בטוח.
לפני כמה שעות סוף סוף הסתיים החג.
למה אני אומרת סוף סוף? הייתי סחוטה. הרגשתי מטולטלת. מתוסכלת. נסערת. חנוקה.
הגעתי לסעודת משיח בלי חשק. עם כל מיני מחשבות מבלבלות שרצות לי בראש בלי הפסקה. ממש כמו קרב אמיתי בתוכי, ולא רק על ׳טוב או רע׳. הראש שלי הלם, כאב, ולא מצאתי לעצמי מנוחה.
בקושי הצלחתי לבלוע את ארבעת הכוסות בבת אחת- כדי לא לחשוב על זה יותר מדי, ואכלתי חתיכת מצה. ועוד אחת. ועוד אחת. והחלטתי שזהו- עד לכאן. ידעתי שאם לא, אח"כ ארגיש עוד יותר רע. וזה באמת מה שקרה, אבל לא זה העניין כאן.
סדר הניגונים התחיל. אני שומעת את הקול של אבא המכריז, ואת האחים ממשיכים איתו ומלווים אותו בשירה בקולי קולות.
ואז-כבר לא יכולתי יותר. הרגשתי את הדמעות הבאות לי בעיניים, וקשר בגרון שחונק אותי מבפנים. הלב אוכל את עצמו בלי מעצורים. ואני? אני רק תקועה ומבולבלת עד עמקי נשמתי.
באותם רגעים טעמתי מכל הרגשות שבתוכי. בכיתי בשקט, ואפילו לא ידעתי על מה אני בוכה. על מה? כנראה על עצמי. ועל המצב אליו הגעתי ונקלעתי.
הרגשתי רצון עז וחזק המתחנן להתקרב, להקשר עד כמה שאפשר, להיות האני שתמיד הייתי. זאת שמתפללת בלי אפילו לחשוב שיש אפשרות אחרת. לומדת חת"ת כל יום. זאתי שרק רוצה להיות כמה שיותר קרובה. שתמיד מנסה לעזור ולהקל. אבל גם באותו רגע לא רציתי שיהיה לי שום קשר, לא רציתי להיות שייכת לזה. רציתי שקט ושלווה.
ולמה? לא יודעת אם יש סיבה מספיק טובה לזה. זו האמת. מה חסר לי? כלום. או בעצם הרבה. אבל גם את זה אני לא יודעת. רק רוצה שיהיה לי טוב, רק זה.
מדמיינת את עצמי בכל מיני מצבים, רק לא במצב שאני נמצאת בו. וזה לא שבאמת רע לי. אבל רע לי בלב. רע לי על מה שאני לא. על מה שאין.
על מה שאני מחפשת ולא מוצאת. אל מה שאני חולמת שיהיה לי ואין תשובה.
ובסוף? בסוף שוב פוגשת בחיים המאכזבים האלה.
ששוב ושוב דורשים אומץ, ומאמץ, שמחה, והרבה כח רצון. ולהפתעתי אני גם מצליחה ב״ה. אבל בלב? הלב מרגיש אחרת. מחפש אחרת. מחפש ריגושים. מחפש שלווה. מחפש שמחה. מחפש אהבה. מחפש ולא מוצא לעצמו מנוחה.
בכיתי לעצמי בשקט כל הצהרים. כל הערב. ההלב שלי בכה. הנשמה שלי זעקה.
אבל באותו רגע, באותה שעה של סעודת המשיח, ידעתי שלא משנה מה,
אני מתפללת, זועקת, ובוכה מעמקי נשמתי בשביל/על דבר אחד ויחיד:
המשיח.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
את מדהימה!!!
ואני מזדהה ברמה קשה.
איזה צמרמורת חטפתי.
אומייגאד.
אמאא כמה שבא לי לעזוב את הכל ולבוא עכשיו
לחבק אותך עכשיו עד שהגוף יכאב❤️❤️❤️❤️
שתביני קצת שאני מזדהה איתך ברמותת.
לא יודעת מה טוב ומה רע ואין לי אף אחד להתייעץ ולשתף.
אבל בלב? הלב מרגיש אחרת. מחפש אחרת. מחפש ריגושים. מחפש שלווה. מחפש שמחה. מחפש אהבה. מחפש ולא מוצא לעצמו מנוחה. יואווו איזה הזדהותת.
שרק יהיה לך טוב❤️
אויי פיג׳מה מתוקה שאת!!
❤️❤️❤️
מזדהה איתך קשות.
גם הפוסט שלך על רצונות סותרים, השאיר אותי בלי מילים. זה כלכך אני.
איזה כיף שזוכרים את הפוסט שלי ועוד שאני כתבתי אותו?
אני כבר חודשים מנסה לכתוב את הרגשות האלה, את המצב הזה, ולא מצליחה.
אז קודם כל תודה לך;) עשית את זה מדהים:)
ו.. בדיוק אתמול בלילה הלכתי לישון עם החלטה כזאת של- די, אני חוזרת להיות המים מינרליים שאני מכירה.
אז היום בבוקר זה עבד לי יחסית דיי טוב בה:) אבל אני מאמינה שזה החלטה שאני אצטרך לקבל כל לילה מחדש, לפחות בתקופה הקרובה, אם אכן אני רוצה לראות שינוי.
אין אף אדם שדחף אותי לזה, כי לצערי אין כרגע אדם כזה בשטח.. (וזה קשה, אגב).
זה החלטה אישית נחושה, שאני חושבת שלא משנה מה, היא צריכה להיות מבחירה אישית לגמרי.
תנסי.. (אגב, באיזה כיתה את?.. אם בא לך להגיד)
ואוו תודהה. שמחה לשמוע.
אגב, עד עכשיו גם לי לא יצא להבהיר את התחושות האלה למילים ברורות.
מזדהה ומסכימה איתך 100 אחוז.
ממ כן, אני בכיתה י״א.
ואוו!!
בקרוב אצל כולנו!!
ובעז"ה יקרה! מגיע לנו! עכשיו!
בהצלחה נשמה!
האאאא.
לא נשמתי לרגע.
מה זה?
איפה מוצאים אנשים כמוך? איפה?
זה כאילו שלאף אחד כבר לא אכפת מכלום , אפילו מזה שהוא מידרדר ונופל, וואו. אני עם פה פתוח. מקנאה בך.
חיים של חיים שליייי אתת❤️
תודה נשמה.
לא לקנאות חח, לרגע על תחשבי שאני מושלמת, כמו שאני גם את יכולה להגיע לשם. המון הצלחות
אממ.
אולי.
כאילו הלוואי…
אני בחיים לא אצליח להבין איך אנשים יכולים לקפל את הרגשות שלא הצלחתי לשפוך על הנייר בכזו פשטות
את מהממת!
משיח נאו
תודהה❤️❤️
וואאאוו את כזאת מותק.
המחשת לי את זה אש.
תודה. את בחורה עמוקה. שאוהבת כנות עם עצמה ואני אוהבתת.
תודה רבה גלים ❤️
ניחשת נכון חח
וואוו! כמה שאני מזדהה. זה העלה לי רגש שהשתדלתי להדחיק, כדי לא לפגוש את הכאב.
לדעתי מה שצריך לזכור ש*עצת היצר* להסתכל על העבר, וליפול ליאוש. (לפעמים זה כביכול כייף קדוש כזה, להתמרמר על מה שהיית…)
על תצטערי על מה שאת לא, תחשבי על מה שאת כן רוצה ליהות, על מה שאת מחפשת, במה את בוחרת. תזכרי שיש לך כוח, את חזקה ובוגרת. ברגע שתצטרכי להחליט את תדעי במה לבחור, כי את מאמינה בעצמך!. אהה בעצם לא. לא רק כי את מאמינה בעצמך, אלה כי את מאמינה בה׳, שהוא הולך לצידך ברגעים הקשים גם, הוא פה, הוא מסתכל עלייך וצועד וגאווה על הבת המוכשרת שיצא לו, הוא מכריז ואו! איזה בנות מהממות שיש לי!! כמה נחת. שיעלו מחיל אל חיל.
ילת, עזרת לי.
תודה רבה רבה