם!
מלא רגש ותוכן.
את מוכשרת ממש!
אהבתי:)
אויי זה פשוט נהדר!
הילך עלי צמרמורת.
הצטמררתי.
לא קראתי את הספר, אבל נגע בי.
ואוו איזה כתיבה מהממת את יודעת לגעת במקומות רגישים עם מילים,
אהבתי:)
עוד שניה אני בוכה מזה.
עדיין לא יכולה להגיב
רננה!
איזה מצמרר זה, וואו.
הכתיבה שלך יפה כמו תמיד, ונוגעת עמוק.
פשוט כיף לראות פוסטים עם השם שלך שמתנוססים בחזית.
נ.ב- רק אני דמעתי בקטע הזה, בספר?
קטע קצת.. קשה לעיכול.
גם אני בכיתי את החיים שליי על ההרג ועל בנצי שכימעט נהרג פשוט לא יכלתי להפסיק לבכות
כן.
אלו היו שני קטעים קשים.
בדיוק היום קראתי אותם, שוב.
אהמ…
אני דמעתי כל הספר?
אין אין על אייל.
ריגשת.
יאא חולה על הספר הזה קראאתי אותו בדיוק בחג יש לי שאללה מביכה קצת לא יודעת למה אבל התחברתי ממש לאייל גלבוע בקטע שאני פסיכית למה זה קורה לי? יעני הוא כל כך דמות גיבורה
כמה זמן את פה באתר?
כבר מימיי הראשונים הבנתי שדבר מעין זה יותר מדי נפוץ.
חיפוש קצר על מרגל להשכרה- ודמעות של צחוק תגענה לך לעיניים…
גם אני וחברה שלי ככה התחברנו יותר לאליאור הדר את התחברת לדמות אחרת או שלא התחברת בכללי לספר?
וואווו כאב לי כזה… וכאילו אני לא אחת שמתרגשת ברגע…